סוגיית נישואיהם של בני זוג תושבי אשדוד אשר נישאו לפני כעשר שנים, בנישואין אזרחיים בהודו (היא יהודיה, הוא מוסלמי-הודי), נדונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד לאחר שהאשה גילתה כי בעלה בוגד בה.
במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג נולדו להם שלושה ילדים. לאחר נישואיו קיבל הבעל בתחילה מעמד של תושב ארעי ולאחר כמה שנים קיבל אזרחות מלאה מכוח נישואיו לאישה. האישה תבעה את הבעל ובטענתה ציינה כי הוא טס להודו לנסיעת עסקים בתחום הנדל"ן, שם הכיר בחורה שוויצרית והתאהב בה. לדבריה, עם שובו ארצה, לא סיפר דבר לאישתו, ובכל הפעמים הבאות שטס להודו, הוא גרם לאישתו לחשוב כי טס לנסיעות עסקים נוספות אולם התברר לה כי בכל פעם שאמר כי הוא טס להודו הוא טס למעשה אל מאהבתו בשוויץ. האישה החוקית הוסיפה כי קיימה עם המאהבת שיחה בינלאומית וזו, האחרונה, אכן התוודתה בפניה על הקשר שיש לה עם בעלה.
בבית המשפט ביקשה האשה פיצוי בסך 200,000 ש"ח ועיקר טענותיה כי בעלה הבטיח לה לחיות איתה לעולמים, ניצל את תמימותה ובגד בה. התובעת דרשה פיצוי מוגדל לאור העובדה כי למרות שיש פער גילאים גדול וניכר בינה ובין בעלה היא נישאה לו לאור הבטחותיו והתחייבויותיו כי אהבתם תהא ניצחית. התובעת לא חסכה בפירוט אודות מה שקרה לה מאז שגילתה את הבגידה ובכלל זאת תיארה את ההתמוטטות הנפשית שעברה, את העובדה כי הרגישה שהנתבע שיחק ברגשותיה, ניצל את אהבתה התמימה והוליך אותה שולל, תוך שהוא גורם לה לאבד אמון במין הגברי.
מנגד, שכר הבעל את שירותי "שחף ושות' - חברת עורכי דין", המומחים לגירושין, על מנת להתגונן מפני התביעה. הגם שהבעל הודה בניהול רומן מחוץ לנישואין, כב' השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחתה את התביעה של האישה וקיבלה את טענותיו המשפטיות של הבעל. בין היתר נקבע בפסק הדין כי "מטעמים של מדיניות שיפוטית שבבסיסם רתיעה של המשפט להיכנס אל תוך מערכות יחסים אינטימיות בינאישיות ובינזוגיות, אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין של ניאוף או בגידה".
בית המשפט הבהיר תוך שהוא חוזר על הלכות בית המשפט העליון כי התחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה לתוך המשפט: "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים בבחינת זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש".
באי כוחו של הבעל, עוה"ד גיל שחף ועוה"ד ניצן שיקלי מ"שחף ושות' - חברת עורכי דין" הצליחו להוכיח לבית המשפט כי חרף התנהגותו הבוגדנית של הבעל הרי שהאישה בחרה להמשיך ולחיות עימו מתוך אהבתה אליו, להאמין לשקריו וללכת שבי אחריו. כך או אחרת קבע בית המשפט כי טענתה של התובעת שהתמוטטה נפשית מהתנהגותו של הנתבע אינה מתקבלת על הדעת שעה שהיא עצמה בחרה להמשיך ולחיות עימו ולשמור לו אמונים הגם שידעה כי הוא מנהל רומן עם אישה אחרת. מ"שחף ושות' - חברת עורכי דין", המומחים לגירושין נמסר כי הם מביעים סיפוק רב מפסק הדין.
תביעה רגישה ומיוחדת הוגשה לאחרונה בבית משפט השלום באשדוד: אם לארבעה, תושבת העיר, הגישה תביעה נגד פקידת הסעד לסדרי דין - אשר הוסמכה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
טענותיה של האישה נסבו סביב תפקודה הלקוי של פקידת הסעד אשר הגיעו לדבריה, לכדי רשלנות מקצועית. לטענת האישה, פקידת הסעד לא מילאה אחר הוראות בית המשפט, לא נהגה כפי שפקידת סעד מקצועית אמורה לנהוג, היא לא בדקה את כלל הבדיקות שהיה עליה לעשות, והביאה להטעייתו של בית המשפט - ותוצאתם נזקים רבים.
לטענת פקידת הסעד, מאחר והיא עובדת ציבור לא ניתן לתבוע אותה אישית ועיריית אשדוד היא זו שצריכה להיות הנתבעת. הנושא טרם הוכרע על ידי בית המשפט.
לשיטתו של עוה"ד גיל שחף, הבעלים של שחף ושות' - חברת עורכי דין, המומחים לגירושין: "סביבת העבודה בה עובדות פקידת הסעד כפי שבאה לידי ביטוי בעבודת צוות הבדיקה מביאה לידי אי אחידות בסטנדרטים בעבודתן של פקידות הסעד, כאשר פעמים רבות הוראות משרד הרווחה אינן מתקיימות בעת עריכת תסקירים ולעתים ניתן למצוא גם רשלנות מקצועית בוטה אשר יש לה השלכות על חייהם של הורים ושל ילדים". עוד מוסיף עוה"ד שחף כי "הגם שחלפו שש שנים מאז שנכתב הדוח ומאז שניתנו בו המלצות רבות בנוגע לתפקודן של פקידות הסעד טרם נראה כל יישום בשטח והציבור, בחלק מהמקרים, נפגע, והדבר מצער ביותר".
בעניין זה, משתף עוה"ד שחף, בתובנות כלליות לגבי תפקודן של פקידות הסעד ומסביר כי "בשנת 2008 מונה צוות בדיקה לבדוק את עבודתן של פקידות הסעד, כאשר בראש צוות הבדיקה עמדה פרופ' ורד סלונים נבו. במסגרת הדוח אשר הוגש הוסברו הדברים הבאים:
"עריכת תסקיר בעניין הסדרי החזקה והראיה בין הורים גרושים לילדיהם היא מטלה שמתבצעת אפריורית בתנאים מתוחים וקשים. כאשר הורים גרושים (או מתגרשים) מצליחים להגיע להסכמה בכל הנוגע להסדרי המשמורת והראייה של הילדים, אין בתי המשפט נזקקים לחוות דעתן של פקידות הסעד. רוצה לומר, שברובם המכריע של המקרים מהווה עבודתה של פקידת הסעד נדבך חשוב בהכרעה קשה בין שני הורים יריבים וניצים, והיא מתבצעת בדרך כלל באווירה מתוחה וטעונה ברגשות שליליים עזים. בשים לב לטיב הסוגיה שעומדת במוקד התסקירים, ניתן להניח שבדרך כלל יקשה על פקידת הסעד להגיע לתוצאה שתעורר שביעות רצון והשלמה בקרב שני ההורים גם יחד.
"בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט. מצב דברים זה מעצים את הציפיות ואת המתח של ההורים שבמוקד התסקיר ביחס לעבודתן של פקידות הסעד, ועלול לגרום לתחושות תסכול וכעס במקרה של תסקיר מאכזב מבחינת אחד מהם או שניהם.
"מערך פקידות הסעד פועל מזה שנים בתת תקן. קשה לתאר את העומס הרב שמוטל על שכמן של פקידות הסעד, על כל ההשלכות הקשות שעלולות להיות לעומס מעין זה על תפקודן. על רקע זה פועלות פקידות הסעד על פי תקן, המגדיר את היקף התסקירים שניתן להנפיק בפרק זמן קצוב מבלי לפגום באיכותם ומבלי שפקידות הסעד יחרגו מהרמה המקצועית שהן מחויבות לה. יהיו הסיבות אשר יהיו - עבודתן של פקידות הסעד והגשת התסקירים לבתי המשפט מתבצעות פעמים רבות זמן רב לאחר שהתגלה הצורך לחקירה ולהגשת תסקיר, ולא פעם גוררת אחריה עובדה זו הסלמה והחמרה בסכסוך שקיים ממילא בין ההורים וביחסיהם של ההורים עם הילדים.
"קיימת סתירה מובנית בתפקידן של פקידות הסעד לענייני סדרי דין. פקידות הסעד במקצוען הן עובדות סוציאליות. מיומנותן ושחבורן המקצועיים מתמקדים בראש וראשונה באבחון ובטיפול תוך יצירת יחסי אמון עם המטופל. לעומת זאת, שעה שהן עמלות על עריכת תסקיר מתמקדות פקידות הסעד בחקירה ובאיסוף מידע לשם העברתו לגורם חיצוני - בית המשפט - על מנת שזה יעשה במידע שימוש ויכריע בעזרתו בגורלם של המטופלים. מדובר אפוא במטלה הכרוכה בהתנגשות, ולמצער בדיסונאנס קשה, עובדה היוצרת מתח בין פקידת הסעד לבין המשפחה ומעוררת דילמות אתיות וטיפוליות קשות במהלך ההתערבות.
"פעמים רבות אין פקידות הסעד מסיימות את תפקידן עם הגשת התסקיר והן מתבקשות על ידי בית המשפט להמשיך ולפקח על האופן שבו מקיימים ההורים הפרודים את הסדרי הראייה. מטלה זו מוסיפה נטל כבד על פקידות הסעד ומגבירה את המתח בינן לבין ההורים".
