שני מחקרים שנערכו ע"י ד"ר לאה פוסטיק, מהמחלקה להפרעות בתקשורת באוניברסיטת אריאל ופרופ' יוסף זוהר, מנהל מחלקת פסיכיאטריה א' במרכז הרפואי שיבא-תל השומר מצאו כי חיילים ישראלים שלקו בהפרעה פוסט-טראומטית, אינם מועדים יותר לפעילות פלילית ואינם בעלי שכיחות יתר של תמותה, מאשר חיילים ישראלים שלא לקו בהפרעה פוסט-טראומטית – זאת בניגוד לממצאי מחקרים אשר נערכו על צבאות שונים בעולם.
מחקרים רבים שנערכו על יוצאי צבא, בעיקר בארה"ב, מדווחים כי אלה הלוקים בהפרעה פוסט-טראומטית מועדים יותר לפעילות פלילית, בעיקר אלימות ושימוש באלכוהול וסמים וכמו כן בעלי שכיחות יתר של תמותה. בשני מחקרים שונים שנערכו ע"י ד"ר לאה פוסטיק, מהמחלקה להפרעות בתקשורת באוניברסיטת אריאל, ופרופ' יוסף זוהר, מנהל מחלקת פסיכיאטריה א' במרכז הרפואי שיבא-תל השומר, נבדקה מגמה הזו על יוצאי צבא ישראליים שלקו בהפרעה פוסט-טראומטית.
המחקר נערך על כ-2500 יוצאי צבא מקום המדינה ועד שנת 2000 ומוכרים על ידי משרד הביטחון כבעלי הפרעה פוסט-טראומטית, שהושוו לכ- 2500 יוצאי צבא בעלי מספר אישי עוקב. הטראומה העיקרית במדגם זה היא חשיפה לקרב (80%) במלחמות של"ג ויום כיפור. שני ממצאים עיקריים במחקר: 1. לבעלי הפרעה פוסט-טראומטית היו קצת יותר עברות פליליות באופן כללי, אך לא היה הבדל בין הקבוצות בעברות הקשורות לאלימות ולשימוש בסמים – בניגוד לשאר צבאות העולם שבהם נבדקה התופעה והתקבלו נתונים שמצביעים על עלייה ניכרת בעברות פליליות בקרב חיילים פוסט-טראומטיים. 2. בניגוד לממצאים בעולם על קשר בין פוסט טראומה לשיעורים גבוהים של תמותה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, במחקר הנוכחי נמצאו שיעורי תמותה דומים בקרב יוצאי צבא שמאובחנים עם פוסט-טראומה ויוצאי צבא ללא אבחנה כזו.
ד"ר לאה פוסטיק מאוניברסיטת אריאל מסבירה את ממצאי המחקר: "הסיבה לבדוק את הנושא שוב, הפעם בישראל, נובעת מן העובדה שהפרופיל האנושי של חיילי צה"ל הינו שונה באופן מהותי מזה של צבאות אחרים. השוני העיקרי הוא בייצוגיות. בעוד שבצבאות אחרים הצבא מורכב מאנשים שבחרו בו כמקצוע, בעיקר כאלה משכבות סוציואקונומיות נמוכות, בישראל ניתן לראות ייצוג של רוב השכבות הסוציואקונומיות, אפילו ביחידות השדה שחייליהן מועדים יותר לפתח הפרעה פוסט-טראומטית, הנחשבות ליחידות עילית ומבוקשות מאד גם בקרב מי שמגיע משכבות סוציואקונומיות גבוהות. שוני נוסף הוא שבמדינת ישראל אמנם קיים שימוש לרעה באלכוהול וסמים, אך הוא נפוץ הרבה פחות מאשר בארה"ב ובאנגליה, שם נערכו רוב המחקרים.הסברים נוספים יכולים להיות שמראש מדובר באנשים (חיילים) עם רקע אחר מאלה שבצבאות אחרים ועל כן יש להם פחות נטייה להתנהגות מסוכנת שמובילה למוות"
עוד הוסיפה ד"ר פוסטיק: "מסקנה נוספת שניתן להסיק מהמחקר הנוכחי, מציגה אפשרות לכך שחיילים הלוקים בהפרעה פוסט-טראומטית מקבלים טיפול טוב ממשרד הביטחון ועל כן הממצאים אצלם שונים ממקביליהם בעולם. חשוב להבין זאת מכיוון שפעמים רבות ישנה נטייה להסתכל על מחקרים ודרכי טיפול שונים הנעשים בעולם בקרב פוסט-טראומטיים ולשאוף לחקות אותם כאן בארץ, ובמקרה הזה לפחות ניתן לראות כי הם פחות רלוונטיים ליוצאי צבא ישראלים".
