dorit_harelדורית הראל, (1951-2007), מעצבת בעלת שם, השאירה את חותמה במוזיאונים, מרכזי מבקרים ותערוכות ברחבי הארץ והעולם. גולת הכותרת של עבודתה הייתה עיצוב מחדש של "המוזיאון ההיסטורי לתולדות השואה" ביד ושם, שנחנך במארס 2005 ועליו קיבלה את פרס העיצוב לאותה השנה

כלים

האלבום שלפנינו מתאר את תהליך העבודה של עיצוב המבנה הפנימי-תכני של המוזיאון שארך כ-8 שנים, מעלה שאלות יסוד בתכנון המוזיאון ובתפיסה העיצובית שעומדת מאחוריו, מציג את הדילמות המורכבות והמאתגרות שעמדו בפני צוות ההיגוי המוזיאלי ואת הפתרונות המקוריים והמבריקים שנמצאו להן.

מתוך הספר: "האתגר הגדול בעיצוב מחדש את מוזיאון יד ושם היה לשלב את הצגת האירועים ההיסטוריים עם הדגשים של הסיפורים האנושיים-הפרטיים שעברו על האנשים במשך תקופת השואה..."

"המעצב כבמאי של ההצגה, מאפשר למבקר לראות מספר רבדים בו בזמן. לעיתים נקודת המבט מתרכזת במוצג או באירוע אחד המצמצם את הפוקוס, ולעיתים נפתחת בפני המבקר תמונה רחבת מימדים, הן בגודלה הפיזי והן בעומקה וברוחבה ההסטוריים. המוזיאון מספר את הסיפור הכללי אך גם מציף ומעלה סיפורים אישיים".

בכניסה להיכל השמות במוזיאון זה קבעה דורית ציטוט משירו של המשורר היהודי בנימין פונדן שנרצח באושוויץ ב-1944: "זכרו כי הייתי חף מפשע / וכי כמוכם, בני תמותה של יום זה / גם לי, היו פנים של / זעם ושמחה ורחמים / פשוט מאד, פנים של בן אדם!" "מילים מרגשות אלו", אמרה דורית, "משקפות את המוטיב המרכזי של המוזיאון החדש, שמטרתו העיקרית הדגשת ההיבט האנושי של השואה".

רפים מאמר מאת אבנר שלו, יו"ר יד ושם ואוצר המוזיאון ומאמר "גוף ראשון רבים" מאת פרופ' חנה יבלונקה מאוניברסיטת בן גוריון, היסטוריונית של בית לוחמי הגטאות. במרכז מחקריה המפגש בין השואה לחברה הישראלית. המאמר מתאר את מסעה של יבלונקה לנבכי המוזיאון ההסטורי החדש.

דורית הראל הקדישה את חייה, מאז סיום לימודיה בבצלאל, לעיצוב מוזיאונים ותערוכות ברחבי הארץ והעולם. בשנת 1978 הקימה את "הראל מעצבים", במסגרתו נתנה ביטוי לתפיסתה העיצובית המינימליסטית שגרסה הצגת הרעיון בקווים נקיים וחדים. הן בעבודתה והן בחייה בחרה הראל להישאר מאחורי הקלעים ולתת ליצירתה לדבר בעד עצמה.

"שימו לב לפרטים הקטנים, דרכם תוכלו לראות את התמונה הגדולה". זה היה המוטו שלה, שהנחה אותה בעבודותיה כמעצבת. בכל עבודותיה הייתה שותפה מלאה לעבודת האוצרות והתחקיר. היא ערכה תחקיר יסודי לפרטי פרטים, התחקתה אחר הסיפורים שעמדו מאחורי הפריטים, כל זאת מתוך אמונה שהתמונה הגדולה מושפעת מכל פרט קטן. בזכות סקרנותה ומקצועיותה הצליחה לתרגם את הסיפור ההיסטורי שבכל תערוכה לחוויה ויזואלית מרתקת ומאתגרת.

חלק ניכר מעבודתה הוקדש לארץ ישראל ולעברו ההיסטורי של העם היהודי: תולדות הציונות, הקהילות היהודיות שעלו לישראל, מלחמות ישראל, השואה והזיכרון.

בין הפרויקטים הרבים שעיצבה: מוזיאון סקירבול לארכיאולוגיה, בהיברו יוניון קולג' בירושלים. בית אנה טיכו בירושלים, מרכז דוידסון בגן הארכיאולוגי בעיר העתיקה בירושלים, המוזיאון היהודי בקייפטאון שבדרום אפריקה, תערוכת "מגילות ים המלח", שהוצגה במבואה לקפלה הסיסטנית שבוותיקן וב-19 מדינות ברחבי העולם, תערוכת "יהודי גרוזיה ותרבותם", ותערוכת "מאה שנות ציונות – כחול לבן" שהוצגו בבית התפוצות. עיצוב מערכות מידע והמחשה בגנים הלאומיים בבית שאן, עובדת, ציפורי, תל דן ומקומות רבים נוספים.

במוזיאון "אדם בגליל" שבבית יגאל אלון בגנוסר, עשתה דורית לילות כימים כדי למצוא את הפתרון הנכון מבחינה הנדסית ומוזיאלית להצגת סירת דייג בת 2000 שנה שנמצאה שקועה במימי הכנרת.

Facts and Feelings - דילמות בעיצוב המוזיאון ההסטורי לתולדות השואה ביד ושם, מאת: דורית הראל, בהוצאת "דורית הראל מעצבים", בסיוע ותמיכת יד ושם. (109 עמודים, 244 ₪)

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS