עו"ד קרן הלפרן-מוסרי מרכזת תחום קהילה וסביבה ב'אדם טבע ודין': "למרבה הצער, משרד הפנים מאשר גביית תשלום בכניסה לחופי רחצה מסוימים בניגוד לנוהל המחייב. בכמחצית מהחופים אשר הותרה בהם גביית דמי הכניסה – דור, ניצנים, פלמחים וזיקים - לא מתקיימים התנאים המתירים גביית תשלום.
במכתב ששיגרה 'אדם טבע ודין' למשרד הפנים נכתב: "החופים הללו אינם מספקים יותר מאשר את השירותים הבסיסיים אשר החוק קובע כי אין לגבות בגינם תשלום, מה גם שבחלק מהמקרים שהבולט בהם הוא חוף פלמחים, גביית התשלום בחוף סותרת את החובה להקצות חלק מהחוף שיהיה פתוח ללא תשלום, שכן זהו החוף היחיד במועצה האזורית גן-רווה". כך לדברי הלפרן-מוסרי.
בעקבות עתירה שהגישה 'אדם טבע ודין', קבע בית המשפט העליון בפסק דינו משנת 2009 כי מותר לגבות דמי כניסה או דמי חנייה רק במקרים בהם כל התנאים הבאים מתקיימים: 1. יש בסביבה חופים אחרים הפתוחים לגישה חופשית חינם. 2. החוף מספק שירותים נוספים מעבר לשירותים הבסיסיים הכוללים הצלה, נוחיות, ניקיון ומי שתייה. 3. יש דרך סבירה להגיע אל החוף שאינה מחייבת חנייה בתשלום (רגלית/ תחבורה ציבורית/ חנייה ללא תשלום במרחק סביר).4. לחוף יש אישור מטעם משרד הפנים לגבות תשלום עבור השירותים הייחודיים אותם הוא מספק.
כאמור, רק אם מתקיימים תנאים אלו, אז ורק אז, מותר לגבות דמי כניסה ובכל מקרה, הרשות חייבת לספק בשטחה חלק סביר של החוף שהכניסה אליו נוחה וללא תשלום. כמו כן נקבע בחוק כי הכניסה לחופי הרחצה עד גיל 13 הינה חינם וכי בני נוער עד גיל 17 לא ישלמו יותר מ-10 ₪.
'אדם טבע ודין' דורשת ממשרד הפנים לפרט מהן הסיבות שהצדיקו מתן אישור גבייה לכל אחד מתשעת חופי הרחצה להם ניתן האישור, וזאת בהתאם לקריטריונים המפורטים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים. בפנייתה מאיימת העמותה כי במידה שלא תתקבל תשובה המניחה את הדעת, היא תיאלץ לשקול את המשך צעדיה המשפטיים על מנת להבטיח גישה חופשית לחופי הרחצה בהתאם לכל דין.
"תופעת גביית התשלום בחופי הרחצה הפכה בשנים האחרונות לרחבה ושערורייתית, כאשר הנפגעים העיקריים ממנה הם תושבי המדינה שידם אינה משגת. הדעת אינה סובלת מצב שבו הזכות ליהנות מחוף הים - משאב טבע, קניין ציבורי – כפופה לתשלום דמי כניסה", כך לדברי הלפרן-מוסרי.
