בכל פעם שעמדתי בפני החלטות קשות חזרתי אל אחת מתחנות חיי - כדי לקבל את ההשראה הנכונה ואת הפרופורציות הנכונות, לעיתים חזרתי אל ילדותי המחשלת בשדרות, לעיתים אל שירותי בצה"ל כקצין צעיר שנפצע ובילה שנתיים מחייו בבית החולים והפעם אני חוזר אל רגע, המוכר לכולם. ב-17.1.78 עמדתי לצד בחירת ליבי, אחלמה, מתחת לחופת מצנח והנה הגיע הרגע בו הבטתי אל הכוס המונחת לרגלי ואמרתי בקול צלול ונרגש "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ומחשבותיי הפליגו לירושלים במלוא תפארתה והמשכתי "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
