בני הזוג נישאו בשנת 85' בהודו בחתונה אזרחית ולאחר עלייתם ארצה וגיורם בשנת הלך הנישואין התמכר הבעל לאלכוהול, מה שגרר אחריו התנהגות אלימה בבית ואת הפסקת העבודה דבר שגרם למשפחה חובות כספיים מול ביטוח לאומי ומול נושים פרטיים שפנו ללא הרף לאשה בבקשה לתשלום החוב , ולמעשה הפך את האשה למפרנסת יחידה הנאלצת באמצעות הכנסתה הדלה לכלכל את ילדיה ולשאת לבדה בכל הוצאות הבית.
בשנת 2010 חלה אחת ההתפרצויות הקשות של הבעל כלפי האשה בעודו בגילופין, השכנים ששמעו זאת לא נשארו אדישים הזמינו משטרה והבעל נעצר. פרק זמן לא ארוך לאחר התפרצות זו מחלה האשה על כאבה וקיבלה את הבעל שוב הביתה. במרץ 2013 עזב הבעל את הארץ להודו בתואנה כי הוא נוסע לקבל כספי פיצויים מעבודתו במכס בהודו טרם עליית הצדדים ארצה. משם יצר הבעל קשר עם האשה מספר פעמים חלקן כאשר היה בגילופין. חודשיים לאחר מכן נתקבלה השיחה האחרונה מהבעל שבהודו ומאז נותק הקשר.
האשה שחששה להישאר עגונה פתחה בהליך גירושין מבעלה, יצרה קשר עם אח הבעל הנמצא בהודו וזה סיפר לה כי הבעל מצוי רוב הזמן רב תחת השפעת אלכוהול ואיבד את הטלפון הנייד שלו. התיק הופנה לאגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, לידי מנהל האגף, הרב אליהו מימון, שהחליט כי בתחילה ינסה לאתר לבד את הבעל ולגרום לו לחזור ולתת לאשתו גט. בתחבולות שונות אכן הצליח האגף לגרום לבעל לחזור ארצה.
לאחר הגעתו ארצה הוצא נגד הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ, אך עדיין נותר צורך לאתרו ולהביאו בפני בית הדין. באמצעות איסוף מידע בכיסויי מקרובי משפחתו של הבעל, נודע כי הוא שוהה באזור מעלות, לכן הוחלט להתמקד באחותו הצעירה המתגוררת במעלות. לאחר מספר שיחות שנערכו עם האחות ששיתפה פעולה עם צוות האגף, הובא הבעל לבית הדין בחיפה ונתן גט.
מנהל אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אליהו מימון: "בסיכומו של עניין הדרך הנכונה והקלה לסיים קשר בין שני בני זוג עוברת דרך מסדרונות בית הדין, כל ניסיון לחמוק מהופעה בבית הדין גורם סבל מיותר לשני הצדדים, אני שמח שלבסוף הבין זאת במקרה הנ"ל גם הבעל".
