מפסק הדין שניתן לפני ימים אחדים ע"י השופטת עירית כהן בבית משפט השלום בירושלים עולה כי רכז המודיעין במרחב שומרון, השוטר יעקב גולן, רשם דו"חות פעולה שקריים, ואילו קצין חקירות מרכזי במחוז, רפ"ק גיל דשא, מוצג בפסק הדין כמי שמסר באופן שיטתי מספר פעמים מידע מטעה לבתי המשפט – הכול על מנת להביא להארכת מעצרם של מתיישבים מיצהר

כלים

ראשיתה של הפרשה לפני כ-6 שנים, בקיץ 2004, כאשר רועה פלסטיני טען שעדר העזים שלו נגנב ומוחזק בחוות השקד שביצהר. שוטרים ממשטרת שומרון הכניסו את הרועה אל הישוב, והעבירו לידיו, ללא הליך משפטי או בירור, את העזים שלטענתו היו שלו. השוטרים העריכו שצעד כזה לא יעבור בשקט, עשו "תרגיל" למתיישבים, והמתינו במארב על מנת לעקוב אחר התגובה, שלא אחרה לבוא: מתיישבים מיצהר אכן דלקו אחר הערבי והעדר, והחזירו את העזים למקום ממנו נלקחו. השוטרים מיהרו למקום, עצרו את חברי כיתת הכוננות של יצהר, שהוזעקו למקום עקב דיווח על חדירת פלסטיני לתחומי הישוב ולא הגיעו כלל לעדר שבמחלוקת.

מכאן החלה להתגלגל פרשה שהתמשכה על פני 10 ימי מעצר ודיונים ב-3 ערכאות שונות. כאשר בכל הדיונים מוצגים דו"חות פעולה של רכז המודיעין יעקב גולן, ואילו בא כוח המשטרה, רפ"ק גיל דשא, טוען שוב ושוב שהעצורים ביצעו "שוד מזוין", וכי הם אלה שתקפו את הרועה הפלסטיני ולקחו ממנו שלא כדין את הכבשים. במקביל, הוצגו העצורים בתקשורת ע"י סנ"צ אליעזר אלהרר, שהיה באותם ימים מפקד היחידה המרכזית (ימ"ר) במחוז ש"י, כ"פורעים", וכמי שהתנהגו "באלימות כלפי אותו רועה שהותקף קשות". במאמץ מרוכז של 3 עורכי דין שפעלו מטעמה של עמותת חוננו, ובהם גם עו"ד ציון אמיר, שוחררו לבסוף העצורים מכלאם. גם כתב אישום לא הוגש נגדם עד היום, והתיק נסגר.

אך חברי כיתת הכוננות סרבו לוותר. בסיועו של עו"ד אלעד רוזנבלט, שפעל מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע, הם הגישו תביעת נזיקין ותבעו את כבודם הרמוס. לפני ימים אחדים, קבעה השופטת עירית כהן שבלהט ניסיונותיה ללמד את מתיישבי יצהר לקח, הציגה המשטרה מצג-שקרי הן בבתי המשפט והן בתקשורת.

השופטת נמנעה מלעסוק בפרשה של העברת עדר העזים ע"י המשטרה לידי הרועה : "שאלת הבעלות על העדר, כמו גם שאלת הדרך בה הוא הוחזר למתלונן, אינם חלק מהליך זה ואינם רלבנטיים להליך זה", טענה. היא התייחסה להליך של לקיחת העדר בחזרה מהרועה וקבעה באופן נחרץ כי "ניתן לקבוע כי התובעים לא היו מעורבים בתקיפה ובלקיחת העדר".

באשר לשוטר יעקב גולן, רכז המודיעין במרחב שומרון, אישרה השופטת את טענתם של התובעים, שהוא רשם דו"חות פעולה שקריים. "מדו"חות הפעולה שרשם יעקב גולן ביום האירוע ניתן להבין כי התובעים ירדו לכיוון הפלסטיני, הכו אותו, גנבו ממנו את העיזים והחזירו אותם ליצהר" – כותבת השופטת בפסק הדין, ואולם "בחקירה הנגדית הודה יעקב גולן שהוא לא ראה את התקיפה, הוא גם לא ראה את התובעים שודדים", ובכלל "מחומר החקירה כמו גם מהעדויות בתיק עולה, כאמור, כי התובעים לא לקחו חלק בתקיפה ובגניבת העזים, כפי שמשתמע מדו"חות הפעולה שרשם גולן...".

לגבי קצין החקירות רפ"ק גיל דשא קובעת השופטת בפסק הדין כי היא "מקבלת את טענת התובעים לפיה במהלך הדיונים מסר רפ"ק גיל דשא מידע אשר יכול היה להטעות את בתי המשפט". היא מצטטת דבריו של דשא ביום המעצר ולפיהם "החשודים...הסתערו על הפלסטיני, תקפו אותו באלימות, לקחו ממנו את הכבשים פעם נוספת וכל זאת כאשר כוח משטרתי הגיע והבחין במעשים. החשודים נעצרו על ידי השוטרים שהשוטרים ראו אותם מבצעים את העבירות...החשודים ביצעו ירי בנשק שניתן להם ע"י המדינה להגן על ביטחון אישי נגד מחבלים והם ביצעו בו שוד מזוין של פלסטיני מסכן שלא עשה להם כלום..." – ומציינת כי הדבר לא היה ולא נברא. "כפי שכתבתי לעיל, הוכח כי התובעים לא הסתערו על הפלסטיני ולא תקפו אותו, וכי הכוח המשטרתי לא צפה במעשים ולא ראה את התובעים מבצעים את העבירות".

פסק הדין מתאר כיצד הטעה רפ"ק גיל דשא את השופטים בערכאות השונות, כאשר טען בפניהם כי הקלטת המשטרתית מתעדת את אירוע התקיפה. היא מצטטת את הפרוטוקולים של דיוני המעצרים, בהם טען דשא בפני השופטים כי "בקלטות...רואים את החשודים תוקפים את הפלסטיני ולוקחים את הכבשים" וכי "יש דו"ח של מי שראה את הקלטת...". ואולם, השופטת קובעת השופטת כי "בתיק החקירה אין צילום של התקיפה...בקלטת לא נראים התובעים תוקפים את הפלסטיני או גונבים את העדר...ובדו"ח הצפייה לא נרשם כי התובעים נראים תוקפים את הפלסטיני". הסרט המשטרתי לא הוצג במהלך דיוני המעצרים, אלא רק בפני בית המשפט העליון בלבד. השופטים למדו על תוכן הקלטת מפיו של רפ"ק דשא בלבד, ואולם כאשר בא כוחם של העצורים, עו"ד ציון אמיר, טען בדיון מאוחר יותר בבימ"ש השלום בכפר סבא כי "על פי בית המשפט העליון, אף אחת מהקלטות לא מאשרת שהם ביצעו שוד באותו יום", השיב לו דשא נחרצות: "אתה טועה!"

על פי פסק הדין, דשא השתמש גם בדו"חות פעולה שלא היו ולא נבראו, כדי להטעות את בתי המשפט. כך למשל, טען בדיון בבימ"ש השלום בכפר סבא כי "ישנם דו"חות מפורטים של שוטרים שראו את החשודים הספציפיים האלה ועוד אחרים תוקפים את הפלסטיני וגונבים את הצאן". ואולם, פסק הדין קובע כי "הדברים שצוטטו לעיל אינם מבוססים. בתיק החקירה אין דו"חות של שוטרים שראו את התובעים תוקפים וגונבים את הצאן".

"אני מקבלת את טענת התובעים לפיה הנתבע 3 (רפ"ק גיל דשא) מסר עובדות לא נכונות לבית המשפט" – קובעת השופטת בפסק הדין.

דשא מרבה להופיע בבתי משפט, בתביעות רבות של המשטרה נגד המתנחלים. עתה תאלץ המשטרה להסביר כיצד ניתן לסמוך על אמינותו של קצין בכיר, שבית המשפט קבע כי שיקר בשלוש הזדמנויות שונות. בפסק הדין נקבע כי התובעים לא יפוצו בגין ימי המעצר, וזאת בין היתר משום שהם עצמם לא שיתפו פעולה עם המשטרה בחקירה, ובכך הביאו במו ידיהם לעיכוב החקירה ולהתמשכות המעצר.

הפיצוי שתצטרך המשטרה לשלם לחברי כיתת הכוננות של יצהר הוא פיצוי בגין לשון הרע, וזאת עקב קצין משטרה אחר עליהם בכלי התקשורת. סנ"צ אליעזר אלהרר, שהיה באותם ימים מפקד ימ"ר במחוז ש"י, טען בראיון ברשת ב' כי "כוח שלנו שהיה בסמוך הצליח לעצור חמישה מהפורעים, ואני אומר פורעים כי קשה לתאר את מה שהיה שם...אנחנו מתכוונים עם אותם אנשים שהתנהגו באלימות כלפי אותו רועה שהוא הותקף קשות להגיש כתב אישום תוך תקופת מעצרם". השופטת מדגישה כי "בדברים שאמר אלהרר על התובעים ביום האירוע יש משום לשון הרע".

פרסום נוסף שהיה בו משום לשון הרע , לדעת השופטת, התבצע בכתבה ב "ערוץ NRG">ערוץ NRG בה נמסר כי "ממשטרת ש"י נמסר בתגובה מדובר בפורעי חוק וחוליגנים...אירוע של תקיפת אזרחים על לא עוול בכפם". השופטת מתייחסת לטענתו של אלהרר, ולפיה הוא "אמר את הדברים ברדיו על סמך העובדות כפי שהן היו ידועות לו באותו שלב, מתוך הדיווחים שקיבל", וקובעת כי "אין בה כדי להוות הגנה". השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא "האם הפרסום היה אמת מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי" ולכן "ההגנה לא תחול על פרסום שגוי, אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום".

"למשמע הדברים שאמר אלהרר ניתן היה להבין כי מדובר בעובדות מוכחות" – מציינת השופטת בפסק הדין, וקובעת כי "כל עוד מדובר בחשדות, יש לציין כי מדובר בחשדות בלבד, מה שלא נעשה על ידי אלהרר" . לאור העובדה ששמות התובעים לא הוזכרו בתקשורת, חויבה המשטרה לשלם להם פיצוי מוקטן, בסך של 10,000 ₪ לכל אחד. תוספת של 10,000 ₪ לעורך הדין אלעד רוזנבלט, מעלה את מחיר התיק הזה למשטרה לסכום של 50,000 ₪. אבל את המחיר האמיתי תצטרך המשטרה לשלם בבתי המשפט, אשר יצטרכו מעתה להתייחס אחרת לדו"חות הפעולה של רכז המודיעין במרחב שומרון.

ארגון זכויות האדם ביש"ע בירך בתגובה את עו"ד אלעד רוזנבלט, שלדבריו "בעבודה מקצועית ומאומצת הצליח לחשוף את אחת הפרשיות החמורות של ההתנכלות המתמשכת של משטרת שומרון למתיישבי יצהר, ולהוכיח כיצד העוינות של המשטרה כלפי אותם מתיישבים מעבירה אותה על דעתה עד כדי שימוש בשקרים ובעלילות שמקומם לא יכירם אצל מי שאמורים להיות שומרי החוק". הארגון יגיש בימים הקרובים תלונה למח"ש ויבקש למצות את הדין עם השוטרים שנחשפו כמשבשי הליכי חקירה ומשפט.

הדובר החדש של הישוב יצהר, אברהם בנימין, הדגיש כי "שוב הוכח שהפרסומים של המשטרה בכלי התקשורת על אנשי יצהר – הם עלילות שתפורות בחוטים גסים. ההשמצות של המשטרה נגד המתנחלים באות לחפות על חובבנות, חוסר-מקצועיות ורשלנות כרונית במאבק נגד הפשיעה הערבית".

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS