נראה לי שלפני מספר חודשים חגגתי יום הולדת 70 והנה פתאום בשלישי השבוע (7/5) חגגתי שוב יום הולדת 71. אני נזכר שהייתי ילד רציתי להיות גדול והזמן זחל.  הכל הולך הפוך. מה שמעצבן אותי זה מה שהחבר'ה בני גילי מדברים כשנפגשים, תמיד אותן שאלות: ״תגיד אתה לוקח כדורים ללחץ דם"? "אתה לוקח אספרין"? "כמה סוכר יש לך"? איפה היימים?? שהיינו אומרים ״אתמול ״יצאתי עם חתיכה פצצה, אתמול היינו בדיסקוטק, קיבלתי מילואים 40 יום". איך שנאתי מילואים, והיום אני מת לקבל מילואים, אף אחד לא רוצה אותי. אפילו לחתום על כרטיס אדי אני לא יכול, כי מה יעשו עם אבריי? איזה חולה יסכים לקבל? אם יקבל אז תוך זמן קצר יצטרך שוב להחליף. מה שבטוח - שאחרי מותי לא יגנבו ממני חלקים, אקבר בשלמות. ועכשיו ברצינות: צריך לנצל כל רגע, לחיות, להנות ולחשוב רק חיובי, ולהודות למדע שהאריך את תוחלת החיים ולחשוב שיש לי עוד 50 שנה ואני עוד ילד ולבחור חברים חיוביים ולא בכיינים וקוטרים. להיתראות במילואים!

כלים

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS