כלים

עלון בית הכנסת 'באהבה ובאמונה' של מכון מאיר פרסם בגיליונו האחרון מודעה המציינת שנה להירצחם של חמשת בני משפחת פוגל, הי"ד, באיתמר שבשומרון. בעלון הופיעה תמונה של בני המשפחה, אך תמונתה של רותי, אם המשפחה, טושטשה מטעמי צניעות לבלי היכר. ראש מכון מאיר, הרב דוב ביגון יצ"ו, התנצל על הטעות, וביקש מחילה מן המשפחות שנפגעו, אך הרב שלמה אבינר יצ"ו הצדיק בדבריו את אי פרסום תמונתה. על פי מה שהתפרסם, אמר הרב: "אם היו שואלים אותה בחייה – בזה היא הייתה רוצה ... זה כבודה ... אמנם היא נפטרה, אבל זה לא אומר שלא צריך לכבד אותה"

הרב יעקב-מדןיקר בעיניי מוה"ר הרב אבינר ויקרים בעיניי דבריו, אך ברשימה זו אשיג על דבריו ולא אקבלם. חולשת טענתו על רצונה וכבודה של הנפטרת בקשר לכך, לדעתי, אינה צריכה הוכחה. אני מעריך שדבריו בכך נכתבו כמליצה וכדי להפיס את דעת המשפחה, ועיקר שיקול טשטוש התמונה היה מטעמי צניעות, וכדי להפיס את דעתם של החרדים קוראי העלון.

לא מצאתי בפוסקים את החשש להרהור מכוח תמונת דיוקנה של אישה שנפטרה, ואף לא בדברים חמורים יותר. אך יקר בעיניי מאוד הידור בכל מצווה, ומדוע ייגרע חלקה של מצוות הצניעות מכל מצווה אחרת לגבי הידורים שניתן להדר בה?! ובמקרה דנן, אם ניתן גם לקיים בחרדים הקוראים את העלון מצוות אהבת הרע ולהתחשב במנהגיהם, הרי שודאי יש כאן הידור גדול בטשטוש התמונה.

אך במחשבה שנייה נראה שמחירו של ההידור הנזכר הוא כה גבוה, שהוא מציב סימן שאלה גדול על כדאיותו. אני חושש שהמהדרים רואים כאן רק את מעלותיו של ההידור בהלכות צניעות, ולא את מחירו. על כך השורות הבאות.

על הצער שייתכן שנגרם למשפחה, כבר התנצל הרב ביגון, ולא אוסיף לדבר בו. אדבר על עצם ההידור שבהחמרה.

ההנחה שיש לחוש להרהור גם באישה אחרי שנפטרה, עלולה להביא בשלב הבא לכך שיימנעו מלהספיד אישה על מעשיה הטובים, שמא יגרמו שְבָחֵיהַ להרהור בה,'ביודעה ומכירה' (ראה מגילה טו, א, ואכמ"ל). הצער העלול להיגרם מכך הוא מחיר שיש לחוש לו כבר היום. קשה לי לחשוב על חומרות נוספות שייגררו מן החומרה האחרונה, אך אני חושש שתהיינה כאלה.

עצם ההחמרה הרבה בדיני צניעות, אף שההלכה משבחת אותה, יש גם להיזהר ממנה. תלמידינו נחשפים למפגשים עם נשים בנסיבות שונות ורבות, וגידולם בוואקום רוחני של צניעות לקראת מפגשים אלו עלול לגרום רעה גדולה לטווח ארוך. אם חושב מאן דהו שיוכל לגדל דור מובדל מנשים גם בבגרותם, יהיה עליו לבדל את החברה שהוא רוצה להקים מכלל העם, וכמה רעות חולות עלולות לצמוח מכך!

אתן לחשש שהעליתי כאן דוגמה נוספת: אשתי נ"י הוזמנה לישיבה תיכונית המקפידה על קלה כבחמורה, להרצות לפני התלמידים בנושא שהיא מומחית בו. בהרצאתה ישבו מחצית מתלמידי הכיתה בראש מושפל מטעמי צניעות, ונמנעו מלהביט בה כל עת שעמדה מולם – כאשר האישה שלפניהם יכלה, מבחינת גילה, להיות סבתא שלהם!

לא אדון אותם על פגיעתם בה. אך מה יעשו נערים אלו כשייתקלו באישה בבנק, במרפאה או בכל מקום אחר?! וכלום לא תביא דרך זו ליתר סקרנות ולעיסוק אובססיבי בנושאי המין בכל עת ובכל שעה, ונמצא שכרנו יוצא בהפסדנו?

עניין נוסף: יש לדעתי לחוש, שרוב חומרה ורוב הידור בבידול מנשים מטעמי צניעות עלול להביא, גם אם לא לכך כוונתנו, אצל חלק מן הצעירים, להפיכת האישה לדמון (=שד), ללילית וכת דילה, למישהי שחלק משמעותי בהופעתה קשור ביצר הרע של הגבר. על המחירים של סכנה זו אפילו אינני רוצה לחשוב.

יהיו מי שיטענו נגדי, שבשם טענתי תותר כל תערובת בין גברים לנשים, משפת הים וחדר הכושר ועד לבית הכנסת. אלא שכאן עובר הגבול בין הלכה לבין חומרה והידור, בין קיום ההלכה, שיש לשלם על כך מחירים גבוהים, לבין הידור וחומרה, שעלינו לבדוק מה עלותם מול תועלתם.

זאת ועוד: החמרות והידורים בנושא הנידון מטשטשות את גבולה של ההלכה. משיכת ההלכה לכיוון החומרות החדשות (הכוללות לאחרונה אצל חרדים את השמטת שם האימהות והסבתות בהזמנה לחתונות. לאמור, עד לתקופה האחרונה נכתב בהזמנות לחתונות 'פלוני ורעייתו', ובגל ההידור האחרון ההדירו נוהג זה לכדי כתיבת 'פלוני ומשפחתו' בלבד) מביאה כמעט בהכרח למצב שבו הצד הפחות מחמיר בציבור שומרי המצוות אינו מכיר בגבולות ההלכה לצד השני, ומתיר לעצמו ריקודים מעורבים בחתונות ועוד.

שהרי כך יאמר לעצמו ה'רקדן': אם הלכות הצניעות דורשות ממני טשטוש תמונתה של אישה שנרצחה, איני מעוניין להיות שם! מי שמכנה היום חתונות שבהן יושבים מספר זוגות נשואים סביב שולחן אחד בשם 'נישואי תערובת', עלול לשלם מחר במטבע קשה אצל מי שלא יבדיל בין 'נישואי תערובת' אלו ל'נישואי תערובת' במובנם המקורי.

גם הקיצוניות אצל רודפי ההלכה החילונים רק תגבר בשל חומרות אלו. כמו תמיד, קיצוניות מזמינה קיצוניות נגדית. גם תחושת הזרות העלולה להתפתח אצל מי שאינם שומרי מצוות כלפי המקרה הנורא וכלפי המשפחה הנרצחת, העלולה להיחשב על ידם כשייכת לציבור חריג וזר בנוף הישראלי, היא חלק מקיצוניות זו.

ומילה אחרונה בעניין. נדמה לי שמן הראוי שחומרות והידורים לא יעדיפו תחום מסוים בתורה על תחום אחר. הדברים אמורים בעיקר במהדרים במצווה מסוימת שבין אדם למקום דווקא, כמצוות קדושת הצניעות.

הידור כה גדול, כטשטוש דמותה של אישה שנפטרה, שמא יביא הדבר לידי הרהור אסור בנשים, עשוי להתקבל על הדעת רק אם יבוא במקביל להידורים חמורים ודקדקניים במיוחד גם בשאר מצוות (דוגמת דברי רבא ואחרים ביומא יט, ב, שהשח שיחת חולין עובר בעשה, ואפשר שגם בלאו, או דוגמת מנהגותיו של רבן יוחנן בן זכאי, שלא קדמו אדם מעולם בבית המדרש ועוד).

דומה, שאין אדם היכול לעמוד בכך. הידור גדול במיוחד דווקא במצוות הצניעות עלול להביא לעיוותים רוחניים בלתי ראויים, וכבר עמד עליהם הרב וולבה זי"ע.

עדיין יטען הטוען, שהואיל ועלון 'באהבה ובאמונה' נקרא בבתי הכנסת בעת תפילת ליל שבת, אין זה מן הראוי להחזיק תמונה של אישה בעת התפילה. זה נכון! אך זו (בין השאר) אינה סיבה לטשטש תמונתה של נרצחת טרור, אלא סיבה לסלק את כל עלוני בתי הכנסת ממקום התפילה ומשעת התפילה. סוגיה זו דורשת מאמר נפרד.

הכותב הוא הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון. דבריו פורסמו במקור באתר ישיבת פתח תקוה - http://ypt.co.il/show.asp?id=49407

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS