אנשים התחילו לאבד כיוון ופרופורציות; תופסים טרמפ על גל אנטי-דתי ומתעלמים מההבדל בין הדרה לבין הפרדה, בין צניעות לבין צביעות. מבחינתם, הכל חולין ויש רק מטרה אחת מקודשת: ניגוח הדת והדתיים
אסור למנוע מנשים הצבעה בקלפי, אסור לבלום את עיסוקן באמנות וביצירה, אסור למנוע מהן השתתפות באירועים, או חברות במועצות עיר ובדירקטוריונים, אסור להפלות אותן במקומות עבודה, ואסור גם למנוע מהן הספד בבית עלמין. בכל אלה אין איסור הלכתי ונגד התופעות הללו חובתנו להיאבק בכל האמצעים והתוקף המוסרי והחברתי.
אבל לכל אלה, אין שום קשר לדרישות של צניעות והפרדה, ואסור שמישהו יתבלבל: מותר, ואפילו רצוי וחיוני, לאפשר לכל אדם – אישה וגם גבר – להתרחץ בחוף נפרד או בבריכה נפרדת, וכן להתעמל בחדר כושר נפרד. זאת אינה הדרה, כי אם הפרדה שיש המקפידים עליה מטעמי צניעות הגוף והנפש.
מי שמנהל את המאבק ללא האבחנה הבסיסית המתבקשת, רק גורם לזילות ולהגחכה של הפעילות העיקרית נגד הדרת נשים. מי שלא מבחין בהבדל הזה, כנראה לא רוצה להבין אותו, שכן מבחינתו יש רק מטרה מקודשת אחת ויחידה: ניגוח. ניגוח הדת ופגיעה בדתיים.
הכותבת היא ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה"
