אתמול, ה- 27 לדצמבר מלאו 86 שנים למשה ארנס. ספור חייו של משה ארנס שזור בספור חייה של המדינה ולא כאן המקום לפרטם. דווקא לציון מיוחד ראויה עובדה שאיננה ידועה דייה לצבור הרחב והיא כי משה ארנס הינו חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לבטחון ישראל בנושא שעוד היום השתיקה יפה לו, והמבין יבין. כמה אנשי ציבור נוספים נושאים בקורות החיים שלהם תואר שכזה? אין! יותר משהדבר מלמד על ארנס הוא מראה על הרמה המדרדרת עד עפר של נבחרי הצבור כיום

כלים

הרחק ממעגל העשייה הפוליטי משקיף לו האיש הזה הכל כך צעיר ברוחו ובמחשבתו על הקורה את מדינת ישראל. האיש החכם והמנוסה הזה, חניך בית״ר משחר נעוריו ואביר ההדר, איננו שומר את דעותיו לעצמו בנושאים השונים אלא מפרסמם מעל דפי עיתון הארץ.

קוראי מאמריו של ארנס מזהים כמעט מיד את עומק הדברים והתבונה השזורה בהן כחוט השני. מנושא לנושא מעמדה לעמדה מזהה הקורא כי תבונה וראייה נכוחה של המציאות היא נר לרגליו של הכותב והתרחקות מהתלהמות ופפוליזם זול היא לחם חוקו. דווקא מסיבות אלו נחמץ הלב מהמחשבה שארנס הדיר את רגליו מן החיים הפוליטים מוקדם, מוקדם מידי.

מדינת ישראל יכולה הייתה להעזר בשכלו ובתבונתו עוד שנים רבות ולנוכח החלל האנושי המשמים בחיים הפוליטים נפקדותם של אנשים מסדר הגודל של משה ארנס מעציבה אף יותר.

ככל הידוע לכותב שורות אלו משה ארנס מצוי בבריאות מצוינת ועוד כוחו במותניו. רק מדינה אשר קברניטיה חיים בתחושה של אני ואפסי עוד, רק לשכזו יש את העוז לא להעזר בשכל הישר, בנסיון, ובקור הרוח של מנהיגי עבר בסדר הגודל של משה ארנס.

מנהיגות אשר שיר הקילוסים היום יומי שלה הוא כאמור אני ואפסי עוד, סופה שתיוותר עם אפס בידה. וחבל.

הכותב הוא יואב בלום, פובליציסט, חבר מרכז הליכוד

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS