אלחוף (מושג המופיע בספר המיתולוגי "מובי דיק") איננו ההיפך מחוף, וגם לא מקום מוגדר אחר, זהו מרחב ביניים, איזור דמדומים, לא ממש בים וגם לא על יבשה מוצקה, לא כאן ולא כאן, מצב של השתהות, ויותר מכך ציפייה לשינוי במצב הקיים. בלהה אהרוני מתגוררת ויוצרת במכמורת במרחק הליכה מן הים. כוחות הטבע הפועלים עליו ומחזוריות החיים של הים הם חלק בלתי נפרד מחייה ומיצירתה. מאז שהיא זוכרת את עצמה היתה קשובה לים ונמשכה להיות איתו בדיאלוג כזה או אחר. משוויתרה על חלומה להיות "יורדת-ים" החלה לפסל, ומן ההתחלה נכנסו לתוך יצירתה מושגים כמו ציפה או שווי משקל, שפסליה עוד דיברו בשפה מופשטת
