זמן קריאה: 7 דקותשיתוף:

בזמן שבוושינגטון עוד שוקלים אם לחזור לתקוף, המשטר האיראני כבר בחר את הנשק שלו לשלב הבא: לא טילים בליסטיים, ולא כטב"מים לעומק המפרץ, אלא מוקשים ימיים זולים וחסרי ייחוס כמעט, שמוצבים בדרך שבה עוברות המכליות. בלילה שבין רביעי לחמישי הודיע צבא איראן על שלוש מכליות נפט נוספות שעלו באש ממזרח למצר הורמוז. בכך עלה ל־12 מספר כלי השיט שטהרן עצמה הודיעה על פגיעתם מאז תחילת החודש. באותה נשימה מסרה טהרן שהשליטה על התנועה במצר "בידי הכוחות המזוינים".

כלי שיט מהירים של חיל הים של משמרות המהפכה בטקס הכנסה לשירות, מרץ 2023. | צילום: Hossein Ghanbari / סוכנות פארס, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0
כלי שיט מהירים של חיל הים של משמרות המהפכה בטקס הכנסה לשירות, מרץ 2023. | צילום: Hossein Ghanbari / סוכנות פארס, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0

הלילה האחרון: שלוש מכליות, קליע אחד ואזהרה "ללא גבולות גאוגרפיים"

לפי הבלוג החי של אל־ג'זירה בערבית, צבא איראן הודיע ששלוש מכליות נפט, שהוא כינה "מפרות", עלו באש לאחר שעלו על מוקשים ימיים ממזרח למצר הורמוז, החל מבוקר יום רביעי. ההודעה לא כללה את שמות האוניות, את דגליהן או מידע על נפגעים. במקביל דיווח ארגון הסחר הימי הבריטי UKMTO על מכלית שנפגעה במצר מ"קליע לא מזוהה", בלי נפגעים. שתי הגרסאות, מוקש מול קליע, לא יושבו זו עם זו, וייתכן שמדובר בשני אירועים נפרדים.

בטלוויזיה הממלכתית האיראנית צוטט דובר הצבא, שלפיו ניטור התנועה במצר והשליטה בה נמצאים "בידי הכוחות המזוינים". מפקד הצבא עצמו הופיע בסרטון והזהיר את ארצות הברית מתגובה "ללא גבולות גאוגרפיים" אם שטח איראן יותקף שוב. משרד החוץ בטהרן גינה בהודעה רשמית את מה שתיאר כתקיפות אמריקניות על "נקודות" בחופיה הדרומיים של איראן בימים האחרונים. לפי ההודעה, הכוחות האיראניים "תקפו מערכות נשק בשני בסיסים אמריקניים באזור" במסגרת "מימוש הזכות להגנה עצמית", וטהרן מטילה על וושינגטון את האחריות לתוצאות.

זהו המשך ישיר להסלמה שתוארה כאן אתמול סביב הבסיסים במפרץ, אך מוקד הכובד עבר. אם ביום שלישי ורביעי דובר בעיקר בפגיעה במכ"מים ובמערכות נשק אמריקניות, הלילה חזרו המוקשים למרכז הבמה, יחד עם המסר שהמצר נשלט מטהרן.

רקע: שבועיים של "מלחמת מוקשים"

מה שקרה הלילה אינו אירוע בודד. בשבועיים האחרונים פרסמו משמרות המהפכה וצבא איראן שורה של הודעות שחוזרות על אותה תבנית: מכלית שבחרה ב"נתיב לא מורשה", כלומר בנתיב הדרומי של המצר, הקרוב לחופי עומאן ומחוץ לפיקוח האיראני, עולה על מוקש ועולה באש.

לפי אתר החדשות העיראקי "שפק ניוז", ב־4 בנובמבר הודיע חיל הים של משמרות המהפכה שארבע מכליות עלו על מוקשים ונשרפו מדרום למצר. יום אחר כך דווח על מכלית גדולה שעלתה על מוקש בנתיב הדרומי ועל מכלית־ענק נוספת שעלתה באש מזרחה משם. הלהבות התפשטו גם לגוררת שהתקרבה כדי לסייע בכיבוי. באותה הודעה טענו משמרות המהפכה שיחידת הלוחמה האלקטרונית שלהם יירטה שני כטב"מים אמריקניים מדגם LUCAS, הנחיתה אותם שלמים ותפסה אותם.

באותה הודעה הופיע גם המשפט שמסביר את ההיגיון הכלכלי של טהרן. לטענת משמרות המהפכה, וושינגטון מכוונת אוניות לנתיבים ממוקשים, ושחרור הנכסים האיראניים המוקפאים היה עולה פחות מהנזק שנגרם לכלי השיט הפגועים. המסר ברור: כל מכלית בוערת היא חשבונית שנשלחת לבית הלבן ולשוק הביטוח הימי.

ביום שני השבוע, 16 בנובמבר, הודיע צבא איראן על מכלית נוספת שעלתה באש אחרי שעלתה על מוקש ממזרח למצר. למחרת, לפי "שפק ניוז" שציטט את סוכנות פארס, הודיעו משמרות המהפכה שמכלית־ענק עם יותר משני מיליון חביות נפט גולמי ומובילת גז נוזלי עלו על מוקשים. הפיצוצים והשריפות השביתו את שתיהן. לפי ההודעה, כלי השיט לוו ב"מטוסים צבאיים אמריקניים רבים" אך לא ידעו על המוקשים. משמרות המהפכה הזהירו שכל אונייה בנתיב הדרומי תיתקל ב"חומה של ברזל ואש בדמות מוקשים ימיים".

הצבא הוסיף ניסוח חד עוד יותר:

"למרות שקריו של נשיא ארצות הברית, מצר הורמוז סגור ויישאר סגור כל עוד הרפובליקה האסלאמית של איראן תמצא זאת לנכון"
נמסר מטעם צבא איראן.

באותו יום דיווח UKMTO על מכלית שהותקפה בפעם השנייה כשבעה מיילים ימיים מצפון לחסב שבעומאן, אחרי שכבר הושבתה בתקיפה קודמת. לפי הדיווח פרצה שריפה נוספת, וגורל הצוות לא היה ידוע.

למה דווקא מוקשים

מבחינת טהרן, למוקש יש שלושה יתרונות על טיל. הראשון הוא עמימות: קשה להוכיח מי הניח אותו ומתי, ולכן קשה להצדיק בגללו תגובה צבאית ישירה. השני הוא עלות: מוקש מגע בסיסי עולה שבריר ממחיר המכלית שהוא משבית, ושבריר זעיר ממחיר הפינוי והביטוח. השלישי, והחשוב מכולם, הוא אפקט ההרתעה על חברות הספנות. לא צריך לפגוע בכל אונייה. מספיק שחברות הביטוח יעלו פרמיות ושבעלי האוניות יעדיפו את הנתיב הצפוני, הסמוך לחופי איראן, שבו משמרות המהפכה מפקחים על כל מעבר.

זו בדיוק המשמעות של ההבחנה שטהרן חוזרת עליה בין נתיב "מורשה" לנתיב "לא מורשה". המשטר לא מכריז על סגירה הרמטית של המצר, צעד שהיה מאלץ את המעצמות לפעול נגדו. במקום זאת הוא מנסה להפוך את עצמו לשוטר התנועה של הורמוז: מי שעובר דרך החופים האיראניים ובתנאיה של טהרן עובר, ומי שבוחר לעקוף לוקח סיכון.

מכליות נפט עוגנות במסוף נפט בצפון המפרץ, ארכיון. צילום: הצי האמריקני / ויקישיתוף, נחלת הכלל
מכליות נפט עוגנות במסוף נפט בצפון המפרץ, ארכיון. צילום: הצי האמריקני / ויקישיתוף, נחלת הכלל

בוושינגטון: נושאת מטוסים יוצאת, ההתלבטות נשארת

על רקע זה בולט עוד יותר הדיווח שאל־ג'זירה ציטטה מבלומברג: לפי גורמים אמריקניים, נושאת המטוסים "ג'ורג' וושינגטון" עזבה את המפרץ, וככל הנראה היא בדרכה חזרה לבסיס הבית ביפן. בטהרן אפשר יהיה להציג זאת כהוכחה שהלחץ הימי עובד. בוושינגטון ייתכן שמדובר בתזוזה מתוכננת שאינה קשורה למוקשים. כך או כך, היציאה מגיעה בדיוק כשהמשטר מכריז על שליטה במצר.

מנגד, לפי ה"ניו יורק טיימס" כפי שצוטט באל־ג'זירה, הנשיא טראמפ בוחן סבב חדש של תקיפות רחבות באיראן אך עדיין לא החליט. בממשל חלוקים בשאלת המודיעין ובשאלה אם תקיפה נוספת נבונה. לפי רויטרס, ראש המוסד רומן גופמן דחק בפגישות עם גורמים אמריקניים בשבוע שעבר לתקיפות משותפות. מנכ"ל סבא"א רפאל גרוסי הצטרף מזווית אחרת: לדבריו יש לאפשר לפקחים לחזור לאתרי הגרעין האיראניים, בלי להתנות זאת בהסכם מדיני בין וושינגטון לטהרן.

המחיר בשוק ובבית

אתר האנרגיה OilPrice ציטט נתוני חברת Vortexa, שלפיהם יצוא הנפט הגולמי, הקונדנסט והדלקים מהמזרח התיכון ירד באוקטובר ל־17.1 מיליון חביות ליום, לעומת 18.9 מיליון בספטמבר. לפי האתר, הזרימה התאוששה במידה ניכרת מהשפל של האביב, אבל מצב הביטחון הימי הידרדר. כל הודעה איראנית על מכלית בוערת מכבידה עוד על הפער הזה.

אבל המוקשים בהורמוז הם רק צד אחד של המשוואה. בטור דעה שפורסם היום ב"א־שרק אל־אווסט", כותבת הודא אל־חוסייני שאיראן חוזרת לשולחן המשא ומתן מול וושינגטון ובמקביל ממשיכה לתקוף אוניות. לדבריה, טהרן רוצה להוכיח שהיא מסוגלת לשבש את השיט ולהעלות את מחיר המלחמה. היא מזכירה שעוד לפני המלחמה האינפלציה, מחסור המים והפסקות החשמל הכבידו על חיי היומיום באיראן. לדבריה, שיקום וכל הקלה בסנקציות יעוררו שאלות קשות על חלוקת המשאבים, והמחאות עלולות להתרחב אם המחירים ימשיכו לטפס והשירותים יישארו ירודים.

אל־חוסייני מעלה גם שאלה על צמרת המשטר עצמה. לדבריה, יש ספקות לגבי תפקידו של מוג'תבא חמינאי בקבלת ההחלטות, ומרכזי הכוח היריבים עשויים להיות חלוקים בשאלת הדרך שאחרי המלחמה. לפי הערכתה, קריסת המשטר אינה קרובה, אבל הסיכון גדל אם כישלון כלכלי ייפגש עם פיצול באליטות.

מלחמת המוקשים בהורמוז – ציר האירועים לפי ההצהרות האיראניות

תאריךמוקדמה הודיעה איראן / מה דווחמקור
4 בנובמברדרום המצר4 מכליות עלו על מוקשים ונשרפומשמרות המהפכה
5 בנובמברנתיב דרומי ומזרח המצר2 מכליות וגוררת בלהבות; 2 כטב"מי LUCAS נתפסומשמרות המהפכה
16 בנובמברמזרח המצרמכלית עלתה באש אחרי פגיעת מוקשצבא איראן
17 בנובמברמערב המצר ונתיב דרומימכלית־ענק (מעל 2 מיליון חביות) ומובילת גז הושבתומשמרות המהפכה / פארס
17 בנובמבר7 מיילים מצפון לחסב (עומאן)מכלית מושבתת הותקפה שוב; גורל הצוות לא ידועUKMTO
18–19 בנובמברמזרח המצר3 מכליות "מפרות" בלהבות אחרי פגיעת מוקשיםצבא איראן
18–19 בנובמברשני בסיסים אמריקנייםתקיפת "מערכות נשק" כ"הגנה עצמית"משרד החוץ האיראני
אוקטובריצוא אנרגיה מהמזרח התיכון17.1 מיליון חביות ליום (לעומת 18.9 בספטמבר)Vortexa דרך OilPrice

הערכת מצב: מוקש במקום חתימה

חשוב לזכור: כמעט כל הנתונים על המכליות הבוערות מגיעים מהודעות של משמרות המהפכה ושל צבא איראן עצמם. אף אחת מהן לא כללה שם של אונייה, דגל או מספר נפגעים, ודיווחי UKMTO, המקור החיצוני היחיד, אינם תמיד תואמים להן. ייתכן שחלק מההודעות נועדו קודם כול להרתיע, ושהמספרים מנופחים. אבל גם אם רק חלק מהן מדויק, האפקט על שוק הספנות כבר קיים.

מה שמתגבש בהורמוז הוא אסטרטגיה דו־ערוצית. ביד אחת שולחת טהרן את שר החוץ עראקצ'י לחפש מוצא דיפלומטי ומדברת על שחרור נכסים מוקפאים. ביד השנייה היא מניחה מוקשים ומזכירה לעולם שהצינור המרכזי של אנרגיית המפרץ עובר מול חופיה. המסר לוושינגטון פשוט: כל יום בלי הסכם עולה כסף, והחשבון ילך ויגדל.

השאלה הפתוחה היא מה יקרה בצד השני של המשוואה. אם טראמפ יבחר בסבב תקיפות נוסף, האיום האיראני על תגובה "ללא גבולות גאוגרפיים" יעמוד במבחן. אם יבחר במשא ומתן, טהרן תגיע לשולחן עם קלף מוכח של שליטה במצר. ובינתיים, בלילות שבין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן, המכליות ממשיכות לבעור.

The Butterfly Button