בדו"ח שהכין מכון כת"ר לחקר הכלכלה על פי ההלכה עולה כי תנאי עסקתם של עובדי הקבלן הינם מנוגדים להלכה וכי גם מקבלי השירות הינם שותפים לעבירה. הרב שלמה אישון ראש מכון כת"ר: "ברגע שמעסיק אינו מעניק לעובדיו את המגיע להם על פי חוק כגון זכויות ותנאים סוציאליים- מדובר באיסור הלכתי חמור. לגבי עובדי קבלן- הסוגיה עוד יותר בעייתית ובמקרה זה גם מקבלי השירות כגון משרדי ממשלה רבים הינם עוברים על ההלכה ושותפים לעוול שנעשה לאותם עובדים"
בעקבות השביתה שהתקיימה השבוע, הכין "מכון כת"ר"- לחקר הכלכלה על פי ההלכה דו"ח המציג את עמדת ההלכה בנושא העסקתם של עובדי קבלן בישראל. הדו"ח בחן את אופן העסקתם של העובדים לאור פוסקי ההלכה היהודית ומקורותיה כגון התלמוד הבבלי, המשנה, הרמב"ם ועוד כאשר הוא מתמקד בשלושה סוגיות עיקריות: קבלן הפוגע בזכויות עובדיו – מי אחראי?, שכר עובדי הקבלן, זכות ההתאגדות ויחסי מעסיק-עובד.
מתוך הדו"ח עולה כי ההלכה מתייחסת בחומרה רבה לכל פגיעה בשכרו של העובד, אפילו אם מדובר על עיכוב זמני בתשלום השכר, ואפילו אם מדובר בזכויות שאינן בסכום נטו אותו היה אמור לקבל העובד אלא בתנאי שכר אותם חייב המעביד לשלם על פי החוק או על פי מה שסוכם עם העובד.
"חלק גדול מקבלנים מעסיק את עובדיו בשכר הנמוך מהקבוע בחוק כשכר מינימום, ובתנאי עבודה העומדים מתחת לתקן הקבוע בחוק, ומקבל השירות מסתתר מאחרי הקבלן וטוען כי לא הוא האחראי לעושק העובדים אלא הקבלן", אומר הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר ומדגיש כי במקרה בו מקבל השירות יודע, או יכול לדעת, על כך שהקבלן אותו הוא מעסיק פוגע בשכרם של עובדיו, עליו לעשות כל שביכולתו על מנת למנוע פגיעה זו ולהפסיק את התקשורת עם אותו קבלן".
לפי ההלכה, אם למרות זאת מקבל השירות ממשיך להעסיק את הקבלן, בשל המחיר הנמוך אותו הוא מציע, ולא מפסיק את ההתקשרות איתו, נעשה הוא מבחינה מוסרית שותף לפגיעה זו, ונמצא תורם במו ידיו להמשך פגיעה זו ומבחינה הלכתית עובר הוא על איסור תורה של "לפני עור לא תתן מכשול" על התמיכה אותה הוא נותן לקבלן עובר העבירה.
עוד עולה מתוך הדו"ח כי זכות ההתאגדות הינה זכות יסוד של העובדים המוקנית להם בהלכה וצורת העסקת עובדים באמצעות חברות קבלן פוגעת בזכות זו. לסיכום הדו"ח מדגישים חוקרי מכון כת"ר כי ראוי לקבוע את שכר המינימום המגיע לעובד כשכר בו העובד יוכל לפרנס את משפחתו באופן מינימלי וכי צורת העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם אינה רצויה מבחינה הלכתית, שכן עוקפת היא את מערכת יחסי העבודה וההתחייבויות ההדדיות שאמורה להיות בין מקבל השירות ובין העובד, ולכן אינה יכולה לשמש כפתרון של קבע.