לתומי חשבתי עד עתה שכאשר מתקנים משהו, הופכים אותו לטוב יותר. שהרי אין מתקנים כדי לקלקל. כך לפחות אומר השכל הישר. אלא שכפי הנראה, השכל הישר פס מהעולם, או שמא הוא נם את תנומת הצהריים שלו, ומה לנו כי נפריע את מנוחתו בין שתיים לארבע. איש לא זקוק למוח פתלתול במיוחד, כדי לדעת שבמקור, הצורך בתיקון "חוק האזרחות" נועד להוות "מענה הולם" לקיצוניות הלאומנית (ההולכת ומחריפה לדעת רבים) בקרב מה שנהוג לכנות אצלנו, "ערביי ישראל".
אינני נמנה על חסידיו של האדון ליברמן, ודעותיי רחוקות מדעותיו כרחוק מזרח ממערב, ואף על פי כן ייאמר לזכותו שהוא איננו מסתיר את דעתו לפיה "ערביי ישראל" הם בבחינת חשודים בבגידה, עד שלא יוכח אחרת. איך יוכיחו זאת? תשובת אדון ליברמן מוחצת: יישבעו במחילה מהם שבועת אמונים למדינת ישראל כ"מדינתו של העם היהודי". אם גם זה לא יספיק, יש רעיונות נוספים באמתחתו, למשל, לדרוש שישירו בקול ניחר את "התקווה", ואוי לו למי שבעיניו לא תעלה לחלוחית כשיגיע לשורה המוחצת: "נפש יהודי הומייה". אשר על כן, לאדון ליברמן אין לי טענות. הוא שר החוץ שלנו. זו עובדה וזה מה שיש לעם ישראל להציע בעת הזו. תקלות יכולות להתרחש, ולא צריך להתרגש יתר על המידה מ"תקלה" שיכולה להתרחש אחת לדור.
אבל ביבי, זה כבר משהו אחר. הוא ראש ממשלה. אפשר שציפי תאמר בקולה המתבכיין שגם ביבי הוא "תקלה" מצערת, אבל אני לכשעצמי לא יכול להרחיק לכת עד כדי כך. ניתן לביבי את הכבוד המגיע לו גם אם לא מגיע לו. באותה נשימה נשתתף בצערו ונבכה את מר גורלו. לכוד בצבת פטפוטיו משכבר הימים, אזוק באזיקיו ובמוסרות רעיו ומרעיו מימין ומשמאל, הוא מבין היטב שחזון התעתועים של שר החוץ שלו לא יקום ולא יהיה.
שום פלפול לא יגרום לכך שמדינת ישראל תהיה "יהודית ודמוקרטית", אם החלטת מראש שעשרים אחוז מאזרחיה הם בוגדים בפוטנציה. אבל זה רק הצד אחד. הצד האחר הוא שהוא מחויב לעשות מעשה. צריך הרי לרצות את אדון ליברמן מזה, אבל גם את אבו מאזן הנעלב. אחרת ביבי יישאר בלי אחד מהם במקרה הטוב, ובלי אף אחד מהם במקרה הפחות טוב. הוא נאלץ אם כן להעלות מהאוב את "חוק האזרחות", אך בבד בבד עם זה הוא הצהיר שהוא מוכן לשקול הקפאת בנייה ל"ששים יום" (קרי ל 1440 שעות!!), אם רק אבו מאזן יואל בטובו להפוך לציוני מוצהר. מעשה קסמים כזה ראוי לו למי שקנה לעצמו שם של "קוסם". וחוץ מזה, יש לו את נאמן הנאמן, שכמו אליהו הנביא, יבוא ויפתור קושיות. הפתרון של נאמן פשוט: "ערביי ישראל" (עליהם יצא הקצף מלכתחילה), ייעזבו לנפשם ולא יידרשו להישבע. בימים אלה, כשעיני העולם כולו מופנות לכיווננו, ערביי ישראל הם תפוח אדמה לוהט מדי, ומוטב לא להתקרב אליו.
מי נשאר אם כן? נשארו אלה "שבעתיד ירצו להתאזרח במדינה". הם, ורק הם, יידרשו להישבע אמונים למדינת ישראל כ"כמדינתו של העם היהודי". ואני שואל ברצינות: על כך המהומה? כמה יש כאלה בכלל בשנה? עשרה? חמישים? מאה? נגיד מאתיים כדי להיות לארז'ים. האם בשביל מאתיים ערבים שאולי ירצו "להתאזרח", היה צורך בכל המהומה? ו
נניח שכן, ושדין פרוטה היא באמת כדין מאתיים, נשארה בכל זאת "אליה וקוץ בה": ה"דמוקרטיה". מה עושים עם הדמוקרטיה? הלא היא תתעקש להישאר בפתחך, אם רק הערבים שירצו להתאזרח, יידרשו לשבועה. אם כן, ועל מנת למנוע לזות שפתיים, חייבים להחיל אותה על כל מי שירצה להתאזרח בעתיד, כלומר גם על העולים החדשים שמכוח "חוק השבות" היו פטורים מכך עד עתה. אם כך, אין די בתיקון "חוק האזרחות" ויש צורך לתקן גם את "חוק השבות", לא כן? אם כן, גם העולים, יהודים למהדרין, ייאלצו להישבע אמונים. לא שזאת בעיה להישבע. אין לך דבר קל מזה. אז היהודי יישבע. גם הערבי יישבע, ואפילו הפליט מאריתריאה או מדרפור יהיה מוכן להישבע אמונים למדינת ישראל כ"מדינתו של העם היהודי" אם רק יכירו בו כאזרח. גם כל פיליפינית מצויה תהיה מוכנה להישבע ב"קריסטוס הקדוש" שאין אלוהים מבלעדי אלוהי ישראל. רק תנו לה אזרחות.
עכשיו, צא וראה מה קבלנו אחרי ש"חוק האזרחות" תוקן: רוב מהומה על לא מאומה, כבר אמרנו. אבל לא רק. הואשמנו בגזענות, הוקענו כפשיסטים. אם טיבי היה אומר זאת לא היה בכך כדי להפתיע, אבל כשבוז'י ("ילד טוב ירושלים") הוא הוא שהפיק את המרגלייה הזאת מפיו, צריך להיזהר. שהרי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
ובינתיים, עולם כמנהגו נוהג: הח"כים הערבים ימשיכו להתריס, "ערביי ישראל" יוכלו לנוח על זרי הדפנה, מאתיים ערבים יישבעו "שבועת שקר", ו"חוק השבות" עצמו, מחוקיה החשובים ביותר של המדינה, יתחיל לדמם. על כך כבר נאמר: אכלנו את הדגים המסריחים, חטפנו את המלקות, ובסופו של עניין גם גורשנו מהעיר.
זה השבוע שהיה, ועל השאר יסופר בתולדות ישראל.