לדברי שריזלי, מדובר בחקיקת משנה ולא בחוק בצורתו המקורית, דבר שמוסיף על אי הוודאות. שריזלי גם תקפה את המינוח תכנון מס אגרסיבי, ואמרה כי היא אינה מבינה מה זה.
רו"ח ראובן שיף, לשעבר נשיא לשכת רואי חשבון, שהופיע בפאנל באילת, חלק אף הוא על המונח ואמר: "אין תכנון מס אגרסיבי אלא תכנון מס לגיטימי או לא לגיטימי". ביקורתם של השניים התייחסה לרשימה שקבע בשעתו מנהל רשות המסים דאז, איתן רוב, בתחילה כהוראות שעה שבהמשך הפכו לתקנות.
בפאנל שעסק בהיבטים השונים של תכנון המס האגרסיבי והתייחסות הרשויות אליו, אמרה השופטת שריזלי, המתמחה בתיקי מיסוי, כי על פי מספר התיקים הנערמים על שולחנה, הרי שבפרקליטות יש מדיניות ברורה של הגשת כתבי אישום בעבירות מס, כאשר הנאשמים הם גם הנישומים וגם המייצגים. לדבריה, בשל טענות חוזרות ונשנות של נישומים ולפיהן, הם הסתמכו על המייצגים שלהם, נוצרו מקרים אבסורדיים שבהם הנישומים לא הואשמו והתיק הפלילי הוגש רק נגד המייצגים, לדברי שריזלי, "יש נטייה בפרקליטות לא להירתע במקרים בהם הנישומים מזוכים ולהעמיד לדין רק את המייצגים".
רו"ח שיף, מתח ביקורת על השינוי במדיניות רשות המסים ועל היעלמות המושג "מיטב השפיטה", לטובת משפטיציה של המערכת, "יש לחזור למושגים שהכרנו כגון מיטב השפיטה על פי פקיד השומה, ולזכור שתפקיד היועץ המשפטי הוא לייעץ ולא לשום שומה".
לדברי שיף, חלק ניכר מאותם מקרים שרשות המסים מנסה לגרור לפן הפלילי בסוגיית הכרה בהוצאות, נובעת מאי הבנת המערכת שהעולם השתנה, "היום אדם יכול לנהל את העסק שלו מהמחשב הנייד שלו, ובעל מקצוע חופשי שיושב בבית יכול לתבוע הוצאות פרטיות שהיו בביתו לשם ייצור הכנסה".
לדברי שיף, המדיניות של מס הכנסה להקשות בהכרה על הוצאות אלו, גורמת לכך שנטל המס האפקטיבי שמשלמים שכירים וחברות, גבוה משיעור המקסימום של 45% ליחיד ו- 25% לחברות, מאחר שהרבה הוצאות שמוצאות בייצור הכנסה, אינן מוכרות.