שבעה תנאים ושעון שמתקתק
את הטון הנוכחי קבע מוחמד באקר קאליבאף. לפי הבלוג החי של אל-ג'זירה, בערב 11 בנובמבר אמר יו"ר הפרלמנט האיראני שאיראן מסרה לוושינגטון "תשובה ברורה ושקופה" שמפרטת את דרישותיה, ושהאמריקנים טרם השיבו תשובה רשמית ומפורטת. כמה שעות אחר כך, קרוב לחצות, הוסיף את המשפט שהפך לכותרת בכל אתרי החדשות בערבית:
"הכדור כעת כולו במגרש של הממשל האמריקני"
אמר מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר המג'לס האיראני
קאליבאף לא הסתפק בהצהרה כללית. לדבריו, כפי שצוטטו באל-ג'זירה, איראן מוכנה לנהל משא ומתן אבל לא תוותר על דרישות היסוד שלה. פתיחה מחדש של מצר הורמוז וחידוש השיחות מותנים ביישום שבעת התנאים שהציבה טהרן. בהודעה נוספת, בשעות הבוקר המוקדמות של 12 בנובמבר, הבהיר שהסדרת השיט בהורמוז היא חלק מ"ההבנות המוצעות" בנות שבע הנקודות, ושסיום המלחמה נגד איראן ונגד "ציר ההתנגדות" כולו הוא תנאי מהותי. במקביל הזהיר שאיראן תגיב לכל תקיפה אמריקנית או ישראלית, ושאם "האויב" יטעה, התגובה תהיה מיידית ו"מחוץ לציפיות".
הנוסח המלא של שבעת התנאים לא פורסם. גם אל-ג'זירה וגם אל-שרק מזכירים אותם בלי לפרט. מה שכן עולה מהצהרות הבכירים בטהרן הוא קווי המתאר: סיום כולל של המלחמה ולא רק הפסקת אש, הכללת חזיתות לבנון ותימן בהסדר, הסדרת השיט בהורמוז בתנאים איראניים, ופיצויים. בנקודה האחרונה, לפי סיכום של אל-שרק, מזכיר המדינה מרקו רוביו כבר השיב: ארצות הברית לא תשלם לאיראן פיצויים, והתנאים האיראניים "אבסורדיים".
"לא שלום ולא מלחמה": המלכודת שטהרן מנסה לפרוץ
הכותרת של אל-ג'זירה מ־11 בנובמבר תיארה את מטרת המהלך: טהרן "מגישה תשובה לאמריקה ומבקשת לעבור את מצב הלא-שלום והלא-מלחמה". זהו המצב שבו נמצאת איראן מאז הקיץ. מזכר ההבנות שנחתם באיסלאמבאד עצר את המבצעים בחודש יוני, אבל לפי הפרשן רזא ע'בישאווי, שדיבר עם אל-ג'זירה, הנשיא דונלד טראמפ הכריז על סופו כבר ביולי. מאז מתנהלת מה שאל-ג'זירה מכנה "מלחמת צללים": תקיפות אוויריות אמריקניות "מוגבלות וחשאיות", שחיקה ימית בהורמוז, ושני הצדדים מקפידים להישאר מתחת לסף של מלחמה כוללת.
לפי ע'בישאווי, טהרן מבקשת הסכם שיסיים את המלחמה ויעצור גם את הלחימה בחזיתות אחרות, ובראשן לבנון ותימן. היא רוצה תנאים שיהפכו נסיגה אמריקנית מההסכם ליקרה, ויאפשרו לאיראן לחזור במהירות לעמדתה הקודמת אם וושינגטון תפר אותו. במילים אחרות, איראן למדה מהתקדים של איסלאמבאד ומבקשת ערבויות.
"אנו ממתינים לתשובה ברורה ומפורשת מאמריקה לדרישותינו"
אמר מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, לפי אל-שרק
רזאי גם סימן קו אדום: תוכנית הגרעין "אינה עומדת לדיון בשלב זה", ואיראן מתעקשת שהחומר המועשר לא ייצא משטחה. שר החוץ עבאס עראקצ'י חזר, לפי אל-ג'זירה, על העמדה שהמלחמה לא תסתיים בכוח צבאי או בסנקציות, ושהפתרון הוא דיפלומטיה ויישום התנאים האיראניים.
ואנס מול רזאי: הערוץ הישיר שאיש לא מאשר
במקביל להמתנה האיראנית, מגיע מוושינגטון סימן אחר. לפי הוול סטריט ג'ורנל, בדיווח שצוטט באל-שרק ובאל-ג'זירה, סגן הנשיא ג'יי די ואנס שוקל שיחות ישירות, פנים אל פנים, עם רזאי. טראמפ אמר ליועציו שהוא פתוח לכך שואנס יחדש את המגעים ויקבל סמכות לנהל משא ומתן. גורמים אמריקניים הדגישו שהדיונים על פגישה ישירה נמצאים בשלב מוקדם.
אל-שרק דיווח שואנס שלח לרזאי מכתב כבר באוקטובר וביקש להיפגש. מועד לא נקבע, וטהרן הכחישה שיש הסדרים כאלה. באל-ג'זירה דווח שדוחה מוצעת כמקום לסבב הבא אם שני הצדדים יסכימו, ושהמתווכים הציעו צעדים מיידיים לבניית אמון, בהם הרחקת נושאות המטוסים האמריקניות כדי להקטין את הסיכון לתקיפות רחבות. פרופסור חוסני עובידי מז'נבה אמר לאל-ג'זירה שהתיווך הקטארי עבר משלב העברת המסרים לשלב הצעת רעיונות, ושאיראן מהמרת על כך שטראמפ יתלבט בין האופציה הצבאית לדיפלומטית.
התמונה מסובכת עוד יותר. לפי הוול סטריט ג'ורנל, דיפלומטים איראניים מטילים ספק בכך שהסכם אפשרי וחוששים שטראמפ יפתח בתקיפה חדשה. טראמפ עצמו ביקר בשיחות סגורות את מזכר ההבנות שואנס עזר לגבש. קאליבאף, מצדו, טען לפי אל-ג'זירה שגורמים אמריקניים ביקרו במוסקבה וביקשו מולדימיר פוטין לתווך בשיחות ישירות בין טהרן לוושינגטון. מדובר בטענה איראנית שלא אומתה ממקור אמריקני.
הורמוז: הקלף שהופך לנטל
הקלף החזק ביותר של טהרן הוא גם המקום שבו היא סופגת את המחיר הכבד ביותר. לפי נתוני פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום) שפורסמו באל-שרק, כ־4,000 אוניות עברו במצר בליווי אמריקני, ומאז הקיץ שונעו בהגנה אמריקנית 1.7 מיליארד חביות נפט גולמי. מאז יולי הסיטו הכוחות האמריקניים 150 כלי שיט והשביתו חמישה נוספים שניסו לפרוץ את המצור. לפי סנטקום, המצור מנע ממשמרות המהפכה לייצא נפט גולמי בשווי של יותר מ־30 מיליארד דולר.
סנטקום הודיע לפי אל-ג'זירה שנתיבי המעבר הראשיים נותרו נקיים ממוקשים, ושהכוחות האמריקניים מונעים ממשמרות המהפכה להעביר נשק מתקדם ביבשה ודרך הים הכספי. משמרות המהפכה סיפרו גרסה אחרת: לפי הודעתם, שתי מכליות נפט התפוצצו בלילה אחרי שעלו על מוקשים ב"נתיב לא בטוח" במצר. פרשן דעה באל-ג'זירה, מונקד' דאע'ר, טען שהורמוז עלול להפוך מהערובה האסטרטגית של איראן לנטל אסטרטגי. זה מסביר למה קאליבאף מתעקש לכרוך את פתיחת המצר בהסדר כולל: זה הקלף האחרון שעוד יש לו ערך במיקוח.
גם בזירה הכלכלית הלחץ מורגש. לפי שגריר ארצות הברית בבייג'ינג, כפי שצוטט באל-ג'זירה, טראמפ הציע לסין נפט אמריקני במקום חלק מהנפט שהיא קונה מאיראן. רוביו אמר שאין צורך במבצעי לחימה גדולים לצד המערכה הכלכלית, ושהסנקציות "נושכות" יותר מדי יום. מנגד, עיראק פתחה מחדש את מעבר הגבול שיב במחוז מייסאן אחרי כשלושה שבועות של סגירה. לפי הניו יורק טיימס, שצוטט באל-ג'זירה, פקידים אמריקניים לא הצליחו לשכנע את שכנותיה של איראן לסגור את גבולותיהן.
איראן מול ארצות הברית: תמונת מצב, 11 עד 12 בנובמבר 2026
- משך המלחמה: 257 יום מאז 28 בפברואר; 148 יום למזכר ההבנות (אל-ג'זירה).
- התנאים האיראניים: שבע נקודות; פתיחת הורמוז מותנית ביישומן (קאליבאף, יו"ר המג'לס).
- תוכנית הגרעין: "לא עומדת לדיון"; האורניום המועשר לא ייצא מאיראן (מוחסן רזאי).
- ערוץ ישיר: ואנס שוקל פגישה עם רזאי; דוחה מוצעת כמקום; טהרן מכחישה (הוול סטריט ג'ורנל, דרך אל-שרק).
- אוניות במצר בליווי אמריקני: כ־4,000 (סנטקום).
- נפט ששונע בהגנה אמריקנית: 1.7 מיליארד חביות מאז הקיץ (סנטקום).
- אכיפת המצור: 150 כלי שיט הוסטו, חמישה הושבתו מאז יולי (סנטקום).
- יצוא נפט שנחסם: יותר מ־30 מיליארד דולר (סנטקום).
- פיצויים לאיראן: "לא נשלם"; התנאים "אבסורדיים" (מרקו רוביו).
- חללים אמריקניים: 23 חיילים (הפנטגון, דרך אל-ג'זירה).
בצד האמריקני נשמעים מסרים כפולים. בנאום ביום הוותיקים בבית הקברות הצבאי ארלינגטון אמר טראמפ, לפי אל-ג'זירה, שהמלחמה תסתיים "בקרוב", שאיראן תזדקק ל־25 שנה כדי לבנות מחדש את מה שנהרס, ושהוא מקווה שלא ייאלץ להשמיד עוד. כמה שעות אחר כך הגן על המלחמה וטען שאיראן "מנהלת מלחמה נגד אמריקה מאז 1979". לפי נתוני הפנטגון שצוטטו באל-ג'זירה, 23 חיילים אמריקניים נהרגו מאז שהמלחמה החלה ב־28 בפברואר בתקיפות אמריקניות-ישראליות.
שרי החוץ של מדינות G7 הזהירו בתוקף, לפי אל-ג'זירה, מפני מעורבות איראנית במזימות אלימות בשטחן ונגד אזרחיהן. טהרן משיבה במטבע דומה: משרד החוץ האיראני הכריז על חיל הים ועל חיל האוויר של ארגנטינה כארגוני טרור, בתגובה להחלטת בואנוס איירס להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור. הנציגות האיראנית באו"ם מחתה, לפי אל-שרק, על פרס כספי אמריקני שהוצע למידע על תוכנית הגרעין.
החזית הישראלית: כוננות וחשש מ"חמישה ימים"
בתקשורת הערבית בולט במיוחד הצד הישראלי. אל-ג'זירה דיווח, בהסתמך על כאן, שהקבינט הנחה את הצבא להעלות כוננות לקראת תקיפה אפשרית באיראן, והביא דיווח ממעריב על חשש ממהלך צבאי מהיר בתוך חמישה ימים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר, לפי אל-ג'זירה, שאיראן פועלת לחדש את תוכנית הגרעין, ושהדרך היחידה להסיר את האיום היא הפלת המשטר. אל-שרק דיווח שגדי איזנקוט הזהיר את נתניהו מצעדים צבאיים בלי איום ישיר ומיידי, וטען שבתקופת מעבר צעדים כאלה עלולים להיות בעלי "השלכות הרסניות" לדמוקרטיה הישראלית. איזנקוט לא הזכיר את איראן בשמה.
זה בדיוק התרחיש שהדיפלומטים האיראניים חוששים ממנו, לפי הוול סטריט ג'ורנל: שבזמן שהם ממתינים לתשובה, החלון ייסגר במכה צבאית. איום הנגד של קאליבאף, תגובה "מחוץ לציפיות", נועד להעלות את מחיר התרחיש הזה.
ניתוח: המשטר מהמר על הזמן
מה שמתגבש בטהרן בימים האחרונים הוא אסטרטגיה של הימור על הזמן. המשטר מבין שהמצור הימי עולה לו עשרות מיליארדי דולרים, שהשכנות לא סוגרות את הגבולות בפניו אבל גם לא מצילות אותו, ושמצב ה"לא שלום ולא מלחמה" שוחק אותו מבפנים. לכן הוא מנסה להפוך את המצב הזה למשא ומתן מסודר, אבל מעמדה של מי שמציב תנאים ולא של מי שמבקש.
הצבת שבעה תנאים, הקשירה של הורמוז ללבנון ולתימן והסירוב לדון בגרעין משדרים לבית ולבעלי הברית ב"ציר ההתנגדות" שאיראן לא נכנעת. ההכחשות של טהרן לגבי מגעים עם ואנס משרתות את אותו צורך: לשמור על הנרטיב הפנימי בזמן שהערוצים האחוריים, בדוחה ואולי גם במוסקבה, ממשיכים לפעול.
השאלה היא אם לוושינגטון יש סבלנות לחכות. רוביו אומר שהסנקציות עושות את העבודה ושאין צורך במבצעים גדולים. טראמפ מדבר על סוף קרוב, אבל לא אומר איך. וישראל, לפי הדיווחים, מכינה אופציה משלה. בינתיים, לפי קאליבאף, הכדור במגרש האמריקני. השבוע הקרוב יראה אם מישהו בכלל ירים אותו.
