ההודאה מתוך המערכת
הדברים לא נאמרו בערוץ אופוזיציה בלונדון וגם לא בדו"ח של ארגון זכויות אדם. הם נאמרו על ידי אחד מבכירי המחוקקים של הרפובליקה האסלאמית, בראיון לאתר הכלכלי האיראני "דידבאן איראן" ב־17 בחודש אבאן (8 בנובמבר). לפי הדיווח, שצוטט באתר האופוזיציה "מליון" ובערוץ "איראן אינטרנשיונל", הסביר באבאיי כרנאמי שכ־8 מיליון בני אדם נפלו ל"עוני מוחלט ותת־תזונה", ושעד 50 מיליון נוספים, יותר ממחצית האוכלוסייה, "מתקשים לספק לעצמם מזון". רבים מהם, לדבריו, אינם מגיעים לכמות הקלוריות הנדרשת לתפקוד יומיומי.
באבאיי כרנאמי לא האשים את המלחמה בלבד. הוא כיוון אצבע לממשלה עצמה, ובעיקר ליישום הכושל של ביטול שער הדולר המועדף, 28,500 טומאן לדולר, שבו יובאו במשך שנים מוצרי יסוד. ביטול הסבסוד, שנועד לחסוך לאוצר מיליארדים, גלגל את מלוא שער השוק החופשי היישר אל מדפי המכולות. לדבריו, משפחה בת ארבע נפשות זקוקה למפרנס אחד לפחות שמשתכר 100 מיליון טומאן בחודש כדי לחיות ברמה "ממוצעת". מדובר בסכום שרוב העובדים באיראן לא יראו גם בחלומותיהם.
הוא גם תקף את התוכנית להוציא את שלושת העשירונים העליונים מתוכנית שוברי המזון הממשלתית ("כאלאברג"). לדבריו, ההגדרה הבירוקרטית של "עשיר" תוציא מהתוכנית עובדים שמרוויחים 20 עד 40 מיליון טומאן ומשפחות שבבעלותן מכונית ישנה.
"אנחנו אומרים שלא צריך להיות כסף בכלל, מה שחשוב זה סחורה"
אמר עלי באבאיי כרנאמי, יו"ר הוועדה החברתית בפרלמנט האיראני, בקריאה לחלק מזון ולא מזומנים שנשחקים בתוך שבועות
המספרים שהמשטר מפרסם בעצמו
אפשר היה לבטל את הדברים כרטוריקה פרלמנטרית, אילולא הנתונים הרשמיים של טהרן היו מצביעים בדיוק לאותו כיוון. לפי דיווח של סוכנות רויטרס שפורסם באל־ג'זירה בערבית בסוף אוקטובר, האינפלציה השנתית באיראן האיצה ל־73.6% בספטמבר. מחירי המזון והמשקאות עלו ב־121.8% לעומת השנה הקודמת, שכר הדירה ב־32.8%, וסעיף הדיור, החשמל והדלק בכ־38%.
הדו"ח העדכני של מרכז הסטטיסטיקה של איראן, לתקופה שבין 23 בספטמבר ל־22 באוקטובר, מחמיר את התמונה. לפי סוכנות "אויל ניוז" העיראקית, שהתבססה על "אינדיפנדנט פרסית", האינפלציה השנתית טיפסה ל־76.8%, והעלייה ביוקר המחיה ביחס לשנה שעברה הגיעה ל־88.7%. העלייה החודשית לבדה עמדה על 4.4%. טבק זינק ב־163.2%, ריהוט ומכשירי חשמל ב־128.9%, שירותי תחבורה ב־128% ומזון ומשקאות ב־112.6%. גם לפי הנתונים הרשמיים, האינפלציה בפריפריה הכפרית גבוהה בכמעט 20 נקודות אחוז מזו העירונית.
קילו עוף במחיר חצי יום עבודה
מאחורי האחוזים עומד חשבון פשוט ואכזרי. שכר המינימום החודשי לשנה הפרסית הנוכחית נקבע על 16.625 מיליון טומאן, כ־62 דולר לפי שער השוק. ההכנסה הכוללת של משפחת עובדים בת שלוש נפשות, כולל קצבאות, מגיעה לכ־24.5 מיליון טומאן (כ־91 דולר). לעומת זאת, לפי פעיל העובדים פרמרז תופיקי, עלות המחיה המינימלית של משפחת עובדים עלתה ל־100 מיליון טומאן. הפער כמעט פי ארבעה.
על המדף זה נראה כך: קילו עוף עולה לפחות 350 אלף טומאן, יותר ממחצית שכר יום מינימלי (כ־554 אלף טומאן). קילו תפוחי אדמה עולה 110 אלף טומאן, בצל 120 אלף, וגזר יותר מ־180 אלף. רויטרס מעריכה שעלות סל הצרכים הבסיסי של משפחת עובדים בת שלוש נפשות היא כ־336 דולר בחודש, בעוד השכר הממוצע עומד על כ־92 דולר. עובד מדינה בן 44 מאספהאן אמר לסוכנות שמשכורתו, פחות מ־100 דולר בחודש, מספיקה למשפחתו "לעשרה ימים לכל היותר".
מלחמה, מצור ומיליון משרות שנעלמו
הרקע מוכר: מאז פרוץ המלחמה האמריקנית־ישראלית ב־28 בפברואר, סגירת מצר הורמוז, המצור האמריקני על נמלי איראן והרחבת הסנקציות ב־24 באוגוסט במסגרת קמפיין "ההדרה הכלכלית", הכלכלה האיראנית פועלת במצב חירום. קרן המטבע הבינלאומית צופה שהתוצר יתכווץ השנה ב־7.6%. הנשיא מסעוד פזשכיאן הודה בנאום רשמי במשבר המחיה, ולפי דיווחים אמר שהסחר צנח בכשליש בגלל המצור הימי.
שוק העבודה מתפרק במקביל. לפי סגן שר העבודה לענייני תעסוקה, כ־1.15 מיליון עובדים מבוטחים יצאו ממעגל התעסוקה הפורמלי בין פברואר לאוגוסט. הוא הזהיר שאם הצמיחה השלילית תימשך, יאבדו 1.2 עד 1.4 מיליון משרות נוספות עד מרץ 2027. האבטלה הרשמית עלתה ל־9.1% באביב, ובקרב צעירים בני 15 עד 24 היא מתקרבת ל־25%.
שר הכלכלה עלי מדני־זאדה ביקש בסוף אוקטובר סליחה פומבית על העומס המתגבר, והודה שעובדים, גמלאים ועובדי מדינה נושאים בנטל העיקרי. נגיד הבנק המרכזי עבדולנאסר המתי, לעומתו, דחה באמצע אוקטובר את הטענות האמריקניות על קריסה כלכלית וכינה אותן "אשליה". שני הקולות האלה, התנצלות מצד אחד והכחשה מצד שני, משקפים את הדילמה של המשטר: הוא אינו יכול להסתיר את המשבר מאזרחיו, אבל אינו רוצה להודות בו מול וושינגטון.
המשבר הכלכלי באיראן במספרים
- מתקשים לרכוש מזון: עד 50 מיליון איש (באבאיי כרנאמי, 8.11)
- בעוני מוחלט ותת־תזונה: כ־8 מיליון איש
- אינפלציה שנתית: 76.8% (בספטמבר: 73.6%)
- עליית מחירי מזון ומשקאות: 112.6%–121.8% בשנה
- שכר מינימום חודשי: 16.625 מיליון טומאן (כ־62 דולר)
- עלות מחיה מינימלית למשפחה: 100 מיליון טומאן
- מחיר קילו עוף: 350 אלף טומאן לפחות
- עובדים שיצאו מתעסוקה פורמלית: כ־1.15 מיליון (פברואר–אוגוסט)
- תחזית צמיחה 2026: מינוס 7.6% (קרן המטבע)
- אבטלת צעירים (15–24): כ־25%
הורמוז כקלף, הצלחת כמחיר
הפער בין שני המישורים בולט במיוחד השבוע. לפי הבלוג החי של יורוניוז בערבית, דובר משמרות המהפכה חוסיין מוחבי הבהיר שמצר הורמוז יישאר בשליטת טהרן "עד שתנאיה ימולאו", ומשמרות המהפכה ביטלו את יעילותה של תוכנית "השער הברזל" האמריקנית, שנועדה לחסום את נתיבי האספקה היבשתיים של איראן. שר החוץ עבאס עראקצ'י אמר שהתיווך נתקע בגלל ה"הלם" מתוצאות בחירות האמצע בארצות הברית. מזכיר המדינה מרקו רוביו כינה את הדרישות האיראניות "בלתי קבילות".
"אעשה זאת אם יהיה צורך, אבל פגענו בהם מאוד קשה"
אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהוסיף כי חזרה למלחמה היא "מאוד לא סבירה"
במילים אחרות, המשטר בטהרן מנהל משא ומתן מעמדה של מי שמחזיק בצוואר הבקבוק של הנפט העולמי, ובמקביל מאבד את השליטה על מחיר הלחם בשכונות של טהרן, משהד ואחוואז. כל שבוע של קיפאון בשיחות הוא עוד שבוע של מצור, ועוד שבוע שבו הריאל נשחק ושוברי המזון של "כאלאברג" מאבדים מערכם. לפי "אויל ניוז", גמלאים ועובדים בענפי הנפט והגז, הנחושת, הרכבות והעיריות כבר יוצאים להפגנות בערים שונות. אלה גלים קטנים ומפוזרים בינתיים, אבל הם מוכרים היטב למי שזוכר את המחאות של 2017–2019, שהחלו גם הן ממחירי הביצים והדלק.
ניתוח: למה ההודאה מגיעה דווקא עכשיו
יש כמה דרכים לקרוא את דברי באבאיי כרנאמי. הראשונה היא פוליטיקה פנימית: המג'לס, שנשלט בידי שמרנים, משתמש בנתוני הרעב כדי לתקוף את ממשלת פזשכיאן ואת צוותה הכלכלי, ובמיוחד את רפורמת ביטול השער המועדף. השנייה היא איתות לחוגי ההחלטה: גם בתוך הממסד יש מי שמבין שכל הישג אסטרטגי בהורמוז לא יחזיק מעמד מול בטן ריקה של חצי מהאוכלוסייה. השלישית, ואולי החשובה ביותר: הפער בין מה שהמשטר מסוגל להסתיר לבין מה שהציבור חי על בשרו נעשה גדול מכדי שאפשר יהיה לגשר עליו בתעמולה.
לפני שלושה שבועות בלבד הזהיר חבר ועדת הבריאות בפרלמנט, חסן חסן־נתאג', שהאינפלציה ותנאי המלחמה מובילים לתת־תזונה באזורים מסוימים. עכשיו, כשיו"ר ועדה מדבר על 50 מיליון איש, זו תמונה לאומית. המשטר האיראני הצליח לשרוד את גל ההפצצות, את חיסול הבכירים ואת המצור הימי. השאלה הפתוחה היא אם יצליח לשרוד חורף שבו רוב אזרחיו נאלצים לבחור בין שכר דירה, חימום ואוכל.
בטהרן ממשיכים לדבר על "ניצחון" ועל "שליטה" במצר. בשווקים של העיר, מול מגדלי התפוזים והענבים שרוב הקונים כבר לא יכולים להרשות לעצמם, נקבע כנראה המאזן האמיתי של המלחמה.
