שלושה שמות, אישור אחד של בית המשפט העליון
לפי האתר המצרי אל-בלד, שפרסם את הידיעה היום בצהריים, הרשויות השיפוטיות באיראן הודיעו על ביצוע גזר הדין בשלושה גברים: חסן דיבנד, חמיד כאזמי ורזא זנגנה. לפי הגרסה הרשמית שהובאה בדיווח, השלושה הואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל ועם ארצות הברית ובהשתתפות במה שטהרן מכנה "חבלה מזוינת" במהלך ההפגנות: תקיפות בנשק, הצתת מבני ציבור, השמדת מצלמות מעקב ופגיעה בתחנת כוח בכרג', העיר הגדולה ממערב לטהרן, בלילות 8 ו-9 בינואר.
כתב האישום, כפי שתואר, כולל גם החזקת כלי ירייה, סכינים, בקבוקי תבערה וחומרי נפץ מתוצרת מקומית. בית המשפט העליון של איראן אישר את גזרי הדין. שמונה נאשמים נוספים באותו תיק נשלחו לחמש עד עשר שנות מאסר. בפרט שמסגיר את הנרטיב הרשמי, נטען כי הנאשמים פעלו בעקבות קריאות של רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון, שהפך במהלך החורף לאחד הקולות הבולטים של האופוזיציה בגולה.
ארגון זכויות האדם הכורדי הנגאו, שצוטט בדיווח, מסר כי זנגנה היה בן 27 וכי הוא הואשם בשיתוף פעולה עם המוסד. לדברי הארגון, בני משפחתו מטילים ספק בהאשמה. ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, ובהם Human Rights Watch ומרכז עבדורחמן ברומנד, הטילו ספק בהליכים עצמם והזכירו חשש לעינויים, להודאות שנגבו בכפייה ולהיעדר ייצוג משפטי הולם. לטענות הצדדים אין אימות עצמאי.
מה קרה בכרג' בינואר
כדי להבין את משקלה של ההודעה צריך לחזור עשרה חודשים אחורה. גל המחאה פרץ ב-28 בדצמבר 2025 על רקע המשבר הכלכלי, קריסת הריאל וההתייקרויות. בתוך פחות משבועיים, עד 8 בינואר, הוא התפשט לכל 31 המחוזות. הלילות של 8 ו-9 בינואר, שבהם מתמקד כתב האישום של כרג', היו מהקשים במחאה. בערים רבות מצאו כוחות הביטחון את עצמם מול המונים ברחובות, והמשטר ניתק את האינטרנט.
הגרסה הרשמית בטהרן הייתה עקבית מן הרגע הראשון: לא מחאה עממית אלא "מרד" שאורגן מבחוץ. לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, בדיווח שפרסם האתר הערבי של סוויסאינפו, הרשויות האיראניות עצמן העמידו את מספר ההרוגים על כ-3,000 והטילו את האחריות על התמיכה האמריקנית והישראלית במפגינים. ארגוני זכויות אדם טוענים שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. לכן גזר הדין בכרג' אינו רק ענישה – הוא חלק מסיפור שהמשטר מספר לעצמו ולציבור: כל מי שיצא לרחוב היה, לכאורה, סוכן זר.
הדוח: 53 אלף עצורים ו-53 ממתינים לגרדום
שבוע לפני ההוצאות להורג בכרג' הופץ מחדש בכלי תקשורת של האופוזיציה האיראנית דוח של מזכ"ל האו"ם על מצב זכויות האדם באיראן. המסמך A/81/427, מ-13 באוקטובר, הוגש לעצרת הכללית ה-81 ומכסה את התקופה שבין 1 באוגוסט 2025 ל-10 במאי 2026.
לפי הסיכום, הרשויות האיראניות עצמן דיווחו על 3,117 הרוגים בדיכוי ההפגנות. ארגון זכויות אדם שלא נקרא בשמו ספר 7,007 הרוגים עד 23 בפברואר, ובהם 236 ילדים. בסוף מרץ עוד היו יותר מ-11,700 מקרים בבדיקה. יותר מ-30,700 בני אדם נפצעו. נציבות זכויות האדם של האו"ם מנתה לפחות 53,777 עצורים, מספר שממחיש עד כמה רחבה הייתה רשת המעצרים.
בתחום עונש המוות הדוח מתאר מגמה מצטברת: לפחות 1,639 הוצאות להורג ב-2025, ו-151 בשלושת החודשים הראשונים של 2026 בלבד. בין 1 בינואר ל-10 במאי הוצאו להורג לפחות 14 מפגינים, ולפחות 40 נוספים נידונו למוות. כשהדוח נסגר, לפחות 53 בני אדם עמדו בפני הוצאה להורג בתיקים הקשורים למחאה. לפי הסיכום, יותר ממחצית ההוצאות להורג ב-2025 נשענו על פסקי דין של בתי הדין המהפכניים, הערכאה שבה ההליכים קצרים במיוחד וזכויות ההגנה מוגבלות.
הדוח מתעד גם פשיטות על בתי חולים בלפחות 14 מחוזות, ככל הנראה כדי לאתר פצועים מההפגנות, וניתוק אינטרנט של 20 יום במהלך המחאה. ניתוק נוסף נמשך מ-28 בפברואר 2026, תחילת המלחמה, ועד סוף התקופה שהדוח מכסה. המלצותיו חד-משמעיות: הפסקה מיידית של ההוצאות להורג, מורטוריום רשמי כצעד לקראת ביטול עונש המוות, שחרור עצורים שנכלאו באופן שרירותי וחקירות עצמאיות שיובילו לאחריות.
"בין מלחמה לדיכוי אכזרי"
הדוח ממשיך קו שהאו"ם מסמן כבר חודשים. ביוני, לפי אל-נהאר הלבנוני וסוויסאינפו, אמר נציב האו"ם לזכויות אדם, פולקר טורק, במועצת זכויות האדם בז'נבה, כי איראן הוציאה להורג כ-40 בני אדם מתחילת השנה באשמת עבירות "ביטחון לאומי", ובהם 18 מפגינים. טורק אמר כי הוא חש "אהדה רבה" לאיראנים "הלכודים בין מלחמה לדיכוי אכזרי", וקבע כי הרשויות "הגבירו" את הדיכוי מאז דיכוי ההפגנות בינואר.
יש פער בין המספרים: 18 מפגינים בדיווח של יוני לעומת 14 בדוח המזכ"ל. ככל הנראה הוא נובע מתקופות דיווח ומשיטות ספירה שונות. בכל מקרה, אלה מספרים שמשקפים רק את מה שנחשף. ניתוק האינטרנט הממושך, שנמשך לפי הדוח מאז פרוץ המלחמה, מקשה מאוד על תיעוד בזמן אמת.
הלחץ הבין-לאומי גובר גם בזירות אחרות. לפי אתר האופוזיציה, 46 מדינות הצטרפו להצהרה משותפת במועצת זכויות האדם. באזרבייג'ן גורשו 14 דמויות שנקשרו לאיראן, ובספרד ממשיך תובע לקדם את התיק על ניסיון ההתנקשות בפוליטיקאי אלחו וידאל-קוודראס. מקורות האופוזיציה מציגים את כל אלה כ"שחיקה" במרחב התמרון של המשטר. צריך לקרוא את המסגור הזה בזהירות, משום שמדובר בגוף שמנהל מאבק פוליטי גלוי נגד טהרן.
הנתונים המרכזיים: ההוצאות להורג והדיכוי באיראן
- הוצאות להורג – פרשת כרג': 3 גברים: חסן דיבנד, חמיד כאזמי ורזא זנגנה (בן 27). מקור: אל-בלד, 8.11.2026
- מועד האירועים המיוחסים: 8–9 בינואר 2026, כרג'
- נאשמים נוספים באותו תיק: 8, שנידונו ל-5–10 שנות מאסר
- משך גל המחאה: 28.12.2025–15.2.2026, בכל 31 המחוזות (דוח מזכ"ל האו"ם A/81/427)
- הרוגים – גרסת השלטונות: 3,117
- הרוגים – ארגון זכויות אדם: 7,007, מהם 236 ילדים (עד 23.2)
- פצועים / עצורים: יותר מ-30,700 / לפחות 53,777
- הוצאות להורג: 1,639 ב-2025; 151 ברבעון הראשון של 2026
- מפגינים שהוצאו להורג: 14 לפחות (1.1–10.5); 40 נוספים נידונו למוות
- ממתינים להוצאה להורג בתיקי מחאה: 53 לפחות
- פשיטות על בתי חולים / ניתוק רשת: 14 מחוזות לפחות / 20 יום, ושוב מ-28.2.2026
ניתוח: למה דווקא עכשיו
העיתוי אינו מקרי. בשבועות האחרונים טהרן משדרת שני מסרים במקביל. החוצה היא משדרת ביטחון: הצעת פשרה גרעינית דרך קטאר, חגיגות סביב תוצאות הבחירות לאמצע הקדנציה בארצות הברית, שמשמרות המהפכה מציגים כ"ניצחון" על וושינגטון, ואיומי הרתעה. פנימה המסר הפוך. הכלכלה עדיין חבולה מהמלחמה ומהסנקציות, וגחלי המחאה של החורף לא נשכחו.
במצב כזה, תלייה של שלושה צעירים בגין אירועי לילה אחד בכרג' היא קודם כול מסר מרתיע: התיקים של ינואר לא נסגרו, ומערכת המשפט ממשיכה לעבוד גם כשהזרקור הבין-לאומי מופנה להורמוז ולדוחה. החיבור שהמשטר יוצר בין הנאשמים, המוסד, וושינגטון ורזא פהלווי מאפשר לו להציג את המחאה כולה כמבצע זר, ואת הענישה כ"הגנה עצמית" בזמן מלחמה.
אבל לאסטרטגיה הזו יש מחיר. כל הוצאה להורג כזו מחזקת את הקמפיין הבין-לאומי נגד עונש המוות באיראן, ומספקת לאופוזיציה בגולה תמונות ושמות להתגייס סביבם. היא גם מסבכת את מאמצי טהרן להציג את עצמה כצד רציונלי ומתון בשולחן המשא ומתן. עכשיו, כשלפי הדוח לפחות 53 אסירים המתינו לגרדום בתיקי מחאה כבר במאי, השאלה איננה אם תהיה הוצאה להורג נוספת אלא מתי, והאם הקהילה הבין-לאומית, העסוקה במלחמה ובגרעין, תמצא את הזמן לעצור אותה.
בכרג' שלוש משפחות קיבלו היום את ההודעה. בז'נבה ובניו יורק נצברים הדוחות. בין שתי הזירות האלה מנהל המשטר האיראני את המאבק החשוב לו מכול: לא מול ארצות הברית, אלא מול הרחוב שלו.
