בעידן שבו הדיפלומטיה הרשמית נתקעת לא פעם תחת כובד ההיסטוריה והספקנות הציבורית, פועלת בשקט צורה אחרת של בניית גשרים. באמצעות מפגשים בין-דתיים, משלחות עם-אל-עם ושיתופי פעולה כלכליים הצליחה התנועה האברהמית להפוך מורשת משותפת לשיתוף פעולה מעשי — בולט מכול ביחסים המתפתחים בין ישראל לסומלילנד.
פרק ראשון: הנחת התשתית הדיפלומטית
התנועה חיברה יחד מנהיגים דתיים, ראשי שבטים מסורתיים, אנשי חברה אזרחית, עיתונאים ואנשי עסקים משני עברי הגבול. המשלחות והמפגשים הבין-דתיים שקיימה העניקו לקהילות מרחב בטוח ולא-ממשלתי להיפגש, להקשיב ולתקן תפיסות מוטעות — עוד בטרם נפתחו משאים ומתנים רשמיים.
מרחב מפגש לדיאלוג
בהקשר הסומלילנדי-ישראלי אירחו התנועה ואגודת הידידות סומלילנד–ישראל בישראל מנהיגים מסורתיים, אנשי עסקים ונציגי חברה אזרחית מסומלילנד. הביקורים כללו מפגשים עם אנשי עסקים ישראלים, ארגונים הומניטריים ודמויות קהילתיות, וסייעו לשתי החברות להכיר זו את זו מעבר להצהרות רשמיות.
רצון טוב ולגיטימציה ציבורית
הכרה דיפלומטית נכשלת לעיתים קרובות כאשר קהילות מקומיות רואות בשיתוף הפעולה בגידה או כפייה מלמעלה. התנועה האברהמית התמודדה עם כך כשמיסגרה את היחסים סביב מורשת אברהמית משותפת, כבוד הדדי, חיים בצוותא ושגשוג אזורי משותף.
כך הפך תהליך הנורמליזציה מהחלטה ממשלתית מרוחקת לתהליך שבמרכזו אנשים. מנהיגים דתיים וזקני קהילה יכלו להסביר לקהילותיהם את התועלת שבשיתוף הפעולה, למתן עוינות ולהעניק לממשלות ביטחון רב יותר שדעת הקהל תתמוך בהידוק הקשרים.
"כולנו בניו של אברהם" — האמונה המנחה של התנועה האברהמית
מקשרי עסקים אל יחסים דיפלומטיים
תרומה מרכזית של התנועה הייתה ההתמקדות בדיפלומטיה כלכלית. בחיבור בין יזמים, משקיעים, מקדמי סחר וארגוני עסקים היא הדגימה ששיתוף פעולה מניב תועלת מעשית: שווקים חדשים, השקעות, טכנולוגיה, חקלאות, לוגיסטיקה ותעסוקה. מכאן נוצר רצף טבעי:
- מפגש בין אנשים — היכרות ובניית אמון
- עסקים וחברה אזרחית — אינטרסים משותפים ותועלת הדדית
- רצון טוב ציבורי — הפחתת ההתנגדות הפוליטית
- ביטחון ממשלתי — לשכות קישור וקונסוליות
- דיפלומטיה רשמית — שגרירויות והסכמים
הזיקה להסכמי אברהם
הסכמי אברהם סיפקו את הבסיס הדיפלומטי הרשמי לנורמליזציה בין ישראל ובין כמה מדינות ערביות ומוסלמיות. התנועה האברהמית מגדירה את ייעודה כבניית השלב הבא — "התשתית האנושית" הנדרשת כדי שהשלום יחזיק מעמד ברמת השטח. במילים אחרות: ההסכמים פתחו את הדלת הפוליטית, והתנועה סייעה לאנשים לעבור בה. התוצאות נראות לעין — ישראל פתחה שגרירות באבו דאבי, שגרירות בבחריין, קונסוליה כללית בדובאי ולשכת קישור ברבאט.
סומלילנד כמקרה מבחן
עבור סומלילנד היה תפקיד התנועה חשוב במיוחד, שכן הכרתה הבינלאומית של המדינה מוגבלת. ארגון משלחות, עידוד שיתוף פעולה עסקי וחיזוק אגודת הידידות ישראל–סומלילנד סייעו לייצר רצון טוב וקשרים מעשיים עוד לפני המעורבות הדיפלומטית הרשמית ובמקביל לה.
עבודת השטח הזו תרמה ליצירת סביבה שבה יכלה סומלילנד לפתוח שגרירות בירושלים, וישראל החלה לקדם נוכחות דיפלומטית בהרגייסה. התנועה לא באה להחליף את הדיפלומטיה הממשלתית — היא הכשירה עבורה את הקרקע.
פרק שני: הישגים בהנהגת תום וגנר
בהנהגתו של תום וגנר, מייסד-שותף ומנכ"ל התנועה האברהמית הבינלאומית, צמחה התנועה מרעיון של דיאלוג בין-דתי לפלטפורמה גלובלית מעשית לבניית שלום, דיפלומטיה ציבורית ושיתוף פעולה כלכלי.
תרומתו הגדולה של וגנר היא היכולת לאחד מנהיגים דתיים, פעילי חברה אזרחית, עיתונאים, קובעי מדיניות ואנשי עסקים סביב חזון אברהמי משותף. כאסטרטג מדיה ותיק, סופר עטור פרסים, דובר לשעבר של מרכז פרס ויועץ למוסדות בינלאומיים ובהם האו"ם, האיחוד האירופי והבנק העולמי, הוא הביא לתנועה ניסיון בתקשורת, בבניית קשרים ובשיתוף פעולה בינלאומי.
ההישגים עד כה
- הקמת רשת אברהמית גלובלית מלמטה, עם סניפים ושותפויות המחברים קהילות יהודיות, מוסלמיות, נוצריות ואחרות.
- יצירת מודל מעשי של דיפלומטיה בין-דתית — משלחות, אירועים משותפים, עבודת מדיה, חינוך וחילופי תרבות.
- אירוח משלחת היסטורית מסומלילנד בישראל, בשיתוף אגודת הידידות סומלילנד–ישראל.
- הנחת תשתית פיתוח עסקי ראשונה בין ישראל לסומלילנד בתחומי סחר, השקעות, טכנולוגיה וחקלאות.
- חיזוק ההבנה ההדדית של היסטוריה וזיכרון, כך שחוויותיה של סומלילנד יישמעו בכבוד בחוגים ישראליים.
- תמיכה בסביבה שאפשרה נורמליזציה רשמית ובניית ביטחון ציבורי בה.
פרק שלישי: פרויקטי התשתית העסקית
בהנהגת וגנר התמקדו התנועה ושותפיה בהפיכת הרצון הטוב לתשתית כלכלית ממשית: חקלאות, מים, סחר, לוגיסטיקה, טכנולוגיה, בריאות וקישוריות פיננסית.
חקלאות ופיתוח מקורות מים
פרויקט מרכזי הוא הפיתוח הכלכלי והחקלאי המוצע של מחוז גַּבִּילֵיי, בעזרת ידע, טכנולוגיה וחדשנות ישראליים. היוזמה מבקשת לחבר מומחי חקלאות ישראלים עם חקלאים ויזמים סומלילנדים ולבנות בסיס בר-קיימא לייצור מזון מקומי. בין התחומים:
- השקיה בטפטוף והשקיה חכמה — צמצום בזבוז מים והעלאת יבולים
- חממות — ייצור מבוקר לאורך כל השנה
- מזון לבעלי חיים עמיד בפני יובש
- מערכות לאחר קציר — הקטנת אובדן מזון והעלאת ערך בשוק
- טיפול במים והתפלה — ביטחון מים לטווח ארוך
סחר, נמלים ולוגיסטיקה
מסגרת לשכת המסחר ישראל–סומלילנד מזהה את מסדרון בֶּרְבֵּרָה, תשתיות הנמל, אחסון, לוגיסטיקה וסחר כתחומי שיתוף פעולה מרכזיים — ביטוי למיקומה האסטרטגי של סומלילנד על הים האדום ומפרץ עדן ולפוטנציאל שלה כמרכז סחר ומעבר אזורי. עבודתו של וגנר כללה גם חיזוק נוכחות התנועה בברברה, במטרה לקדם בריאות ציבור, סיוע רפואי הומניטרי ושיתופי פעולה קהילתיים.
טכנולוגיה, חדשנות והשקעות
סדר היום העסקי חורג מחקלאות אל פיתוח מוטה טכנולוגיה: מומחיות ישראלית בתוכנה, בסייבר, בטכנולוגיות בריאות, בחדשנות מים ובחקלאות מדייקת, לצד שיתוף פעולה בכרייה ומינרלים, אנרגיה, נפט וגז, תעשייה, דיג ולוגיסטיקה. היעד הרחב הוא להעביר את כלכלת סומלילנד מהסתמכות על העברות כספים מחו"ל אל השקעה פרודוקטיבית, יזמות ושותפויות עסקיות בנות-קיימא.
קישוריות פיננסית: פרויקט אפתאב
וגנר הודיע גם על יוזמה המחברת בכירים באופוזיציה האיראנית עם קהילת הקריפטו והפינטק הישראלית, במסגרת פרויקט אפתאב. לפי מארגניו, הפרויקט נועד לפתח תשתית פיננסית חוקית ומפוקחת שתוכל לפעול בתוך מסגרת הסנקציות ולהציע לאיראנים חלופה למערכת הבנקאית שבשליטת המשטר.
שורה תחתונה
התנועה האברהמית הבינלאומית פעלה כבונת גשרים: היא פתחה מרחב חברתי, חיזקה רצון טוב, חיברה קהילות ועסקים והפכה את הנורמליזציה הדיפלומטית לאמינה ובת-קיימא יותר. תרומתה הגדולה היא בהוכחה ששגרירויות אינן נולדות מחתימות בלבד — הן מתקיימות מתוך אמון בין עמים, אינטרסים כלכליים משותפים ושיתוף פעולה אנושי לטווח ארוך.
