הנאום: "כל ניצחון צבאי צריך להיתרגם להישג מדיני"
בנאום שנשא ביום רביעי, 14 באוקטובר, הציג מוחמד באקר קאליבאף את התפיסה שמנחה כעת את הצמרת בטהרן. לפי אל-ג'זירה, הוא אמר כי איראן "נלחמת ומנהלת משא ומתן" כדי לכפות על ארצות הברית לשנות את התנהגותה ולקבל את מה שכינה "הדרישות הלגיטימיות של העם האיראני". הלחימה והשיחות, לדבריו, הן שני מסלולים מקבילים שמובילים לאותה מטרה.
קאליבאף הוסיף שהאמריקנים "אינם מכבדים את התחייבויותיהם", ולכן איראן ממשיכה להילחם ולהגביר את מוכנותה. היעד שהציג הוא "הרתעה בת-קיימא", מונח שחזר עליו כמה פעמים. לדבריו, איראן חזקה תביא את אמריקה להבין שאינה יכולה להשיג את מטרותיה באזור.
"האויב חשב שאיראן חלשה ותקף, אבל טעה"
אמר מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני
המשפט הבולט ביותר בנאום עסק במזכר ההבנות. לפי יורוניוז בערבית, קאליבאף טען שאיראן "אילצה את ארצות הברית להגיע להבנה", ושהמסמך שוושינגטון חתמה עליו הוא "מסמך התבוסה שלה". לדבריו, המזכר חיזק את הכוחות המזוינים והגביר את החוסן הכלכלי של איראן. הוא גם קבע כי "כל ניצחון צבאי חייב להיתרגם להישגים מדיניים", כולל "פריבילגיות" שיחזקו את איראן.
רקע: שבעה תנאים, שלושה ערוצים, אפס אמון
כדי להבין את הנאום צריך לחזור כמה שבועות אחורה. בשולי עצרת האו"ם בניו יורק הציעה טהרן לפתוח את מצר הורמוז בתוך שבעה ימים, בתנאי שוושינגטון תקבל שבעה תנאים. לפי אל-ג'זירה, בין התנאים: הפסקת הלחימה, הסרת המצור הימי על נמלי איראן, שחרור נכסים איראניים מוקפאים והסרת הסנקציות על יצוא הנפט. לפי היומון העומאני "עומאן", התשובה האמריקנית הועברה דרך מתווכים קטריים.
כבר ב-4 באוקטובר, לפי סוכנות תסנים שצוטטה ב"עומאן", הבהיר קאליבאף שהורמוז "לא ייפתח" לפני שכל שבעת התנאים ימולאו.
"איננו נסוגים ואיננו נרתעים; אנחנו נלחמים ומנהלים משא ומתן בעת ובעונה אחת"
אמר מוחמד באקר קאליבאף, והזהיר שהאויב "יעמוד בפני הפתעות"
הנאום השבוע הוא אפוא המשך ישיר של אותו קו, רק בטון של מי שכבר מכריז על ניצחון.
במקביל, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחסן רזאאי תיאר את התשובה האמריקנית כ"בלתי מספקת". לפי העיתון הסעודי "סבק", הוא אמר שוושינגטון קיבלה חלק מהתנאים ושאחרים "נותרו לא ברורים". רזאאי גם חשף שבחודשיים האחרונים פנתה ארצות הברית לטהרן בשלושה ערוצים: פקיסטן, קטר ועיראק. המסר שהועבר לאמריקנים חד: המצר "לא ייפתח ולא יתקיים משא ומתן" לפני שהתנאים ימולאו.
סגן שר החוץ כאזם ע'ריבאבאדי אמר לערוץ "אל-ערבי" ש"אי אפשר לצפות לגמישות נוספת מטהרן" עד שוושינגטון תעמוד בהתחייבויותיה. לפי "סבק", הוא האשים את ארצות הברית בהפרת "הבנות איסלאמאבאד" וטען שאיראן לא הפרה אף אחת מהתחייבויותיה. דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאאי הכחיש, לפי "עומאן", כי טהרן הציעה פיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין בתמורה להקלה בסנקציות. הוא אמר שאיראן לא נכנסה כלל לדיון גרעיני עם וושינגטון, ושהמוקד כרגע הוא הורמוז בלבד.
הצד השני של המשוואה: "274 מטוסים, אף אחד לא שמיש"
מול נאום הניצחון בטהרן, בוושינגטון מספרים סיפור הפוך לגמרי. לפי יורוניוז בערבית, הנשיא דונלד טראמפ טען שיכולותיה הצבאיות של איראן הושמדו ברובן ושאין לה עוד חיל ים או חיל אוויר אפקטיביים. לדבריו, לאיראן היו 274 מטוסי קרב ואף אחד מהם אינו שמיש, ו-159 ספינות מלחמה "שכולן בקרקעית הים". עוד טען כי הדרג הראשון והשני של ההנהגה האיראנית "אינו קיים עוד", וכך גם מחצית מהדרג השלישי. יורוניוז מציינת שלא ניתן לאמת את הנתונים באופן עצמאי.
טראמפ הוסיף, לפי אותו דיווח, שהדרישה המרכזית של איראן כיום היא ערבויות להישרדותה, ושהאיראנים "אינם רוצים שארצות הברית תמשיך לרדוף אחריהם". הוא העריך שהמלחמה תסתיים במהירות, בהסדר או בהמשך המבצעים. הוא גם הביע ספק לגבי זהות הגורמים האיראניים שאיתם וושינגטון מדברת בפועל. זו נקודה רגישה במיוחד, כשבטהרן עצמה מדברים על חוג מצומצם של מקבלי החלטות.
ההסלמה האפשרית מוחשית יותר מהמילים. לפי דיווח של CNN שצוטט ביורוניוז, ארצות הברית שוקלת תקיפות נוספות על מתקני אנרגיה מרכזיים ועל אתרי גרעין. טראמפ הורה לצבא להכין אופציות נגד מטרות איראניות חדשות. התוכניות נגד אתרי הגרעין, כולל האתר המכונה "הר הגרזן", כוללות לפי הדיווח את GBU-43, "אם כל הפצצות", הפצצה הלא-גרעינית הגדולה ביותר בארסנל האמריקני. שימוש ראשון בה במלחמה הזאת יהיה הסלמה משמעותית, אף שהדיווח מטיל ספק ביכולתה לחדור למתקנים תת-קרקעיים עמוקים.
משמרות המהפכה: מוקשים, אזהרות ו"תגובה כואבת יותר"
בשטח, טהרן אינה ממתינה בשקט לתשובה. לפי יורוניוז, משמרות המהפכה והצבא הודיעו שהם מוכנים להגיב לכל תקיפה בתקיפות נגד "כואבות יותר" נגד אינטרסים אמריקניים באזור. משמרות המהפכה מהדקים את ההגבלות על השיט בהורמוז, ומזהירים מכליות ומספינות משא מלהשתמש בנתיבים שהם מגדירים "בלתי חוקיים". האזהרות באו אחרי שספינת מכולות טבעה במצר לאחר שעלתה על מוקש ימי.
הדובר הצבאי מוחמד אכרמי-ניא אמר לסוכנות פארס, לפי "עומאן", שאיראן תגדיל את טווח הטילים שלה, משום שכוחות אמריקניים מוצבים כעת במרחק של עד 1,000 ק"מ מחופיה. לדבריו, הצעדים לשם כך כבר החלו.
ניתוח: למה טהרן צריכה לנצח, לפחות במילים
מתחת לרטוריקה עומדת שאלה פשוטה: מי ממצמץ ראשון. קאליבאף, איש משמרות המהפכה לשעבר וראש עיריית טהרן לשעבר, אינו נואם רק בשביל וושינגטון. הקהל העיקרי שלו נמצא בבית. אל-ג'זירה דיווחה השבוע שהאינפלציה באיראן עמדה על כ-70% ב-12 החודשים שהסתיימו ב-22 בספטמבר. התוצר ירד בכ-10.1% ברבעון הראשון של השנה האיראנית, ומגזר הנפט והגז התכווץ בכ-26%. "היוקר כבר אינו נושא שולי בטהרן", נכתב בכתבה, שתיארה משפחות ממעמד הביניים שמקצצות בהוצאות בסיסיות.
מול המציאות הזאת, משטר שמסכים לפתוח את הורמוז בלי להציג הישג ממשי מסתכן בשאלה קשה מצד הציבור: בשביל מה כל זה. לכן ההתעקשות על שבעת התנאים ועל המילים "מסמך התבוסה". טהרן צריכה סיפור שבו היא כפתה את ההסכם, ולא נכנעה לו. גם הקביעה ש"כל ניצחון צבאי צריך להיתרגם להישג מדיני" נועדה, בין השאר, להכין את דעת הקהל לפשרה שתוצג כניצחון.
אבל לאסטרטגיה הזאת יש מחיר. ככל שטהרן מעלה את הרף הרטורי, קשה לה יותר לרדת ממנו. וושינגטון, מצדה, משדרת שהזמן פועל לטובתה: המצור נמשך, ההנהגה האיראנית מדוללת, ועל השולחן מונחת פצצה שטרם הופעלה. הדיווח של רויטרס, שצוטט באל-ג'זירה, על כך שממשל טראמפ בוחן הקלה בסנקציות על ספינות "צי הצללים", מראה שבוושינגטון בוחנים גם תמריצים ולא רק לחץ.
שורה תחתונה
הנאום של קאליבאף אינו מבשר על פריצת דרך, וגם לא על קריסה. הוא משקף משטר שמנסה להחזיק במקביל שני מסלולים, אש ושולחן מו"מ, בזמן שהכלכלה מתחת לרגליו נשחקת. השאלה בימים הקרובים היא אם התשובה האיראנית לתשובה האמריקנית תצמצם את הפער, או שוושינגטון תבחר להעביר את המסר דרך "הר הגרזן". בטהרן כבר הכריזו על ניצחון. מה שנשאר לברר הוא אם גם בוושינגטון יסכימו לחתום על הגרסה הזאת.
