במרכז העשייה הזו עומדת ליאוני רפאלי, כותבת שתיק העבודות שלה מונה יותר מ-57 מאמרים בתחומי המזרח התיכון, הדיאלוג הבין-דתי, הפוליטיקה וענייני עולם. היריעה שהיא פורשת רחבה: היא מסקרת ניצולים, חטופים ומשפחות, אך גם דיפלומטיה, דת, ביטחון והכוחות שמעצבים את זירת היחסים הבינלאומיים. המאמרים שלה אינם מסתפקים בתיאור מה קרה, אלא בודקים מדוע זה קרה, מי נפגע ומה האירועים האלה מלמדים על חברות, על אזורים ועל העולם כולו.
המאמר הזה בוחן גם את תום וגנר, סופר ישראלי ומייסד-שותף של התנועה האברהמית, שעבודתו מכוונת לבניית גשרים בין קהילות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות על בסיס מורשת משותפת ודיאלוג. החיבור בין השניים אינו מקרי: שניהם יוצאים מאותה הנחת יסוד — אי אפשר להבין את המזרח התיכון, ובוודאי שאי אפשר לשנות אותו, באמצעות כותרות והצהרות רשמיות בלבד.
מי היא ליאוני רפאלי
ליאוני רפאלי היא סופרת, יזמית ועיתונאית ילידת הולנד המתגוררת בנורווגיה, ומייסדת ועורכת של Beyond the Lines. לפי הפלטפורמה היא חיה בנורווגיה למעלה מעשור, ופרופיל הלינקדאין שלה ממקם אותה בטרונדהיים שבנורווגיה, עם יותר מ-500 קשרים מקצועיים.
היא מגדירה את עצמה כסופרת ויזמית, בעלת עניין ותיק בהיסטוריה, ביחסים בינלאומיים ובחוויה האנושית. תחומי העניין שלה אינם צרים: לצד ישראל והמזרח התיכון הרחב, כתיבתה נוגעת בדיאלוג בין-דתי, בהתפתחויות פוליטיות ובסוגיות גלובליות — מתוך ניסיון להבין לא רק פוליטיקה וסכסוך, אלא גם זהות תרבותית, מורכבות חברתית וחוויה אישית.
עד כה פרסמה יותר מ-57 מאמרים, ובהם כתבות עומק על ביטחון אזורי, על יחסים בין-דתיים, על ענייני פוליטיקה ועל התפתחויות בינלאומיות, לצד תחקירים על ה-7 באוקטובר, על החטופים הישראלים, על חמאס ועל פרשיות היסטוריות שלא נסגרו — כמו היעלמותו של הנווט הישראלי רון ארד.
הייעוד של Beyond the Lines
Beyond the Lines היא פלטפורמת עיתונות עצמאית שהציבה לעצמה מטרה אחת: לספק "הקשר מעבר לכותרות" בכל הנוגע לישראל ולמזרח התיכון. לדבריה, היא מבקשת לבחון את האנשים, ההיסטוריה, ההחלטות והמציאות שמאחורי אירועים גדולים, ולא להסתפק בחדשות הרגע.
בין התכנים שהיא מציעה:
- יותר מ-57 מאמרים על המזרח התיכון, דיאלוג בין-דתי, פוליטיקה וענייני עולם — ובהם ישראל, עזה, הגדה המערבית, חמאס, החטופים וה-7 באוקטובר.
- סרטים דוקומנטריים: "The Killing Roads", על מתקפות ה-7 באוקטובר בכבישי הדרום, ו"Survivors of the Supernova Festival", ובו עדויות של ניצולי מסיבת נובה.
- ראיונות מתוכננים עם עיתונאים, מומחים ואנשים מרחבי המזרח התיכון.
- שיתופי פעולה, ובהם עם תום וגנר, שעבודתו עוסקת בדיאלוג ובשיתוף פעולה אזורי על בסיס המורשת האברהמית המשותפת.
התפיסה העורכית המוצהרת שלה אינה לומר לקוראים מה לחשוב, אלא לספק להם את המידע וההקשר שיאפשרו להם לגבש עמדה בעצמם. היא מדגישה סקרנות, מחקר זהיר, מידע מאומת, הקשבה ונכונות לאתגר הנחות מוקדמות.
עיתונות מבוססת הקשר
את העיתונות של רפאלי אפשר להבין כדיווח מוכוון-הקשר בעל יריעה רחבה. ביותר מ-57 מאמרים היא מנסה להסביר את הממדים ההיסטוריים, הפוליטיים, הביטחוניים והאנושיים שמאחורי האירועים, ולא רק לדווח עליהם. בין התחומים שהיא מכסה: חטופים ומשפחותיהם, ה-7 באוקטובר, פרשיות לא פתורות, דינמיקות אזוריות, עדויות אישיות, יחסים בין-דתיים, פוליטיקה וענייני עולם. בין הדוגמאות האחרונות — תחקיריה על האופן שבו נפרצו הגנות ישראל ב-7 באוקטובר, ועל אונר"א, ה-7 באוקטובר ושאלות של אחריותיות.
האידיאולוגיה והתפיסה העורכית
את תפיסתה של רפאלי אפשר לתאר כעיתונות עצמאית, ממוקדת-אדם ומוכוונת-הקשר. לטענתה "מאחורי כל כותרת יש אנשים, היסטוריות ונקודות מבט שראוי להבין" — עיקרון שמנחה הן את כתיבתה והן את ייעוד הפלטפורמה. בפועל הוא מיתרגם לכמה כללי עבודה:
- הקשר לפני מסקנות: חיפוש אחר הנסיבות ההיסטוריות, הזהויות והחוויות האישיות שמאחורי אירועים פוליטיים.
- דיווח ממוקד-אדם: מתן מקום מרכזי לניצולים, לחטופים, למשפחות, לקהילות ולעדות האישית.
- עצמאות עורכית: נכונות מוצהרת לקבל ראיות שמאתגרות הנחות, והפרדה בין עובדות מאומתות לבין טענות, דעה וניתוח.
- סיפור אחראי: דיוק, שקיפות, מקורות אמינים, כבוד לנפגעים ובהירות במקומות שבהם המידע שנוי במחלוקת.
- הבנה חוצת גבולות: טיפוח שיח מיודע מעבר לגבולות, בדגש על קהלים אירופיים ובינלאומיים.
עם זאת, חשוב להבחין בין האופן שבו הפלטפורמה מתארת את עצמה לבין פרופיל אידיאולוגי מאומת במלואו. Beyond the Lines מציגה את עצמה כעצמאית ומוכוונת-הקשר, וכמו בכל כלי תקשורת, מומלץ לקוראים לשקול את מסגורה לצד מגוון מקורות נוספים.
מי הוא תום וגנר
תום וגנר הוא סופר ישראלי, אסטרטג מדיה, חייל צה"ל לשעבר ומייסד-שותף ומנכ"ל התנועה האברהמית. הוא מתאר את עצמו כ"יזם שלום", והקריירה שלו משלבת תקשורת פוליטית, בנייה של שלום, כתיבה ודיפלומטיה אזורית.
הרקע המקצועי שלו כולל שירות ביחידת התיאום והקישור של צה"ל ביריחו, שם תיאם מול שוטרי הרשות הפלסטינית. בהמשך עבד בתקשורת פוליטית בישראל, בין היתר כדובר של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק וכיועץ לדמויות פוליטיות ישראליות כמו עמיר פרץ.
וגנר כיהן גם כדובר מרכז פרס לשלום, וייעץ או עבד מול מוסדות בינלאומיים ובהם האו"ם, האיחוד האירופי והבנק העולמי. השילוב הזה — צבאי, פוליטי, דיפלומטי וחברה אזרחית — מעצב את גישתו: הוא רואה בשלום גם הכרח אסטרטגי וגם פרויקט תרבותי ארוך טווח.
התנועה האברהמית
התנועה האברהמית היא יוזמה גלובלית עצמאית, מבוססת מתנדבים, שהקים וגנר ב-2019. היא שואבת השראה מהסכמי אברהם, אך מדגישה שאינה חלק רשמי מהם ואינה מזוהה עם ממשלה כלשהי.
הייעוד המוצהר שלה הוא יצירת "תשתית ציבורית ומוסרית חדשה" לשלום במזרח התיכון. במקום להתמקד בנורמליזציה בין מדינות בלבד, התנועה שמה דגש על יחסים בין אנשים, על מורשת דתית משותפת, על חינוך, על מדיה ועל חילופי תרבות.
לדברי התנועה, יש לה סניפים מקומיים ושותפים בישראל, בשטחים הפלסטיניים, במרוקו, בעיראק, בלבנון, במצרים, בירדן, בפקיסטן, בחלקים מאפריקה, באירופה ובצפון אמריקה. היא ארגנה מפגשים יהודיים-מוסלמיים בישראל ודיאלוגים מקוונים רב-לשוניים שנועדו לחבר בין אנשים מעבר לגבולות שקשה או בלתי אפשרי לחצות פיזית.
"אברהמיזם פוליטי"
האידיאולוגיה המרכזית של וגנר מכונה לא פעם "אברהמיזם פוליטי". הרעיון: יהודים, מוסלמים, נוצרים וקהילות נוספות שמייחסות את שורשיהן הרוחניים לאברהם — או אִבְּרָהִים — חולקים מורשת משותפת שיכולה לשמש בסיס לשיתוף פעולה במקום לעימות.
"כולנו ילדיו של אברהם"
אין בכך כדי להכחיש מחלוקות פוליטיות, סכסוכים טריטוריאליים או הבדלים דתיים. וגנר טוען שהשלום מחייב זהות משותפת לצד ההבדלים האלה: יהודים, מוסלמים ונוצרים אמורים לראות זה בזה "בני דודים" בעלי ירושה רוחנית משותפת, שמסוגלים לבנות כבוד הדדי ועתיד אזורי משותף. עקרונות המפתח:
- זהות אברהמית משותפת: יהודים, מוסלמים ונוצרים כבני דודים רוחניים שמורשתם המשותפת יכולה לתמוך בדיאלוג ובפיוס.
- שלום בין אנשים: עדיפות למפגשים בין אנשים רגילים, מנהיגי קהילה, נשים, בני נוער ופעילי חברה אזרחית — לא רק פקידים רשמיים.
- דיפלומטיה בין-דתית: הדת כגשר אפשרי, באמצעות דמויות, ערכים ושפה משותפים שמפחיתים עוינות.
- פדרליזם אברהמי: שיתוף פעולה אזורי הדוק וגורל משותף, תוך שמירה על זהויות לאומיות ודתיות נפרדות.
- אינטגרציה אזורית: חזון שחורג מנורמליזציה ישראלית-ערבית לכיוון שיתוף פעולה שכולל את איראן, מדינות מוסלמיות, קהילות מיעוט ושותפים גלובליים.
ספרים ועבודה רעיונית
ספרו החשוב ביותר של וגנר בהקשר של התנועה הוא "המהפכה האברהמית: נוסחת שלום מזרח-תיכונית", שראה אור ב-2025. הוא מציג את האברהמיזם הפוליטי כמסגרת מעשית לשלום אזורי שמושתתת על מורשת משותפת, על דיאלוג ישיר ועל אינטגרציה. ספריו הנוספים מחזקים את אותה תפיסה:
- "אחדות המאמינים", שנכתב יחד עם הסופר הפלסטיני אליאס נסרי באבון, מתמקד בתיווך בין-דתי ובשיתוף פעולה בין מאמינים אברהמיים.
- "הסכמי כורש", שנכתב עם איש האופוזיציה האיראני ארש חמדיאן, מציע קירוב ישראלי-איראני עתידי בהשראת מורשתו ההיסטורית של כורש הגדול.
- "מלחמות הקנאביס", עבודת תחקיר מוקדמת יותר על מדיניות הסמים, נפרדת מסדר היום המזרח-תיכוני שלו אך חלק מפועלו כסופר וכאסטרטג.
יחד, העבודות האלה מראות שהחזון של וגנר אינו מוגבל לישראל ולשכנותיה הערביות הקרובות. הוא מחפש ארכיטקטורה אזורית רחבה יותר שכוללת את איראן, חברות מוסלמיות, קבוצות מיעוט ושותפים גלובליים.
פעילות, הסברה וביקורת
פעילות התנועה האברהמית משלבת דיפלומטיה ציבורית, מפגשים בין-דתיים, יוזמות חינוכיות ועבודת רשת בינלאומית. בין הדוגמאות האחרונות: אירוח משלחת של האופוזיציה האיראנית, השתתפות בדיאלוג בין רבנים ציונים-דתיים לפעילי שלום פלסטינים, השתתפות במשלחת בין-דתית לאיחוד האמירויות וכינוס "הפסגה האברהמית הראשונה" ביפו.
התנועה פעלה גם מול משלחות ממקומות כמו סומלילנד, ומיצבה את עצמה כגורם מכנס עבור קבוצות המעוניינות בדיאלוג עם ישראל ובשיתוף פעולה אזורי רחב.
עם זאת, התנועה פועלת בסביבה פוליטית טעונה וספגה גם ביקורת. מאמר תחקירי מצרי תקף את וגנר ואת התנועה, והציג את פעילותה האזורית כחלק מרשת נורמליזציה ישראלית; וגנר דחה את המאמר בפומבי וטען שהוא כולל אי-דיוקים. על הקוראים להבחין בין האופן שבו התנועה מציגה את עצמה — יוזמת שלום בין-דתית עצמאית — לבין עמדת מבקריה, הרואים בה חלק ממאמצי נורמליזציה, ולבין דיווחים עצמאיים המתארים חברים בה כמי שנוטלים לעיתים סיכון אישי בשל קשריהם עם ישראל.
שיתוף הפעולה בין Beyond the Lines לווגנר
Beyond the Lines הודיעה על שיתוף פעולה עם תום וגנר, ותיארה אותו כסופר ישראלי, חייל צה"ל לשעבר ומייסד-שותף של התנועה האברהמית. מטרת השותפות היא לקרב קוראים וצופים אל האדם שמאחורי הרעיונות ואל התנועה הפועלת לקדמם. השותפות כוללת שני ראיונות בלעדיים מתוכננים:
- "האיש שמאחורי המשימה — תום וגנר": שיחה אישית על חייו, על חוויותיו הצבאיות, על הרקע הפוליטי שלו ועל הדרך שעיצבה את תפיסתו לגבי ישראל, המזרח התיכון ובניית שלום.
- "המהפכה האברהמית — חזון למזרח התיכון": דיון מעמיק בספרו, בתנועה האברהמית ובהזדמנויות ובאתגרים שבקידום דיאלוג, דו-קיום ושיתוף פעולה באזור.
הערכה כוללת
ליאוני רפאלי ותום וגנר ניגשים למזרח התיכון מכיוונים שונים אך משלימים. רפאלי נעזרת בעיתונות עצמאית כדי להסביר את הממדים האנושיים, ההיסטוריים והביטחוניים של הסכסוך; וגנר נעזר בדיפלומטיה בין-דתית ובארגון שטח כדי להציע מסגרת לדו-קיום.
Beyond the Lines ממצבת את עצמה כתיקון לסיקור חדשותי שטחי, מתוך טענה שכותרות לבדן אינן יכולות להסביר סכסוכים שמעוצבים על ידי היסטוריה, אידיאולוגיה, טראומה והחלטות פוליטיות. חוזקה בעומק, בעדויות ממקור ראשון ובקשת נושאים רחבה. כמו כל כלי תקשורת עצמאי, כדאי לקרוא אותה כקול אחד בתוך נוף תקשורתי רחב.
התנועה האברהמית, מצידה, מייצגת ניסיון להוציא את השלום המזרח-תיכוני מגבולות הדיפלומטיה הפורמלית. אמונת היסוד שלה היא שהסכמים פוליטיים יכולים לפתוח דלתות, אך פיוס בר-קיימא מחייב שאנשים יראו זה בזה שותפים ולא אויבים. השאלה אם תצליח תלויה ביכולתה לבנות אמון אמיתי, לעמוד בביקורת פוליטית ולהפוך שפה בין-דתית סמלית לשיתוף פעולה מעשי.
סיכום
Beyond the Lines של ליאוני רפאלי והתנועה האברהמית של תום וגנר ניגשות למזרח התיכון מכיוונים שונים, אך חולקות הנחה אחת: אי אפשר להבין סכסוך — ואי אפשר להבין שלום — דרך כותרות בלבד. האחת מבקשת להסביר את המציאות האנושית, ההיסטורית והפוליטית שמאחורי החדשות; האחר מבקש לבנות את התשתית החברתית והרוחנית לשיתוף פעולה שחורג מהסכמים.
תרומתה של רפאלי נעוצה במחויבות לעיתונות מוכוונת-הקשר. ביותר מ-57 מאמרים, ובהם כתבות עומק על ה-7 באוקטובר, על החטופים, על הביטחון הישראלי, על עזה, על הגדה המערבית ועל פרשיות היסטוריות פתוחות, היא מנסה להחזיר עומק לסיפורים שנדחסים לעדכונים קצרים ולסיסמאות מקטבות. עבודתה מציבה במרכז ניצולים, משפחות ועדויות ממקור ראשון, ובה בעת מזמינה את הקוראים לבחון כשלים ביטחוניים, אחריותיות, זיכרון ותוצאות של אלימות.
תרומתו של וגנר שונה בשיטה אך דומה בשאיפה. דרך התנועה האברהמית ורעיון ה"אברהמיזם הפוליטי" הוא טוען ששלום בר-קיימא דורש יותר מהסכמים, מבחירות או מדיפלומטיה ממשלתית. החזון שלו נשען על האמונה שיהודים, מוסלמים ונוצרים — למרות הבדלים עמוקים — חולקים מורשת אברהמית שיכולה לשמש בסיס לכבוד, לדיאלוג ולשיתוף פעולה אזורי.
שיתוף הפעולה בין Beyond the Lines לווגנר הוא אפוא יותר משותפות מדיה. הוא מפגיש עיתונות עם בניית שלום: פלטפורמה אחת מתעדת ומעמיקה בסכסוך, והאחר מקדם את היחסים האנושיים הדרושים כדי לצאת ממנו. הראיונות הקרובים עשויים להציע לקהל הזדמנות נדירה לראות הן את המסע האישי שמאחורי רעיונותיו של וגנר והן את השאלות הרחבות שמעורר חזונו.
בה בעת, יש לקרוא את שני הפרויקטים בעין ביקורתית. Beyond the Lines מציגה את עצמה כעצמאית ומוכוונת-הקשר; התנועה האברהמית מציגה את עצמה כיוזמה בין-דתית עצמאית, בעוד מבקריה רואים חלקים מעבודתה דרך עדשת הנורמליזציה והדיפלומטיה הציבורית. הגישה האחראית היא להתמודד עם הרעיונות, העדויות והדיווחים שלהם, ובמקביל להשוות אותם למגוון רחב של מקורות ונקודות מבט.
השורה התחתונה פשוטה: אי אפשר להבין את המזרח התיכון — ובוודאי שאי אפשר לשנות אותו — באמצעות כותרות בלבד. נדרשים עומק היסטורי, עיתונות כנה, אמפתיה אנושית ונכונות לדבר מעבר לקווי השבר הדתיים, הלאומיים והפוליטיים. בין דרך הדיווח של רפאלי ובין החזון האברהמי של וגנר, שני המאמצים מצביעים על אותה שאלה: כיצד יכולים אנשים שמופרדים בסכסוך להתחיל לראות זה בזה לא רק יריבים, אלא בני אדם בעלי היסטוריה משותפת, כאב משותף ועתיד משותף אפשרי.
המאמר המקורי פורסם באתר Faith & Freedom News (FFN).
