ציריך בחמש דקות: מה כדאי לדעת לפני שנוחתים
ציריך היא העיר הגדולה בשווייץ, אבל היא לא עיר גדולה. כ-440 אלף תושבים בלב מטרופולין של כמיליון וחצי, וזה אומר דבר אחד מצוין מבחינת מטייל: אפשר לעשות את רוב מה שרוצים ברגל. העיר העתיקה, שתי הכנסיות המפורסמות, רחוב הקניות הראשי, המוזיאון הלאומי וטיילת האגם נמצאים כולם ברדיוס של עשרים דקות הליכה מהתחנה המרכזית. אני זוכרת שביום הראשון שלי שם פתחתי מפה, ראיתי כמה הכול קרוב, וסגרתי אותה. לא פתחתי אותה שוב.
שתי הערות שחוסכות אכזבה. הראשונה: ציריך יקרה, ולא במובן של יקרה כמו פריז אלא במובן שלוקח יומיים להתרגל אליו. קפה בבית קפה רגיל עולה סביב חמישה-שישה פרנק, מנה עיקרית פשוטה במסעדה שכונתית נעה בין 28 ל-38 פרנק, וצנצנת מים מינרליים על השולחן היא פריט בתשלום. הפרנק השוויצרי נע בסביבות הדולר, כך שהתרגום לשקלים כמעט תמיד מכאיב. השנייה: זו עיר שעובדת לפי שעון. רוב החנויות נסגרות סביב 20:00, ובימי ראשון העיר כמעט סגורה – חוץ ממוזיאונים, מסעדות, והקומפלקס המסחרי שבתוך התחנה המרכזית, שפתוח גם בראשון ומציל לא מעט מטיילים.
והערה שלישית, למי שמתכנן טיול רחב יותר: ציריך היא נקודת פתיחה נהדרת לשווייץ כולה, ואם זו התוכנית שלכם כדאי לקרוא לצד המדריך הזה גם את המדריך המלא לשווייץ, שמכסה את האלפים, לוצרן, אגם ז'נבה והמטרהורן.
להתמצא בציריך: השכונות שחשוב להכיר
ציריך מחולקת לשנים-עשר רבעים ממוספרים (Kreis), וכמעט כל מקומי יגיד לכם איפה הוא גר לפי מספר ולא לפי שם. בפועל, בשביל טיול של שלושה ימים מספיק להכיר ארבעה אזורים.
העיר העתיקה (Altstadt, Kreis 1) היא הלב, והיא משתרעת על שתי גדות נהר הלימאט. בגדה המערבית נמצאים רחוב באנהופשטראסה, גבעת הלינדנהוף וסמטאות שקטות סביב כנסיית סנט פטר, שעל מגדלה שעון הכנסייה הגדול באירופה. בגדה המזרחית נמצא הנידרדורף – רצועת סמטאות צרה, צפופה ושמחה, עם ברים, חנויות ספרים משומשים ודוכני נקניקיות, ומעליה מתנשאים מגדליו התאומים של הגרוסמינסטר. זו גם השכונה הכי רועשת בלילה, מה שכדאי לזכור כשבוחרים מלון.
קרייז 4 וקרייז 5 (לאנגשטראסה וציריך ווסט) הם ציריך שלא מופיעה בגלויות. פעם אזור תעשייה ומוניטין מפוקפק, היום מתחם של בתי בד לשעבר שהפכו לגלריות, מסעדות בינלאומיות וחללי עבודה. מתחת לקשתות של גשר הרכבת הישן נפתחה שדרת חנויות קטנות עם שוק מקורה בקצה, וזה כנראה המקום הכי נוח בעיר לאכול טוב בלי להגיע למחירי מרכז.
זפלד (Seefeld) משתרעת לאורך הגדה המזרחית של האגם, והיא השכונה שבה מטיילים בשבת בבוקר: בתים יפים, בתי קפה קטנים, ושורה של פארקים ומרחצאות עירוניים שיורדים ישר למים. אנגה (Enge) ממול, בגדה המערבית, שקטה יותר ומשלבת מגורים בורגניים עם פארק הריטברג ומוזיאון בעל אותו שם.
תחבורה ציבורית וכרטיסים: מה באמת משתלם
הרשת העירונית של ציריך מופעלת על ידי איגוד התחבורה ZVV, והיא משלבת חשמליות, אוטובוסים, רכבות פרבריות (S-Bahn), ספינות על האגם ואפילו שני מעלונים. העיקרון פשוט: הכול כרטיס אחד, לפי אזורים. מרכז ציריך ורוב מה שתרצו לראות נמצאים באזור 110. כרטיס יומי לאזור הזה עולה סביב 9-10 פרנק, וכרטיס יומי מורחב יותר – שמכסה גם את האוטליברג, את שדה התעופה ואת חלק מהאגם – עולה בסביבות 15 פרנק.
- כרטיס בודד תקף 30 או 60 דקות לפי מרחק, ומשתלם רק אם אתם באמת נוסעים פעם-פעמיים ביום.
- כרטיס יומי (Tageskarte) מתחיל להשתלם כבר בנסיעה השלישית. ברוב הימים זו הבחירה הנכונה.
- כרטיס 9 O'Clock זול יותר ותקף מהשעה תשע בבוקר בימי חול וכל היום בסופי שבוע. אם אתם לא יוצאים לפני תשע – זה חיסכון קבוע.
- כרטיס ציריך (Zürich Card) ל-24 או 72 שעות כולל נסיעות חופשיות וכניסה חינם או מוזלת לעשרות מוזיאונים, וגם הנחה בשיט על האגם. הוא משתלם אם אתם מתכננים שניים-שלושה מוזיאונים ביום. אם אתם בעיקר הולכים ומסתכלים – כרטיס יומי רגיל זול יותר.
- מהשדה לעיר: רכבת מגיעה מהטרמינל למרכז ב-10-13 דקות, כמעט כל חמש דקות. אין שום סיבה לקחת מונית.
נקודה שמפתיעה מטיילים: ספינות האגם הן חלק מהתחבורה הציבורית. השיט הקצר של כחצי שעה מנמל בירקליפלאץ נכלל בכרטיס היומי המורחב, כך שאפשר לעשות הפלגה על האגם בלי להוציא פרנק נוסף.
מסלול של שלושה ימים בציריך
יום ראשון: העיר העתיקה משני עברי הנהר
מתחילים בתחנה המרכזית, לא כי חייבים אלא כי היא יפה ומשם הכול מתחיל. יוצאים דרומה אל באנהופשטראסה, מהלכים אותו לאט ומסתכלים גם למעלה – חלק מהבניינים כאן הם מהמאה ה-19 ומוסתרים מאחורי חזיתות חנויות מודרניות. אחרי כעשר דקות פונים שמאלה ומטפסים לגבעת הלינדנהוף, כיכר עצים שקטה מעל הנהר שהיא התצפית הכי טובה בעיר – וגם חינמית. כאן עמד מבצר רומי, והיום יושבים כאן קשישים ומשחקים שחמט.
יורדים מהגבעה לכיוון כנסיית סנט פטר, חוצים את הנהר אל הגרוסמינסטר ומטפסים על אחד המגדלים (עלייה של 187 מדרגות, תשלום סמלי) אל תצפית פנורמית שמשקיפה על הגגות האדומים ועל האגם. משם נכנסים לנידרדורף ופשוט מתפזרים בסמטאות. לקראת שעות אחר הצהריים חוזרים לגדה המערבית אל הפראומינסטר, שבו חלונות ויטראז' של מארק שאגאל וחלון נוסף של אוגוסטו ג'אקומטי. הכנסייה קטנה ומסתיימים בה בעשרים דקות, אבל האור דרך הוויטראז'ים שווה את הכניסה.
מסיימים את היום בטיילת האגם: עוברים את גשר הקוואיברוקה אל הגדה המזרחית, יושבים על הדשא של פארק זפלדקוואי, ומחכים לשקיעה מעל ההרים.
יום שני: אגם, הר ומוזיאונים
בבוקר עולים לאוטליברג, ההר הביתי של ציריך. רכבת S10 יוצאת מהתחנה המרכזית ומטפסת 870 מטר בתוך פחות מעשרים דקות; מתחנת הקצה יש עוד עשר דקות הליכה במעלה שביל יער עד מגדל התצפית. ביום בהיר רואים מכאן את כל האגם ואת שרשרת האלפים באופק. למי שאוהב ללכת, שביל הפלנטות (Planetenweg) יורד משם ברכס לכיוון פלדפאס במשך כשעתיים – מסלול קל, מסומן, ובעיקר שקט להפליא.
חוזרים לעיר לארוחת צהריים, ואז מפליגים. ספינות יוצאות מבירקליפלאץ לאורך כל היום; השיט הקצר מקיף את החלק הצפוני של האגם ומחזיר אתכם לנקודת המוצא, והארוך יותר מגיע עד רפרסוויל. אחר הצהריים מוקדש למוזיאונים: המוזיאון הלאומי השוויצרי שמאחורי התחנה המרכזית, בבניין שנראה כמו טירה, הוא הטוב ביותר להבנת שווייץ כמדינה; הקונסטהאוס מחזיק את אחד האוספים החזקים באירופה לאמנות מודרנית, כולל אולם שלם של אלברטו ג'אקומטי.
יום שלישי: ציריך ווסט, שווקים ואמבטיות
את היום השלישי אני ממליצה להקדיש לציריך שהמטיילים פחות מכירים. מתחילים בציריך ווסט: קשתות הוויאדוקט, השוק המקורה שבקצה, והמגדל הגבוה בעיר שמשקיף על רובע שהיה לפני שלושים שנה אזור תעשייה. ממשיכים ברגל או בחשמלית אל לאנגשטראסה לארוחת צהריים – זה האזור שבו אוכלים בציריך מטבח תאילנדי, אריתריאי או טורקי במחיר הגיוני.
אחר הצהריים, אם מזג האוויר מאפשר, שווה לנסות מוסד ציריכאי אמיתי: הבאדי (Badi) – מרחצאות ציבוריים על הנהר והאגם. פלוסבאד אופרווסר הוא מבנה עץ צף מהמאה ה-19 בלב העיר, והוא פתוח בקיץ לשחייה ובערבי הקיץ הופך לבר. בחורף רבים מהם נסגרים, אבל טיילת האגם נשארת פתוחה ויפה גם בערפל.
איפה לישון, ולמה דווקא שם
בציריך אין מלונות זולים, יש רק מלונות יקרים ומלונות יקרים פחות. ההבדל האמיתי הוא מיקום:
- ליד התחנה המרכזית – הבחירה הנוחה ביותר אם אתם נשארים שניים-שלושה לילות ומתכננים גם טיולי יום. הכול יוצא מכאן, כולל רכבת השדה.
- נידרדורף והעיר העתיקה – אווירה, סמטאות, ומרחק הליכה מכל דבר. בתמורה: רעש בסופי שבוע וחדרים קטנים בבניינים היסטוריים.
- זפלד ואנגה – שקט, קרוב לאגם, ועשר דקות חשמלית למרכז. מתאים למשפחות ולמי שמעדיף לחזור בערב לשכונה רגועה.
- קרייז 4 ו-5 – המחירים הסבירים ביותר בעיר והמסעדות הכי מעניינות. בלילה האזור ער מאוד, וזה יכול להיות יתרון או חיסרון.
טיפ שחוסך כסף אמיתי: רוב המלונות בציריך מעניקים לאורחים כרטיס תחבורה חינמי לכל ימי השהות (Zürich Card מקוצר או כרטיס אורחים). שאלו על זה בצ'ק אין לפני שאתם קונים כרטיס יומי.
אוכל, שווקים וקפה
המנה המזוהה ביותר עם העיר היא ציריכר גשנצלטס – רצועות בשר ברוטב שמנת ופטריות, שמוגשות כמעט תמיד לצד רשתי תפוחי אדמה מטוגנים. זו מנה כבדה, טעימה, ועולה סביב 40 פרנק במסעדה מסורתית. לצידה שווה להכיר את הלוקנגיפל, לחמניית חלב מתוקה-מלוחה שנמכרת בכל מאפייה, ואת הנקניקיות מהדוכנים בנידרדורף – ארוחת ערב מלאה ב-10 פרנק.
- שוק האיכרים בבירקליפלאץ פועל בימי שלישי ושישי בבוקר, בדיוק על גדת האגם.
- שוק ההלה (Markthalle) בוויאדוקט פתוח רוב ימות השבוע ומציע גבינות, מאפים ודוכני אוכל חם.
- בתי הקפה ההיסטוריים – שרנגאסה וקונדיטוריות ותיקות במרכז – הם פינוק יקר אבל כזה שנשאר בזיכרון.
- מים – בעיר יש יותר מ-1,200 מזרקות שתייה ציבוריות, וכולן מי ברז ראויים לשתייה. בקבוק רב-פעמי הוא החיסכון הכי קל בציריך.
נקודה למטיילים ישראלים: בציריך יש קהילה יהודית ותיקה עם מספר מסעדות ומכולות כשרות באזור אנגה, ובית כנסת מרכזי ברחוב לווינשטראסה. כדאי לבדוק מראש שעות פתיחה, שנוטות להיות מצומצמות.
ציריך עם ילדים
ציריך נוחה מאוד למשפחות, בעיקר בזכות התחבורה: ילדים עד גיל שש נוסעים חינם, ולילדים גדולים יותר יש כרטיס יומי מוזל. שלושה מקומות שעובדים כמעט תמיד:
- גן החיות של ציריך – אחד הטובים באירופה, ובתוכו אולם ענק שמשחזר יער גשם במדגסקר. מהלכים בו על שביל מוגבה בתוך צמחייה סבוכה, בחום ולחות אמיתיים, וזו חוויה שעובדת גם על מבוגרים. מגיעים בחשמלית 6 מהתחנה המרכזית.
- מוזיאון התחבורה נמצא בלוצרן ולא בציריך, אבל הוא במרחק 45 דקות רכבת והוא אולי המוזיאון המשפחתי הטוב בשווייץ.
- הספינות על האגם – חצי שעה על המים עם מכונות אמיתיות ונוף פתוח מצילה כל אחר צהריים.
טיולי יום מציריך
כאן ציריך באמת זורחת. בזכות המיקום במרכז המדינה ורשת רכבות שמדייקת לדקה, כמעט כל שווייץ נמצאת בטווח של יום.
מפלי הריין (Rheinfall) – כ-50 דקות ברכבת לכיוון שאפהאוזן, והיעד הקל ביותר. אלה מפלי המים הרחבים באירופה, ואפשר לרדת אליהם במדרגות עד פלטפורמות שמוצבות ממש מעל הקצף, או לקחת סירה קטנה אל הסלע שבאמצע הזרם. התחנה הקרובה ביותר נקראת שלוס לאופן.
לוצרן – 45 דקות ברכבת. עיירה על אגם עם גשר עץ מקורה מהמאה ה-14, חומות עתיקות שאפשר לטפס עליהן, ונקודת זינוק לפילאטוס ולריגי. זהו טיול היום הקלאסי מציריך, ומי שיכול להקדיש לו יום שלם לא יתחרט.
רפרסוויל – 35 דקות ברכבת או שעתיים בספינה בקצה הדרומי של האגם. עיירת טירה קטנה שמכונה עיר הוורדים, עם גנים, נמל סירות ומוזיאון פולני בטירה. בשילוב של רכבת לכיוון אחד וספינה בחזרה זה אחד הטיולים הכי נעימים באזור.
ואם אתם ממשיכים מכאן הלאה, ציריך היא גם צומת בינלאומי: רכבת ישירה למילאנו לוקחת כשלוש וחצי שעות דרך מנהרת גוטהארד, ורכבות ישירות מגיעות גם למינכן ולווינה. אם זה הכיוון, שווה לקרוא את המדריך לטיול במילאנו, את המדריך לטיול במינכן ואת המדריך לטיול בווינה. חובבי אלפים ומוזיקה ימצאו עניין גם במדריך לטיול בזלצבורג.
מתי לבוא, וכמה זה עולה
קיץ (יוני-אוגוסט) הוא הזמן הכי יפה בציריך: האגם חם מספיק לשחייה, המרחצאות פתוחים, והעיר יוצאת החוצה עד מאוחר. זו גם התקופה היקרה והעמוסה ביותר. ספטמבר ואוקטובר מציעים את שילוב מזג האוויר והמחירים הטוב ביותר, עם צבעי סתיו באוטליברג. דצמבר מביא שווקי חג, אחד מהם בתוך אולם התחנה המרכזית, ואווירה שקשה להתווכח איתה. ינואר עד מרץ הם החודשים האפורים, אבל גם הזולים ביותר, והם הזמן הנכון למי שמשלב סקי בהרים.
תקציב יומי ריאלי לזוג, בלי לינה: כ-40-60 פרנק על ארוחות אם מצמצמים לארוחה חמה אחת ביום ומשלימים ממאפיות וסופרמרקטים, 20 פרנק תחבורה, ו-30-60 פרנק כניסות. בסופרמרקטים של הרשתות הגדולות יש פינות אוכל מוכן במחירים סבירים, וזו הדרך הנפוצה ביותר שבה מקומיים אוכלים צהריים.
חמישה דברים שהייתי רוצה לדעת מראש
- הכול מדויק. רכבת שכתוב עליה 14:07 תצא ב-14:07. אל תגיעו דקה אחרי.
- כרטיס לפני העלייה. בחשמליות אין מכירה בפנים, והבודקים נוכחים באמת. הקנס גבוה בהרבה מהכרטיס.
- יום ראשון סגור. תכננו אותו למוזיאונים, לאגם או לטיול יום – לא לקניות.
- מים חינם בכל פינה. המזרקות הציבוריות זורמות כל השנה.
- העיר קטנה ממה שנדמה. לפני שאתם עולים על חשמלית, בדקו אם היעד לא נמצא במרחק שתים-עשרה דקות הליכה. בדרך כלל הוא כן.
ציריך לא תפיל אתכם מהרגליים ברגע הראשון כמו רומא או ברצלונה. היא עובדת לאט: יום ראשון מסתכלים על המחירים, ביום השני מבינים כמה הכול פשוט, וביום השלישי כבר יושבים על הדשא מול האגם עם לחמנייה מהמאפייה ושואלים למה לא נשארים עוד יומיים.
