אירלנד היא לא יעד שמנצח בקטגוריה אחת. אין בה קתדרלה שתחרים את סגרדה פמיליה, אין בה פסגות אלפיניות ואין בה חופים שמצדיקים מזוודה של בגדי ים. ומצד שני, קשה לי לחשוב על מקום באירופה שגורם לי לעצור בשוליים של הכביש כל כך הרבה פעמים ביום. יש שם משהו בשילוב של אור, לחות ואבן - שדות בירוק שנראה מוגזם, גדרות אבן שמטפסות על גבעות בלי היגיון, ובכל שלושים קילומטר עוד חורבה של מנזר או טירה שאף אחד לא טרח לגדר.
הטיול הזה נכתב אחרי מסלול נהיגה עצמאי של עשרה ימים, מדבלין דרך הדרום והמערב ועד הצפון. אספתי כאן את מה שבאמת שווה, את מה שאפשר לוותר עליו, ואת הדברים הקטנים שאף אחד לא מספר לכם לפני שאתם עולים על הרכב בצד ימין של המכונית.
מתי הכי כדאי לנסוע לאירלנד
העונה הטובה ביותר היא מאי עד תחילת ספטמבר, כשהיום ארוך במיוחד - ביוני השמש שוקעת אחרי עשר בלילה, מה שנותן לכם יום טיולים שמרגיש כפול. יולי ואוגוסט הם השיא של התיירות ושל המחירים, ומאי-יוני או ספטמבר הם הפשרה המנצחת: פחות עומס, מחירים שפויים, וטבע בשיא הירוק שלו.
אבל בואו נדבר על הפיל שבחדר: הגשם. באירלנד לא יורד גשם כל היום, יורד גשם קצת כל יום. התרגלתי מהר לשגרה של מעיל גשם קל בתיק, מכנסיים שמתייבשים מהר ונעליים אטומות. אל תתכננו יום סביב תחזית - תכננו יום עם שתי אופציות, אחת בחוץ ואחת מקורה, ותחליטו בבוקר.
איך מתניידים: הרכב הוא הסיפור
אפשר לעשות את אירלנד ברכבות ובאוטובוסים, אבל תפספסו את הלב שלה. הרגעים הכי טובים באי הזה נמצאים בכבישים משניים צרים שאף קו תחבורה ציבורית לא עובר בהם. השכרת רכב היא לא מותרות - היא התנאי.
שלושה דברים שכדאי לדעת: ראשית, נוהגים בצד שמאל, וההסתגלות לוקחת בערך יום. שנית, קחו רכב קטן - הכבישים הכפריים באמת צרים, ובחצי האי דינגל תבינו למה. שלישית, שימו לב לביטוח: חברות ההשכרה באירלנד ידועות בעמלות CDW גבוהות, ולא כל כרטיס אשראי מכסה שם. תבדקו את זה מראש, בכתב, לפני הנסיעה.
דבלין: עיר קטנה עם נשמה גדולה
דבלין מפתיעה בגודל שלה - היא קומפקטית להפליא, וכמעט הכול במרכז נגיש ברגל. יומיים מספיקים בהחלט, ואם תוסיפו יום שלישי לטיול יום לוויקלו, תצאו מרוצים.
ההתחלה המתבקשת היא טריניטי קולג', הקמפוס העתיק ביותר באירלנד. שם נמצא ה"לונג רום" - אולם ספרייה מקומר באורך ששים וחמישה מטרים, עם מאתיים אלף כרכים עתיקים ופסלי שיש של פילוסופים. באותו מתחם מוצג ספר קלס, כתב יד מואר מהמאה התשיעית. חשוב לדעת: הכניסה מוגבלת במספר המבקרים ומומלץ להזמין כרטיס לשעה מסוימת מראש, במיוחד בקיץ.
הלונג רום בטריניטי קולג - מאתיים אלף כרכים עתיקים תחת תקרה מקומרת (צילום: Diliff, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
משם ההליכה הטבעית היא לכיוון הליפי, הנהר שחוצה את העיר. גשר ההייפני - הגשר הקטן והלבן מברזל יצוק משנת 1816 - הוא הסמל המצולם ביותר של דבלין. השם שלו מגיע מהאגורה וחצי שגבו פעם מכל מי שרצה לחצות. אני ממליצה לעבור בו פעם בבוקר מוקדם, כשהוא ריק, ופעם בשקיעה כשהאור נכנס מלמערב.
גשר ההייפני מעל הליפי - הסמל המצולם ביותר של דבלין (צילום: The wub, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
בערב הרגליים מובילות לטמפל בר, רובע המרוצף אבן שהפך למרכז חיי הלילה. נכון, זה תיירותי ויקר, אבל יש שם משהו שעובד: מוזיקה חיה בכל פינה, בתים צבעוניים, והמון אנשים שמחים. הטיפ שלי - שתו כוסית אחת בטמפל בר בשביל האווירה, ואז לכו צפונה או מערבה לפאבים כמו קוהיל'ס או ניירי'ס, שם המחירים שפויים והקהל מקומי.
טמפל בר - תיירותי, יקר, וכיף (צילום: Gordon Leggett, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
עוד שני עוגנים בדבלין: מוזיאון הגינס סטורהאוס, שהוא בעיקר חוויה שיווקית אבל עם תצפית מעולה על העיר מקומה שביעית, וכלא קילמיינהאם - אתר קשה ומרגש שמספר את סיפור המאבק לעצמאות אירלנד. אם תבחרו רק אחד, לכו לקילמיינהאם.
הרי וויקלו וגלנדלוך: הגן האחורי של דבלין
שעה בלבד דרומית לדבלין מתחילים הרי וויקלו, ובתוכם עמק גלנדלוך - "עמק שני האגמים". כאן הקים המנזר של קווין מנזר במאה השישית, ומה שנשאר ממנו הוא אחד המראות היפים באירלנד: מגדל עגול בגובה שלושים מטר, כנסייה קטנה, בית קברות עתיק ומאחוריהם שני אגמים כהים בין מדרונות מיוערים.
גלנדלוך - מנזר מהמאה השישית בין שני אגמים (צילום: Rafesmar, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
הכניסה לאתר חינם, החניה בתשלום. יש שם רשת שבילים מסומנים בצבעים, מעשרים דקות ועד ארבע שעות. השביל האדום, שמטפס אל מעל האגם העליון, הוא ההשקעה הכי משתלמת בטיול הזה - שעתיים וחצי ותצפית שמצדיקה כל צעד.
קילקני והרוק אוף קאשל
בדרך דרומה-מערבה שתי עצירות שאסור לפספס. קילקני היא עיר ימי ביניימית קטנה ומטופחת להפליא, עם טירה מהמאה השתים עשרה שיושבת על גדת נהר הנור וגנים ציבוריים ענקיים מסביבה. הרחוב הראשי שלה מלא בבתי מלאכה, ובקצה השני עומדת קתדרלת קניס עם מגדל עגול שאפשר לטפס עליו.
טירת קילקני - טירה נורמנית עם גנים ציבוריים ענקיים (צילום: Berthold Werner, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
שלושת רבעי שעה משם, על גבעת סלע שמתנשאת מעל מישור ירוק, עומד הרוק אוף קאשל. זהו מתחם של קתדרלה גותית הרוסה, קפלה רומנסקית מהמאה השתים עשרה ומגדל עגול - מקום המושב של מלכי מונסטר לפני שנמסר לכנסייה. זה אחד המראות הדרמטיים באירלנד, במיוחד באור אחר הצהריים. אל תסתפקו בצילום מהחניה: הכניסה פנימה, אל קפלת קורמק עם ציורי הקיר הדהויים, שווה את המחיר.
הרוק אוף קאשל - קתדרלה גותית הרוסה על גבעת סלע (צילום: Berthold Werner, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
קילרני וטבעת קרי: הקלאסיקה של הדרום-מערב
קילרני היא עיירת הבסיס המושלמת לדרום-מערב. היא קטנה, מלאה בפאבים עם מוזיקה חיה ובתי הארחה, וממש בשוליים שלה מתחיל הפארק הלאומי קילרני - עשרת אלפים הקטרים של יערות אלון עתיקים, אגמים והרים.
בתוך הפארק עומד בית מקרוס, אחוזה ויקטוריאנית משנת 1843 עם גנים מטופחים ואגם מאחור. אפשר להסתובב בגנים בחינם, ואת הבית עצמו לסייר בסיור מודרך. הדרך הכי אירית להגיע לשם היא בכרכרה רתומה לסוס - הנהגים המקומיים נקראים jarveys, והפטפוט שלהם שווה לבדו את המחיר.
בית מקרוס בפארק הלאומי קילרני (צילום: Berthold Werner, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
ומכאן לכוכבת: טבעת קרי, מסלול מעגלי באורך מאה שבעים ותשעה קילומטרים סביב חצי האי איברה. אפשר לעשות אותו ביום אחד, אבל אז זה מרוץ. אנחנו פיצלנו לשני ימים וזו הייתה ההחלטה הנכונה. שתי נקודות שאסור לפספס: ליידיס וויו, תצפית אל שלושת אגמי קילרני שנקראה על שם נשות החצר של המלכה ויקטוריה, וגשר סניים עם המפרץ מאחוריו.
ליידיס וויו - התצפית המפורסמת על אגמי קילרני (צילום: Marco Ober, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
טיפ תנועה חשוב: אוטובוסי התיירים נוסעים בטבעת נגד כיוון השעון ויוצאים מקילרני בבוקר. אם תיסעו עם כיוון השעון תיתקלו בהם חזיתית בכבישים צרים. עדיף לצאת מוקדם, בשבע וחצי, ולנסוע באותו כיוון כמוהם - רק לפניהם.
חצי האי דינגל: המקום שאני הכי אוהבת באירלנד
אם יש לכם רק חצי אי אחד בלוח הזמנים - קחו את דינגל. הוא קטן יותר מאיברה, פחות עמוס, והנוף שם דרמטי יותר. סליי הד דרייב הוא מסלול מעגלי של ארבעים ושבעה קילומטרים בלבד, אבל תרצו לעצור בו שמונה עשרה פעמים.
לאורך הדרך מפוזרים ה"קלוכאן" - בקתות אבן בצורת כוורת, בנויות ללא מלט בשיטת נדבכים מדורגים, חלקן בנות אלף שנה ומעלה. יש שם גם חוף קומינול שבו צולמו סצנות מ"מלחמת הכוכבים", ומעבר לים נראים איי בלאסקט הנטושים.
בקתות הכוורת בסליי הד - אבן על אבן, בלי טיפת מלט (צילום: D Gore, geograph.org.uk, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0)
העיירה דינגל עצמה היא נמל דייגים צבעוני עם יותר פאבים לנפש מכל מקום אחר שאני מכירה. בערב, בפאב אוסאליבנס קורנר האוס, ראיתי ארבעה מוזיקאים מתיישבים ליד השולחן בלי במה ובלי מיקרופון ומנגנים שעתיים. זה לא מופע - זה סשן. פשוט מנגנים.
מצוקי מוהר: השיא שכולם מחכים לו
מצוקי מוהר משתרעים לאורך ארבעה עשר קילומטרים וגובהם המרבי מאתיים וארבעה עשר מטרים. הם מארחים כמעט מיליון וחצי מבקרים בשנה, ובצדק. הנקודה החשובה: אל תגיעו באמצע היום. בין אחת עשרה לשלוש מגיעים כל אוטובוסי היום מגולוויי ומדבלין, והשביל הופך לתור. הגענו בשמונה בבוקר, לפני שהמרכז נפתח, ובמשך ארבעים דקות היינו כמעט לבד.
עוד עצה: הליכה צפונה מהמגדל של אובריאן, בכיוון דולין, מרחיקה אתכם מההמון תוך עשר דקות ונותנת את הזוויות הכי טובות על המצוקים. יש שם גם שביל מלא לאורך החוף, ה"מוהר קליף ווק", באורך שמונה עשרה קילומטרים.
מצוקי מוהר - מאתיים וארבעה עשר מטרים מעל האטלנטי (צילום: Berthold Werner, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
ממש מצפון למצוקים משתרע הבורן - נוף קארסט מדהים של לוחות אבן גיר סדוקים שנראה כמו כוכב אחר, ובתוך הסדקים גדלים פרחי בר נדירים. שם נמצא גם פולנברון, קבר דולמן בן חמשת אלפים שנה שעומד בשדה פתוח, בלי גדר ובלי כרטיס.
גולוויי: העיר הכי כיפית באירלנד
גולוויי היא עיר סטודנטים על שפת האוקיינוס, וההרגשה שם שונה לגמרי מדבלין - צעירה, מוזיקלית, קצת אנרכיסטית. רחוב קווי הוא רחוב הולכי רגל אחד ארוך של בתים צבעוניים, בתי קפה ונגני רחוב, ולפעמים נדמה שאין שם רגע בלי מוזיקה.
רחוב קווי בגולוויי - מוזיקה חיה בכל שעה (צילום: Joseph Mischyshyn, geograph.org.uk, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0)
גולוויי היא גם נקודת היציאה לאיי אראן. הפראג'ט מרוסאוול לוקח ארבעים דקות לאינישמור, האי הגדול, ומשם אפשר לשכור אופניים ולרכוב לדון אנגוסה - מצודה טרום-היסטורית שיושבת על שפת מצוק בגובה שמונים ושבעה מטרים בלי מעקה. זה יום שלם, וזה שווה אותו.
קונמרה: הירוק שאין לו שם
צפונית-מערבית לגולוויי מתחיל אזור קונמרה, ולדעתי זה הנוף היפה ביותר באי. הרים בצבע חום-סגול, אגמים שחורים, כבישים צרים בין ביצות כבול, וכבשים שיושבות באמצע הדרך ולא זזות בשביל אף אחד.
קונמרה - הרים, ביצות כבול ואגמים שחורים (צילום: dconvertini, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
בפארק הלאומי קונמרה יש ארבעה שבילים מסומנים. המומלץ הוא שביל היהלום, מעגל של שלושה קילומטרים וחצי שמטפס לפסגה עם תצפית ל-360 מעלות אל המפרץ. שעה וחצי בסך הכול. בקצה השני של האזור עומדת אבטי קילמור, מנזר ניאו-גותי על שפת אגם, שהוא כנראה המבנה המצולם ביותר במערב אירלנד.
צפונה: ג'יאנטס קוזוויי ודרך החוף
אם יש לכם עוד יומיים, עלו צפונה. שימו לב שאתם חוצים לצפון אירלנד, שהיא חלק מהממלכה המאוחדת - המטבע הוא לירה שטרלינג ולא אירו, ומומלץ לוודא שההשכרה מכסה נסיעה מעבר לגבול. הגבול עצמו פתוח לחלוטין ולא תרגישו בו.
ג'יאנטס קוזוויי הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו: כארבעים אלף עמודי בזלת משושים שנוצרו לפני כשישים מיליון שנה מהתקררות של לבה, ויורדים אל הים כמו מדרגות ענק. האגדה המקומית מספרת שהענק פין מק-קול בנה אותם כדי לחצות לסקוטלנד - וזה לא מקרי, כי בצדו השני של הים יש תצורה זהה. אם אתם אוהבים את הצירוף הזה, שווה לקרוא גם את המדריך המלא לטיול בסקוטלנד.
ג'יאנטס קוזוויי - ארבעים אלף עמודי בזלת משושים על שפת הים (צילום: Chmee2, ויקישיתוף, רישיון CC BY 3.0)
בדרך אליו עוברים בגשר החבלים קריק-א-ריד, שנמתח מעל תהום בגובה שלושים מטר, ובדרך החשוכה - שדרת עצי אשור מפותלים שמוכרת לחובבי "משחקי הכס". בלפסט עצמה מציעה את מוזיאון הטיטניק, אחד המוזיאונים המעוצבים והמרגשים באירופה.
מסלול מומלץ לעשרה ימים
יום 1-2: דבלין. יום 3: הרי וויקלו וגלנדלוך, לינה בקילקני. יום 4: קילקני והרוק אוף קאשל, נסיעה לקילרני. יום 5: הפארק הלאומי קילרני ובית מקרוס. יום 6: טבעת קרי. יום 7: חצי האי דינגל וסליי הד דרייב. יום 8: מצוקי מוהר והבורן, לינה בגולוויי. יום 9: גולוויי וקונמרה. יום 10: חזרה לדבלין או המשך צפונה.
אם יש לכם רק שבוע, ותרו על הצפון ועל קילקני והתמקדו במשולש דבלין-קרי-גולוויי. אם יש לכם שבועיים, הוסיפו את דונגל בצפון-מערב - האזור הפראי והפחות מתויר באי.
אוכל, פאבים וכמה זה עולה
האוכל האירי עבר מהפכה בעשור האחרון. עדיין תמצאו את הקלאסיקות - איריש סטו, פיש אנד צ'יפס, לחם סודה ומרק פירות ים - אבל גם מטבח מודרני מצוין שמבוסס על חומרי גלם מקומיים. אל תפספסו צדפות בגולוויי ובקלרינברידג', וסלמון מעושן בעץ אלון.
מבחינת תקציב, אירלנד אינה יעד זול. ארוחה בפאב עולה בערך 18 עד 25 אירו, פיינט של גינס בין 5.5 ל-7 אירו, לילה בבית הארחה משפחתי בין 90 ל-140 אירו לזוג כולל ארוחת בוקר אירית מלאה, והשכרת רכב קטן בערך 40 עד 70 אירו ליום בעונה. הדלק יקר, וכדאי לתקצב גם כבישי אגרה בכניסה לדבלין.
טיפ שחוסך כסף אמיתי: כרטיס המורשת של רשות העתיקות האירית עולה כארבעים אירו למבוגר ומכניס בחינם לעשרות אתרים ממשלתיים, ביניהם הרוק אוף קאשל, בית מקרוס וגלנדלוך. אם אתם מתכננים ארבעה אתרים ומעלה, הוא מחזיר את עצמו.
שורה תחתונה
אירלנד היא יעד לנוסעים שאוהבים תנועה. היא לא תיתן לכם שיזוף ולא מוזיאונים ענקיים, אבל היא תיתן לכם עשרה ימים שבהם כל יום נראה אחרת, אנשים שמדברים איתכם בתחנת דלק כאילו הכרתם מגן הילדים, ומוזיקה שנשמעת בכל מקום ולא בגלל שמישהו הזמין אותה. אם אתם אוהבים את סגנון הטיול הזה, יעדים נוספים ברוח דומה הם הולנד, פורטוגל וקרואטיה - וכולם מחכים לכם כאן באתר.