ברגעים האלה שירת המונים מרגישה כמו קסם. אבל מי שעומד מאחורי הקלעים יודע שזה לא קסם. זו הפקה. וכמו בכל הפקה, יש טעויות שחוזרות על עצמן. הן לא תמיד דרמטיות, אבל הן מספיקות כדי להפוך חוויה שאמורה להיות בלתי נשכחת למשהו “נחמד”, “קצת מביך”, או “לא המריא”.
ניר אוטמזגין, בעלים שותף בשירו כולם, מגדיר את זה בצורה מדויקת: “האתגר הוא לא לגרום לקהל לשיר. האתגר הוא לבנות לקהל מסלול שבו הוא מרגיש בטוח להצטרף. כשבונים את המסלול נכון, הקהל כבר עושה את השאר”.
הכתבה הזאת מפרקת חמש טעויות נפוצות בהפקת שירת המונים, ומסבירה איך להימנע מהן, במיוחד אם אתם עומדים להפיק אירוע חברה, כנס, יום גיבוש, השקה, או אירוע פרטי גדול. המטרה היא אחת: לא רק לגרום לאנשים לשיר, אלא לייצר רגע שמרגיש מקצועי, מחבר, ומרומם, כזה שממשיך לעבוד בשבילכם גם אחרי האירוע, בזיכרון של המשתתפים וגם בתוכן שנשאר.
טעות מספר 1: לבחור שיר לפי מה שמוכר ולא לפי מה שמתאים לקהל ולמטרה
רבים בוחרים שיר מתוך אינסטינקט: משהו שכולם מכירים, משהו “בטוח”. אבל שירת המונים לא נמדדת רק בהיכרות עם השיר, אלא ברצון של אנשים לשיר אותו בקול רם, מול אחרים, באווירה מסוימת. יש שירים שכולם מכירים, ועדיין לא יתאימו לאירוע עסקי. יש שירים שמרגישים נפלא בשירה משפחתית, אבל פחות עובדים מול קהל מגוון של עובדים ומנהלים. ויש שירים שמרגישים כמו “מופע”, בעוד שמה שאתם מחפשים הוא רגע של ביחד.
שיר יכול להיות סופר מוכר ועדיין לא לעבוד באירוע מסוים. לפעמים הוא לא מתאים לדינמיקה של הארגון, לפעמים השפה לא יושבת, לפעמים הוא משדר רגש לא נכון, או שהוא פשוט לא מייצר אנרגיה קבוצתית. מעבר לזה, בשירת המונים חשובה גם היכולת “לתפוס” את השיר מהר. אם הבית ארוך ומסובך או שהמילים קופצות, הקהל נופל עוד לפני שהתחיל.
שיר טוב לשירת המונים לרוב כולל:
פזמון ברור שקל להצטרף אליוקצב שמאפשר לקהל “להיתפס” עליו במהירותמילים שיוצרות תחושת ביחד ולא תחושת הופעה של סולןהתאמה למטרת האירוע: חגיגה, השראה, חיבור, הוקרה או פריצה קדימהמבנה שמאפשר עבודה בשלבים, כמו חלוקה לקולות או חזרות קצרות
איך נמנעים?
לא שואלים “מה הכי מוכר”, שואלים “מה הכי מתאים”. ספק מקצועי יציע אופציות בהתאם לקהל, יבנה תרחיש שבו השיר צומח בהדרגה, וידע גם להכין חלופה אם צריך. מומלץ גם לחשוב על ההקשר: האם רוצים לשדר חגיגה או מסר? האם זה אירוע סוף שנה או פתיחת שנה? האם מדובר בקהל צעיר או מגוון מאוד?
ניר אוטמזגין משירו כולם מסכם: “הבחירה הנכונה היא לא השיר הכי פופולרי, אלא השיר שמתחבר לאנשים שלכם. אנחנו מתאימים את השיר למטרת האירוע, כי בסוף שירת המונים היא כלי, לא מוצר מדף”.
טעות מספר 2: לדלג על בניית ביטחון ולהניח שהקהל יבין לבד איך זה עובד
כאן נופלים הרבה אירועים. אנשים מגיעים, רואים מיקרופון, מוזיקה, ומחכים שמשהו יקרה. אבל שירת המונים דורשת מהקהל לעשות משהו שהוא לא רגיל אליו: להוציא קול ליד קולגות, לפעמים ליד מנהלים, לפעמים מול מצלמות. אם לא בונים ביטחון, אנשים נשארים בצד.
הטעות היא לחשוב שצריך “לדחוף” את הקהל. בפועל צריך להוביל אותו בהדרגה. לבנות הצלחות קטנות מהרגע הראשון. אנשים מצטרפים כשהם מרגישים שלא ישפטו אותם, שהם לא צריכים להיות זמרים, ושיש מסגרת שמחזיקה אותם.
איך זה נראה כשעושים נכון?
מתחילים עם חימום קצר שלא מרגיש כמו “שיעור שירה”נותנים לקהל משימות קלות: מחיאות כפיים, קצב, חזרה על משפט קצרעובדים בשלבים: קבוצות, חצי חדר מול חצי חדר, קריאה ותגובהשומרים על אווירה לא שיפוטית, שבה מותר לצחוק ולהתבלבלנותנים הצלחה מהירה: אחרי דקה כולם כבר “עושים משהו” ביחד
המטרה היא לא שהקהל ישיר מושלם, אלא שהוא יסכים להשתתף. ברגע שנוצר “אישור חברתי” ואנשים רואים שהשכן שלהם שר, הסכר נפתח. לכן תפקיד המוביל הוא לייצר תחושה של בטיחות קבוצתית. זה כולל גם שימוש נכון בשפה: פחות הוראות ויותר הזמנה, פחות ביקורת ויותר עידוד.
איך נמנעים?
בוחרים מפיק שמבין הנחיה והובלת קהל, ולא רק מוזיקה. מוודאים שהפורמט כולל שלב ברור של חימום ובניית ביטחון. ואם יש בקהל הרבה מופנמים, שווה מראש לבקש פורמט שמאפשר השתתפות גם דרך קצב ותנועה, ולא רק דרך שירה מלאה.
טעות מספר 3: להתפשר על סאונד או להשאיר אותו “למקום”
אין דרך עדינה לומר את זה: סאונד חלש או לא נקי הורג שירת המונים. גם אם המוביל מעולה וגם אם השיר מושלם, אם אנשים לא שומעים את המילים, אם יש פידבק, אם הווליום לא עוטף את החדר, או אם המוזיקה צורמת, אנשים מתנתקים. במקום להרגיש חלק, הם מרגישים אבודים. במקום להתמסר, הם מתחילים לדבר אחד עם השני או לחזור לטלפון.
הטעות מתחילה בהנחה שמערכת ההגברה של המקום “תספיק”. לפעמים היא באמת מספיקה, אבל לפעמים היא לא מותאמת לפורמט שבו צריך להוביל קהל, לא רק להשמיע מוזיקה. יש הבדל בין השמעת פלייליסט לבין הובלת מאות אנשים ששרים יחד. צריך איזון עדין בין המוביל, המוזיקה, והקהל.
איך נמנעים?
מוודאים מראש מי אחראי לסאונד ומה כולל הציודדורשים סאונדצ׳ק אמיתי בזמן סביר לפני האירועעובדים עם טכנאי סאונד שמבין את הצרכים של פורמט כזהבודקים מיקרופונים למובילים, איזון בין מוזיקה לקול, ונקודות מתות בחללמתאימים את ההגברה לגודל הקהל ולחלל: אולם סגור, מתחם חוץ, או חלל עם תקרה גבוהה דורשים טיפול שונה
ניר אוטמזגין אומר את זה חד: “אפשר לסלוח על הרבה דברים, אבל אי אפשר לסלוח על סאונד לא נקי. אם אנשים לא שומעים טוב, הם לא שרים, ואז כל החוויה מתפרקת”.
טעות מספר 4: לבנות לו״ז צפוף מדי ואז להיכנס ללחץ בזמן אמת
כל מי שהפיק אירוע יודע: הלו״ז הוא המלצה. נאום מתארך, מנהל רוצה להוסיף משפט, האוכל מתעכב, אנשים עוד לא התיישבו. אם שירת המונים נדחפת לתוך לו״ז צפוף בלי מרווח ביטחון, היא עלולה להתחיל בזמן לא נכון או להיחתך בדיוק כשזה מתחיל לעבוד. ואז נוצרת תחושה של לחץ. המוביל מרגיש שהוא רץ, הקהל מרגיש שממהרים עליו, וכל הקסם נעלם.
הבעיה היא לא רק משך הזמן, אלא מיקום בתוך האירוע. שירת המונים צריכה תזמון שמכבד את האנרגיה של הקהל:
לא כשאנשים עדיין נכנסים או מחפשים מקוםלא מיד אחרי קטע כבד שמוריד מצב רוחלא בדקות האחרונות כשכולם כבר חושבים על הדרך הביתהלא לפני שהטכניקה והבמה מוכנות באמתלא בזמן שהבר פתוח וחצי קהל עומד בתור
איך נמנעים?
מתכננים את שירת ההמונים כחלק מרכזי, לא כמשהו שמכניסים “אם יישאר זמן”. עובדים עם הספק על נקודת הזמן האופטימלית, ומשאירים מרווח של כמה דקות לפני ואחרי. עוד טיפ קטן הוא לסגור מראש מול ההפקה הכללית מה קורה אם הלו״ז זז: האם מזיזים את החלק הזה או מקצרים משהו אחר. כשיש תשובה מראש, אין לחץ.
טעות מספר 5: לחשוב רק על מה שקורה בלייב ולשכוח את התוצר ואת הזיכרון
הרבה מארגנים רוצים קליפ. זה הגיוני, שירת המונים מצטלמת נהדר. אבל צילום טוב לא קורה במקרה. אם לא מתכננים את הצילום כחלק מההפקה, אפשר לקבל סרטון מאכזב: זווית לא נכונה, תאורה בעייתית, סאונד של מצלמה, או תחושה שהוידאו לא מעביר את העוצמה שהייתה בחדר.
אם רוצים תוצר טוב, צריך לחשוב מראש:
איפה ממקמים מצלמות כדי לתפוס את הגודל והאנרגיההאם יש צילום גבוה שמראה את הקהל כגוף אחדהאם יש תאורה מספקת, במיוחד באירוע ערבאיך מחברים את הסאונד בצורה מקצועית, ולא מסתמכים על המיקרופון של המצלמהמה התוצרים: קליפ קצר לרשתות, וידאו מלא, או גם קטעים קצרים למיתוג מעסיק
איך נמנעים?
מתכננים מראש את הצילום כחלק מהמהלך. אם אתם רוצים שהוידאו ייראה כמו משהו שמכבד את הארגון, חשוב לעבוד עם צוות צילום שמכיר פורמטים של קהל, או עם ספק שמציע פתרון מלא. חשוב גם לתאם מול המוביל מה הרגעים המרכזיים. לא כדי לביים, אלא כדי לוודא שהשיא קורה כשמצלמים נכון.
מה עושים אחרת כדי שזה באמת יצליח?
אם יש משהו אחד שמחבר את כל הטעויות האלו, זה הפער בין “אטרקציה” לבין “הפקה”. שירת המונים היא הפקה שמשלבת אנושיות, מוזיקה וטכניקה. כשמתייחסים אליה ברצינות, עם תכנון מראש, צוות מתאים, סאונד מדויק ותהליך הובלה ברור, היא כמעט תמיד עובדת. היא נותנת לאנשים הזדמנות להרגיש ביחד בצורה לא שגרתית, לייצר רגע שיחה חיובי, ולחבר בין אנשים בדרכים שמילים לבד לא תמיד מצליחות.
ניר אוטמזגין מסכם: “המטרה שלנו היא שאתם תרגישו רגועים. אם אתם דואגים לסאונד או ללו״ז בזמן האירוע, משהו בתכנון לא עבד. הפקה טובה היא זו שמורידה מכם עומס, לא מוסיפה”.
צ'קליסט קצר למארגנים לפני שסוגרים ספק
לפני שאתם סוגרים, עברו על זה רגע:
האם הספק שאל שאלות על מטרת האירוע והקהל, או רק הציע שיר ומחיר?האם יש תהליך ברור לפני האירוע כולל לו״ז ותיאומים?מי אחראי על הסאונד בפועל, והאם יש טכנאי שמלווה?האם יש בניית ביטחון מובנית ולא רק “יאללה לשיר”?האם יש תכנון לתיעוד, ואם כן מה בדיוק מקבלים ומתי?
אם רוב התשובות שלכם ברורות ומדויקות, אתם בדרך הנכונה.
