מאז הוקמה מדינת ישראל קלטנו כחמש מאות אלף ניצולי שואה, חלקם ירדו מאניות המעפילים היישר אל שדה הקרב ולחמו למען הקמת מדינה יהודית ובהמשך הגנו בגופם על המדינה בשנים הראשונות לקיומה. כיום חיים בקרבנו כמאתיים אלף ניצולים בגיל מתקדם ומספרם הולך וקטן. על פי התחזיות בשנת 2025 יהיה מספרם כ- 46 אלף בלבד

כלים
כמי שלא זכה מעולם לסבא או סבתא הן מצד אבי והן מצד אימי ז"ל, אני מקדיש זמן ומאמצים רבים כיו"ר משותף של השדולה למען ניצולי השואה בכנסת, על מנת להקל על חייהם של הניצולים החיים בקרבנו.

כיום קיימים עשרות גופים המטפלים בניצולי השואה, חלקם גופים ממשלתיים שהוקמו כתוצאה מ"צרכים קואליציוניים" וחלקם האחר עמותות המגישות סיוע לניצולים.

כתוצאה מכך נוצרה ביורוקרטיה בלתי אפשרית אשר מקשה על הטיפול בניצולים ובכל יום אני נדרש להתערב באופן אישי למען ניצול זה או אחר על מנת שיוכל לממש זכויותיו. לצערי, מידי יום נפטרים עשרות ניצולים מבלי שזכו לממש את זכויותיהם.

קשה לי לראות את אותם ניצולים בשנים האחרונות לחייהם מטלטלים עצמם ממשרד למשרד על מנת לקבל את הסיוע המגיע להם על פי חוק. ממשלת ישראל שביכולתה לשנות את המצב, לא קיימה אפילו דיון אחד בנושא.

בימים אלה אני מניח על שולחן הכנסת הצעת חוק לפיה רשות אחת בלבד תרכז תחת קורת גג אחת את כל הגופים העוסקים במתן סיוע לניצולי שואה ובכך נוכל לייעל את הטיפול, לחסוך מיליוני שקלים המיועדים לניצולים, לחסוך בכוח אדם ובמנגנונים כפולים ובעיקר להוות כתובת אחת לכל ניצולי השואה בישראל.

אני תקווה שאצליח להבקיע את האטימות וחוסר הרגישות של ממשלת ישראל ולהביא לאישורו של החוק ויישומו המהיר בשטח. צר לי על כל אותם שהגיעו למדינת ישראל לאחר ששרדו את השואה ונאלצים לחיות את שנותיהם האחרונות בעוני ובדלות מבלי שהמדינה תושיט להם יד.

הכותב הוא ח"כ זאב בילסקי (קדימה)