פריצת דרך מדעית עשייה לסייע במאבק נגד היתושים: מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה זיהה לראשונה חומרים כימיים שמפרישים הטורפים הטבעיים של היתושים ומשמשים כתמרורי אזהרה מבחינת היתושים.
המשמעות: החדרה של כימיקלים טבעיים אלה לאזורי ההטלה של היתושים תגרום ליתושים לחשוב שהמים שורצים בטורפים ולהעדיף להתרחק משם. המחקר יפורסם בקרוב בכתב העת היוקרתי: Ecology Letters.
בתחום המחקר האקולוגי והאבולוציוני של יחסי טורף-נטרף ידוע שיש כימיקלים מסוימים שהטורפים מפרישים בצורה בלתי מודעת ונקלטים על ידי הנטרף שלהם ובכך משמשים "תמרורי אזהרה" לנוכחותם של הטורפים בסביבה. אולם הקושי הרב בזיהוי אותם כימיקלים גרם לכך שעד היום לא זיהו המדענים שום כימיקל כזה. המחקר החדש, קרם עור וגידים במעבדה לאקולוגיה של פרופ' ליאון בלאושטיין, בחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה. יחד עם פרופ' בלאושטיין ביצעו את המחקר תלמיד הדוקטורט אלון זילברבוש וד"ר שי מרקמן בשיתוף ד"ר אפרים לוינסון ועינת בר, מהמכון החקלאי למחקר בנווה יער ופרופ' יואל כהן מאוניברסיטת רוקפלר בארצות הברית.
צוות מחקר רב-תחומי זה זיהה בפעם הראשונה שני כימיקלים שמופרשים על ידי חרק מסדרת הפשפשאים הנקרא שטגב (ששמו המדעי Notonecta maculata) ונקלטים על ידי אחד ממיני הטרף העיקריים שלו, מין של יתוש (Culiseta longiareolata), אחד ממיני היתושים הנפוצים בארץ.
כדי למצוא את הכימיקלים שמשמשים תמרורי אזהרה ליתוש ביצעו תחילה החוקרים סידרה של בדיקות כימיות במים שבהם שחו הטורפים וזיהו שני כימיקלים שלא הופיעו במים בהם שחה טורף יתושים אחר, זחל השפירית, שאינו דוחה את אותו מין יתוש באמצעים כימיים, וגם במים ללא טורפים כלל. בסדרה נוספת של בדיקות, בחנו החוקרים האם כימיקלים אלה אכן דוחים את היתושים: החוקרים סיפקו ליתושים בריכות הטלה שהכילו מים עם אחד הכימיקלים, מים עם שילוב של שני הכימיקלים, קבוצת ביקורת של מים ללא אף אחד משני הכימיקלים, ומים בהם שרצו בעבר שטגבים. הבדיקות כללו שימוש בריכוזים של הכימיקלים שהיו זהים לאלו שהפריש הטורף, במועדים שונים ותוך התערבויות שונות.
מניתוח הנתונים התברר כי כל אחד מהכימיקלים בנפרד מוריד את כמות היתושים שהגיעו להתרבות במים, כששילוב שני הכימיקלים יחדיו יצר אפקט הרחקה דומה מאוד לזה שיצר הטורף. עוד הוסיפו החוקרים כי העובדה שהם השתמשו בניסוי שלהם בכימיקלים סינטטיים, המיוצרים במעבדה, מחזקת עוד יותר את הטענה כי היתושים נדחו מהכימיקל ולא ממרכיב ביולוגי אחר שהיה קיים אולי במים אבל לא זוהה על ידם.
לדבריו של פרופ' בלאושטיין, הזיהוי שלהם יכול להוות פריצת דרך ליצורו של דוחה יתושים טבעי וידידותי לסביבה. בניגוד לדוחי היתושים הקיימים כיום שנמרחים על העור או אמורים לדחות את היתוש מלהיכנס לבית, דוחה יתושים המבוסס על כימיקלים טבעיים אלה ימנע מהיתושים להגיע כלל לאזור הרבייה.
כמו כן, רב החומרים הכימיים המוחדרים למקווי מים בהם מטילים יתושים רעילים לא רק ליתושים אלא גם לחיות בר ובני אדם. "מרבית דוחי היתושים הקיימים כיום אינם ידידותיים לסביבה והיתושים מפתחים אליהם עמידות במהירות יחסית. לא הייתי ממליץ למהר ולזרוק את החומרים הקיימים כיום, אבל כמובן שהמניעה הטובה ביותר היא לגרום לכך שיתושים בכלל לא יגיעו לאזורים מיושבים. בנוסף, פריצת הדרך שלנו תסייע להבין מנגנוני טורף-נטרף של מינים נוספים", סיכם פרופ' בלאושטיין.