לאחרונה הגיעה סוגיית גביית היתר של ארנונה מבתי אבות אל בית משפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט נקרא להכריע בערעור אותו הגיש עו"ד ירון דיין בשם בית האבות 'בית דבורה' נגד חיוב יתר של דמי ארנונה אותם שילם בית האבות לאורך השנים.
כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון קבעה בפסק דינה שיש לחייב את בית דבורה בארנונה בחישוב שטחי נטו למגורים, כשהמשמעות הנה חיוב בגין 600 מ"ר מגורים בלבד (הנטו) לעומת כ-1,100 מ"ר על פיהם חויב בית האבות עד כה.
כמו כן קבעה השופטת בפסק דינה כי יש לגבות מהמוסד תעריף מגורים "רגיל" בהתאם לצו הארנונה, ולא בתעריף גבוה יותר אותו דרשה עיריית הרצליה עד כה מבית האבות.
לדברי עו"ד דיין, על העיריות לגבות ארנונה על פי הזכאויות של דיירי בתי האבות, שהרי בית האבות משמש להם בית מגורים לכל דבר. לדברי עו"ד דיין, קיימות מספר זכאויות הניתנות לתושבי ישראל בחוק, המקנות להם הנחות בתשלום הארנונה.
כך למשל: תושב ותיק – זכאי להנחה של 25% בתשלום הארנונה.
מקבלי הבטחת הכנסה – זכאים להנחה של 100% בתשלום הארנונה.
נכה אשר זכאי לקצבה מביטוח לאומי – זכאי להנחה של 80% מתשלום הארנונה.
הערכה: בתי האבות משלמים תעריף כפול מהדרוש
להערכתו של עו"ד ירון דיין, בממוצע, ההנחות השונות לקשישים בבתי האבות עשויות להגיע לכדי 50% מתשלומי הארנונה המוטלים עליהם כיום. בתי אבות רבים לא מודעים כלל למצב, וממשיכים לשלם תעריפי ארנונה מנופחים, הפוגעים בראש ובראשונה בדיירי בתי האבות הללו.
לדברי עו"ד ירון דיין, בית המשפט אף קבע לאחרונה, בעניין בית אבות מונטיפיורי בפתח תקווה, כי אין חובה לרשום את הקשישים כמחזיקים בדירות אלא יש להזין את ההנחות המגיעות להם, על שם בית האבות, ולקבל הפחתה מתשלום הארנונה.
הסבר העיריות: בית האבות הוא עסק כלכלי
לדברי עו"ד דיין, נימוקי העיריות השונות להטלת המס הגבוה על בתי האבות, למרות האמור בחוק, הוא שבית האבות ממילא "מגלגל" את תשלום הארנונה על התשלום אותו משלמים הקשישים.
בכך טוען עו"ד דיין, חוטאות העיריות לתכלית החברתית של החקיקה, שהרי הכבדת הארנונה, פוגעת באופן ישיר באיכות חייהם של ותיקי העיר המשתכנים בבתי אבות. לעומת זאת, דווקא כאשר הארנונה מופחתת, הדבר עשוי להביא להפחתת מחירים, ולהקצאת כספים לשיפור תנאיהם של הקשישים השוהים בבית האבות – דבר האמור להיות אינטרס של כל עירייה החפצה ביקרם של תושביה הותיקים.
לדברי עו"ד דיין, המצב בבתי החולים הסיעודיים אף גרוע מהמצב בבתי האבות, מפני שלכאורה החוסים בהם זכאים לפטור מוחלט, ולהנחה של 100% בארנונה, אבל הרשויות המקומיות, תוך אישור שקיבלו לכך מבתי המשפט, אינן מתייחסות אל בתי החולים הסיעודיים כאל "בתי אבות", אלא מסווגות אותם כ"עסק" רגיל או כ"בית חולים". כתוצאה מכך מחוייבים מוסדות אלה בתעריף יקר יותר מאשר למגורים, דבר שמן הסתם מייקר את מחיר האשפוז בהם, ופוגע ברמת הטיפול הניתן לחוסים במוסד.
החוק קובע: ארנונה של בית אבות דינו כארנונת מגורים
לדברי עו"ד דיין, כבר בשנת 1994 קבע המחוקק שדינו של בית אבות לעניין ארנונה יהיה כדינו של בית מגורים בכל הנוגע לשיטת המדידה (נטו/ברוטו) ולתעריף החיוב.
המשמעות המתבקשת והנלווית הינה שהארנונה אשר תיגבה מבית אבות תופחת בכפוף לזכויות וההנחות להן זכאים הקשישים המתגוררים בו, אם בשל גילם, נכותם, מצבם הכלכלי (נתמכי סעד) או עברם (ניצולי שואה).
לדברי עו"ד ירון דיין, יש רשויות המיישמות את לשון החוק כפשוטו, אך קיימות רשויות לא מעטות הגובות מבתי אבות פרטיים, וובוודאי מבתי אבות סיעודיים – ארנונה גבוהה בהרבה מהארנונה שהייתה משולמת להן אילו היה מדובר בבית מגורים "רגיל".
לטענת אותן רשויות, בתי אבות אלה הם עסקים מסחריים לכל דבר (אמירה הנוגדת באופן בוטה את החוק). לדברי עו"ד דיין, בתי משפט שונים הכריעו בסוגיות הללו בעבר, החלטות סותרות. חלק גדול מהמקרים הסתיימו בפשרה, ללא הכרעה של בית המשפט, זאת מחשש של העיריות לקבע במסמרות את תשלום הארנונה המופחתת.
מעבר להטלת תעריף גבוה מזה האמור להיגבות בפועל, עיריות מסוימות, בהן הרצלייה, חישבו את שטח בתי האבות בתחומן בהתאם לשטח הברוטו, ללא הפחתת שטחים משותפים, כנהוג בדירות המגורים בתחומן. גם כאן, לדברי עו"ד ירון דיין, גובות העיריות עשרות מיליוני שקלים שלא כדין, וערעור של בתי האבות על חיוב בארנונה עשוי לגרור את העיריות להחזרים לא מבוטלים.