בערעורו טוען עו"ד חיים שטנגר, באמצעות עורכי-הדין, גיא הלוי וסער אטיאס, כי פסק-דינו של בית-משפט השלום אינו מבטא איזון מידתי ראוי, הולם ונכון בין האינטרסים השונים הצריכים איזון, כאשר בית-משפט השלום העדיף, בפסק-דינו באופן גורף אינטרס אחד, על פני משנהו בניגוד גמור להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך פגיעה בזכויותיו המוקנות של עו"ד חיים שטנגר, דבר שיש בו, לבדו, כדי להביא לביטול פסק-דינו של בית-משפט השלום.
עוד נטען בערעורו של עו"ד חיים שטנגר, כי השופט, חגי ברנר, אשר קבע, כי למרות שהשוטר, איציק יהודה, פרסם לשון הרע אודותיו, הרי מוקנית למדינה, הגנת תום-לב, שכן אותו איציק יהודה, ידע שהפרסום אינו אמת, אולם הוא האמין באמיתותם של דברים, התעלם, לחלוטין, מהוראות חוק איסור לשון הרע, הקובעות כי אם מי שפרסם לשון הרע, שאינו אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום, הינו אמת, אם לאו ומשלא בדק השוטר, איציק יהודה, אם הפרסום הינו אמת, שעה שידע שאין הוא אמת, הרי אין עומדת למדינה, הגנת תום-הלב ויש לפסוק לו את הפיצוי המלא, בגובה של כ- -.160,000 ₪, שתבע הוא ממדינת ישראל, לפני כ-4 שנים, עת הגיש הוא את תביעתו נגדה.
עו"ד חיים שטנגר, תוקף בערעורו גם את התעלמותו של השופט, חגי ברנר, מהוראת חוק נוספת, בחוק איסור לשון הרע, הקובעת שאם מי שפרסם לשון הרע התכוון על-ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים, שלדעת שופט זה, התכוון השוטר הנ"ל, להגן עליהם וטוען, כי אין כל סבירות בכך, כי שוטר שמוזמן בשעת לילה מאוחרת, נעמד באמצע הרחוב מול ביתו שלו, ברחוב שקט, שבו שומעים כל מלה ומלה ומודיע, בנוכחות אנשים רבים, כי עו"ד חיים שטנגר הוא עו"ד ביריון והוא ביריון וצריך לחנך אותו, כאשר כל השכנים סביב עלולים לשמוע משפט זה, כך שאין פועלת במקרה זה הגנת תום-לב למדינה ויש לחייב אותה לשלם לעו"ד חיים שטנגר, את מלוא הפיצוי שתבע הוא ממנה, בבית-משפט השלום, בתל-אביב-יפו.
עורכי-דינו של חיים שטנגר, גיא הלוי וסער אטיאס, מעלים בערעור זה, שאלה מהותית והיא מה הוא היחס הראוי שעל איש חוק לנקוט, כדי לשכנע מתלונן, להגיש תלונה במשטרה, תוך שהוא עלול, לבצע, אגב כך, עבירה על החוק, היכולה להגיע, עד כדי ביצוע עבירה פלילית.
בערעורו טוען עו"ד חיים שטנגר, כי השוטר רס"ר איציק יהודה, נקט באמצעי קיצוני ובלתי סביר, בעליל, בדרך של ביצוע עבירה בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, בכך שהוא פרסם לשון הרע על עו"ד חיים שטנגר, תוך שהוא מפרסם דבר לשון רע זה, ברבים, באישון לילה ובקול וכל זאת במטרה לגרום לכך, כי מתלוננת שלא רצתה להגיש תלונה במשטרה, תגיש תלונה זו, חרף סירובה לעשות כן.
עוד נטען בערעור הנ"ל, כי שעה שמשטרת ישראל גנזה את התלונה שהוגשה נגד עו"ד חיים שטגנר, מבלי שננקטו פעולות חקירה נוספות והמתלונן נגד עו"ד חיים שטנגר וחברתו, אותה ניסה לשכנע, השוטר, רס"ר איציק יהודה, להגיש תלונה נגד עו"ד חיים שטנגר, במשטרת ישראל, לא הטריחו עצמם, ביחד ולחוד, למרות מאמצי הפרקליטות, להופיע לדיון בתביעה שהגיש עו"ד חיים שטנגר, במקור נגד רס"ר איציק יהודה, שהוחלפה בתביעה נגד המדינה, לאחר שהמדינה קיבלה על עצמה אחריות, למעשיו של שוטר זה, כדי להעיד כעדי הגנה, מטעמה של המדינה, בבית-משפט השלום, הרי נפגע חמורות האיזון הדרוש בין זכותו החוקתית והבסיסית של עו"ד חיים שטנגר, לשמור על שמו הטוב, לבין הרצון של משטרת ישראל, לעודד מתלוננים בכוח, להגיש תלונות למשטרת ישראל, כאשר בכך אין עומדת המשטרה, בתנאי פסקת ההגבלה, לפי הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהעלה את הזכות של אדם, לשמירה על שמו הטוב, לדרגה של זכות חוקתית מן המדרגה הראשונה.
עורכי-הדין, גיא הלוי וסער אטיאס, טוענים בערעור, כי טעה בית-משפט השלום, שלא קבע בפסק-דינו כי תוכן הפרסום שפרסם השוטר, רס"ר איציק יהודה, על עו"ד חיים שטנגר, מגיע כדי הטרדה מאיימת כלפיו, כמו-גם כי פרסום זה, נעשה על-ידי שוטר זה, בכוונה לפגוע בעו"ד חיים שטנגר, שהרי אין כל אפשרות לפרש באופן תמים אחרת את המשפט "עו"ד חיים שטנגר הוא עו"ד ביריון והוא ביריון וצריך לחנך אותו".
יצוין ויודגש, כי השופט חגי ברנר, מבית-משפט השלום, קבע כי המשפט הנוסף שאמר השוטר: "אנחנו נחנך אותו. נדאג שהמערכת המשפטית תחנך אותו. בשביל זה יש בית משפט שיחנך אותו", הינה אמירה בעלת אופי של איום.