עוד הוסיף ברכה ואמר: "ועדת החקירה הציבה מראה ממנה משתקפת תמונת מצב קטסטרופלית בכל הנוגע לניהול משק המים. על ראש הממשלה לטפל במשבר ובזיהום המים כפי שמטפלים בבעיות הביטחון של מדינת ישראל.
"אדם טבע ודין מתכוונת לפעול בכל הכלים העומדים לרשותה, לרבות קידום חקיקה והליכים משפטיים נדרשים, בכדי להבטיח שממשלת ישראל תפעל לאלתר ליישום מסקנות הוועדה".
עדויות 'אדם טבע ודין' שנשמעו בוועדות החקירה הממלכתית וקיבלו ביטוי בהמלצות הוועדה, מתייחסות לשורה של מחדלים בניהול משק המים בישראל.
בין העדויות: 60 צווים בלבד הוצאו ללמעלה מ-200 בארות מזוהמות, קידוחים מזוהמים אינם משוקמים, ריב סמכויות בין המשרד להגנת הסביבה לרשות המים מונע התקנת תקנות.
בדוח ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים נכתב:
אכיפה בלתי מספקת - מהעדויות שהושמעו בפנינו הצטיירה תמונה עגומה של מחסור בכוח אדם ובאמצעי ניטור בכל הנוגע לאכיפת החוק, באופן שהסמכויות שהחוק מקנה נשארות בהרבה מקרים בבחינת אות מתה. התברר שלרשות אגף החיסכון ברשות המים עומד מספר מועט ביותר של פקחים בכל הארץ לאכיפת נושא החיסכון במים. מתברר גם שיש שימוש מועט יחסית בצווים לתיקון המעוות. נציגי אדם טבע ודין הציגו נתונים שלפיהם מאז שנת 1999 ועד לשנת 2007 הוצאו כ 60- צווים כאלה, למרות קיומן של למעלה מ 200- בארות מזוהמות. הרשות אימתה נתונים אלו במוסרה כי משנת 1999 ועד סוף שנת 2008 הוצאו 81 צווים לתיקון המעוות, 22 מהם בשנת 2008 . נוסף לכך קיימת בעיה נקודתית ביחס לגורמים ממשלתיים. מעדות עו"ד איסר איציק עולה כי הרשות נמנעת מהוצאת צווים לתיקון המעוות כנגד גורמים ממשלתיים המזהמים מקורות מים, כגון לעניין הזיהומים הנוגעים למתחם תע"ש ברחובות או לבסיס חיל האוויר בחצור.
טיוב בארות- מנכ"ל אדם טבע ודין, ציינה בעדותה כי על פי חוק יש חובה לסגור קידוחים מזוהמים, אך חסרה רגולציה באשר לשיקומם. עוד היא ציינה כי מחלוקת על הסמכויות הקשורות לשיקום קידוחים ובארות בין רשות המים והמשרד להגנת הסביבה מעכבת את הטיפול בשיקומם של אלה. לדבריה, רשות המים אינה רואה עצמה ככלי אכיפה וטיפול במניעת זיהומים וכמי שאמור לפעול כנגד מזהמים ואינה מנצלת מספיק את אפשרות השימוש בצו לתיקון המעוות כאמצעי לקידום הטיפול בבארות מזוהמות".
מי נגר עילי - משקעים היורדים על משטחים בלתי מחלחלים כבטון או אספלט, אינם חודרים לקרקע ואינם מעשירים את מי התהום אלא זורמים על פני השטח ומתנקזים לים. כמות מים משמעותית זורמת לאורך כבישים ונחלים, מגיעה לים וגורמת בדרכה להצפות ולנזקים חמורים. לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה מדובר בזרימה של כ 90- מלמ"ק בשנה, כשניתן להגדיל קליטת מים באקוויפרים בשיעור של 30 מלמ"ק לשנה (ובמקביל להקטין שיטפונות באותה כמות). לפי הערכת עמותת אדם טבע ודין, בניה משמרת מים תביא לחיסכון של 100 מלמ"ש בעלות של 30 אגורות למ"ק.
המשרד להגנת הסביבה- רשות המים - ריב סמכויות זה גורם לתקלות לא מועטות, שעל חלקן הצביע אב בית הדין למים, כבוד השופט רון שפירא, אשר הפנה לבעיות המתעוררות נוכח סתירות בין צווים שהוציא מנהל רשות המים לבין הליכים פליליים וצווים שהוציא המשרד להגנת הסביבה . נציגי "אדם טבע ודין" נדרשו אף הם לנושא וטענו בפני הוועדה כי בשל ריב הסמכויות לא הותקנה תקנה שתקבע אילו חובות חלות על המזהם באירוע של זיהום שנגרם כתוצאה מדליפה של קווי דלק, ולא מותקנות תקנות בנוגע לחוות מיכלי דלק, ולגבי פיקוח על מיכלים תת- קרקעיים המכילים דלקים בכמות הפחותה מ 200,000- ליטר ושאינם ממוקמים בתחנות דלק . עד נוסף שהתייחס לסוגיה זו הינו נציב המים לשעבר אשר טען כי זו אחת הבעיות המרכזיות המפריעות לטפל בגורמי זיהום ובגופי המים המזוהמים.
עו"ד נעמה אלעד מ'אדם טבע ודין' שהעידה בפני ועדת החקירה הממלכתית: "המלצות הוועדה מבטאות את עמדת אט"ד כפי שהובאה באופן מפורט במפני הוועדה במהלך הדיונים ומתן העדוית. בין ההמלצות שיש לדאוג ליישמן במהירות: הקמת פרקליטות בנושאים סביבתיים וכן ההמלצה להגביר באופן משמעותי את הצווים שנותנת רשות המים למזהמי מים לטפל בזיהום לו גרמו. אין ספק כי יישום כלל ההמלצות יביא לכדי שינוי משפטי וציבורי בניהול משק המים, לטובת האינטרס הציבורי".