כמה עמוק צריך לרדת כדי להגיע לאוצר?
"עומק המים הוא בסדר גודל של 1,650 מטר, מה שנקרא 'אולטרא דיפ ווטר' - מים עמוקים ביותר. לאחר שמגיעים לקרקעית הים צריך לבצע את הקידוח עצמו ובסך הכל מדובר בכ-5,200 מטר".
יש לחברות כאן ציוד שיכול להגיע לעומקים כאלה?
"בהחלט כך. מדובר בחזית הטכנולוגיה".
חברת 'נובל אנרג'י' היא היחידה שלא חששה עד כה מהחרם הערבי. עכשיו היא עשויה לבקש להשתחרר מהפרויקט?
"צריך לראות את זה בהקשר הרחב. ישראל יש לה מאפיינים ייחודיים רבים שכולם מקשים על חיפושי נפט וגז ואחד הבולטים שבהם הוא אכן החרם הערבי. בתחום שלנו החרם הערבי הוא כמעט מוחלט, ולכן גם לפני שבאה עלינו הצרה הזאת שנקראת שינוי פוטנציאלי של התנאים הפיסקאליים בדיעבד, הייתה רק חברה אחת שבמאמצים רבים הצלחנו להביא לישראל בשנת 1999. 'נובל אנרג'י' היא היחידה שהסכימה לבוא לישראל. לא היה תור של חברות גם לאחר תגלית תמר המשמעותית בתחילת שנת 2009 והכל משום שישראל גם בתנאים הנוכחיים אינה אטרקטיבית ואת זה צריך לזכור כשבאים היום לנסות ולשנות את כללי המשחק, שהוא מעשה גם לא יעשה מבחינה חוקית וחוקתית, אך בנוסף לכך לדעתי הוא גם לא חכם".
אתה מכוון לועדת שישינסקי.
"אני מכוון לכך שרוצים להקשות עד כדי סיכול האפשרות לפתח את פרויקט תמר והיום כשהתבשרנו גם על תגליות בלווייתן - ואנחנו מדברים על פוטנציאל ייצוא, על פרויקט תשתית שההשקעה שתידרש בו היא של עשרות מיליארדי שקלים, מה שיהפוך את זה לפרויקט התשתית הגדול ביותר ביי פאר שבוצע אי פעם בישראל - כיצד ניתן יהיה לבצע פרויקט מהסוג הזה אם ישראל רוצה למצב את עצמה ולמקם את עצמה בצד המאוד לא אטרקטיבי של מדינות שמשנות בדיעבד את כללי המשחק אחרי שהוא החל ולמעשה מנסה להרע את מצבם של אלה שהסתכנו ומצאו? ואלה, צריך לזכור, הם כל אזרחי ישראל שהשקיעו בסקטור הזה ואנחנו מדברים על מאות אלפי משקיעים בתחום".
מה קורה אם 'נובל אנרג'י' מחליטה לפרוש?
"אני מאוד מקווה שלא נגיע לרגע הזה ואני חושב שהכל בידינו. תודה לאל זכינו לתגליות ועכשיו בידינו - האנשים שפועלים בממשלה והיזמים - בידינו הדבר שזה לא יקרה ושאותה חברה שהביאה לנו את הברכה המקצועית שאפשרה לנו להגיע לתגליות תוכל המשיך לעבוד ולראות ברכה בעמלה כי בסופו של דבר גם התועלות תהיינה לטובת כל אזרחי ישראל".
ומה הלאה?
"האגן הלבנטיני שזה השם הגיאולוגי שניתן לכל האזור הזה שנמצא במים העמוקים, בעיקר מערבית לחופי ישראל, הוא בעצם אגן גיאולוגי שמכיל את אותן תגליות גז שכבר נמצאו ולדעתנו הוא פוטנציאלית מכיל תגליות נוספות. הוא התגלה בקידוח תמר בתחילת 2009, הוכח בקידוח תמר 2 ובקידוח דלית ולאחרונה בקידוח לווייתן, מה שנותן לכולם תחושה שבמים האלה גם מול ישראל אבל גם מול קפריסין ומול לבנון יש פוטנציאל של תגליות נוספות. התגליות האלה גם עוררו את תשומת לבן של המדינות השכנות ואנחנו קוראים דבר יום ביומו ידיעות גם מקפריסין וגם מלבנון על כך שאותן מדינות זיהו את הפוטנציאל והן רוצות ללכת לחפש ולקדוח ובתקוותן שגם למצוא ואז אולי חלון ההזדמנות שנפתח בפנינו לייצא את הגז למדינות הים עלול להיסגר. לכן הזמן הוא קריטי ולכן חשוב לקדם את הפרויקטים האלה מהר ככל הניתן".
עד כמה אנחנו באמת קרובים להפקת גז באותם מימדים שפורסמו אתמול - 45 מיליארד דולר?
"אני לא רוצה להתייחס להערכות הכלכליות מפני שאם לא נוכל לפתח את הפרויקט, הגז יישאר כמובן באדמה. אבל אני מאמין שבידינו לפתח. בעניין הזה כפי שציינתי צריך שהמדינה לא תפריע ותסייע כמו שמסייעים לכל יצואן בגלל התועלות שניתנות. לגבי לוחות הזמנים - תמר, שזה פרויקט שאותו צריך לפתח ולצערנו כרגע לא ניתן לעמוד בלו"ז בגלל ועדת שישינסקי, אמור להזרים גז חדש ב-2013. לגבי פרויקט היצוא של לווייתן עוד מוקדם לבוא ולומר, אבל שנים ספורות לאחר מכן אם הפרויקט הזה יקרום עור וגידים ולא יפריעו למימושו - שנים ספורות לאחר מכן גם ממנו ניתן יהיה להזרים גז, והוא כפי שציינתי ייועד ליצוא".