30% מהילדים שמגיעים לחקירות ילדים אינם חושפים את דבר ההתעללות, אף אם עברו התעללות בפועל. כך חשפה ד"ר כרמית כץ, מבית הספר לעבודה סוציאלית על-שם בוב שאפל מאוניברסיטת תל-אביב, בכנס באר שבע לשלום הילד, אשר מתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במסגרת מושב מיוחד שעסק בשכחה, זיכרון מודחק וזיכרון מושתל של נפגעי עבירות מין

כלים

על פי נתונים אלו, במקרים של התעללות במשפחה, כ-50% מהילדים לא מספרים על ההתעללות במהלך החקירה. במקרים בהם הילדים מספרים על ההתעללות בחקירתם, כ-20% מהם חוזרים בהם מההאשמה, וזאת בשל העדר כל מקור לתמיכה ומשאבים לליווי הקורבנות.

על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד שפורסם לאחרונה, נחקרו בישראל בשנת 2010 על ידי חוקרי ילדים 9,264 ילדים, קרוב לשליש מהם במעמד נפגעים. יותר משליש מהילדים הנחקרים הינם נפגעי עבירות מין או עדים לעבירות מסוג זה.

ד"ר יוסי הטב, פסיכיאטר ילדים, לשעבר מנהל מחלקת הילדים בביה"ח "איתנים", ציין כי הדחקת הזיכרון היא אחד ממנגנוני ההגנה שילדים עושים בהם שימוש בהעדר יכולת להתמודד עם הטראומה של פגיעה מינית, שלעיתים מועצמת על ידי חוסר האמון של הסביבה הקרובה לסיפורו של הילד. ד"ר הטב הוסיף ואמר כי ילדים נפגעים חווים, למעשה, פגיעות נוספות בחקירה אל מול המערכת המשפטית.