"אנו פונים אליכם בשבוע שבו חל יום הילד הבינלאומי כדי להביע את דאגתנו העמוקה לשלומם הפיזי והנפשי ולהתפתחותם התקינה של ילדים ובני נוער בירושלים המזרחית נוכח התנהלות המשטרה במהלך חקירתם ומעצרם של קטינים באזור זה", כתבו החותמים, מומחים מתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, החינוך, העבודה הסוציאלית והמשפט העוסקים בשלומם, ברווחתם ובזכויותיהם של ילדים, וכן סופרי ילדים, וביניהם יהודה אטלס, גדי טאוב, נורית זרחי, עו"ד יהודית קרפ, השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי ועוד.
במכתב ציבורי שנשלח אתמול, יום רביעי, בשמם של שישים מומחי ילדים ונוער מרחבי הארץ קראו החותמים לראש הממשלה ולראשי ומערכת אכיפת החוק לפעול מיד כדי להבטיח שכל הליכי החקירה, העיכוב והמעצר של ילדים ובני נוער החשודים במעורבות בזריקת אבנים בירושלים המזרחית או שהיו עדים לה ינוהלו על פי החוק, והזהירו מפני ההשלכות הקשות האפשריות על הילדים.
המכתב נשלח לאחר שבשנה החולפת וביתר שאת בחודשים האחרונים הולכות ומצטברות עדויות של קטינים ובני משפחותיהם, בעיקר משכונת סילוואן, המצביעות על הפרת זכויות עצורים קטינים: על ילדים שנשלפים ממיטתם באישון לילה, נחקרים ללא נוכחות הוריהם, וסובלים מאלימות ומהשפלה. משטרת ישראל אישרה כי ללמעלה מאלף ומאתיים קטינים פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית נפתחו תיקים פליליים בשנה החולפת בחשד למעורבות ביידוי אבנים.
מתוך המכתב: "אנו מודעים כמובן לצורך החיוני בשמירה על שלום הציבור ולמתח הקיים בין הצורך לרסן את תופעת יידוי האבנים לבין הרצון והחובה להגן על ילדים ובני נוער, אף אם הם חשודים בפלילים. [...] בבסיסם של חוק הנוער, פקודת המטה הארצי לעבודה עם קטינים והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד שישראל חתומה עליה, עומדת התפיסה לפיה יש לפעול בזהירות יתרה נוכח הפגיעה האפשרית החמורה וארוכת-הטווח בילדים ובני נוער. כן מדגישים החוק והפסיקה את החשיבות שבמתן יחס הולם לקטינים כדי להבטיח את שיקומם והמשך תפקודם בחברה בעתיד. לצערנו, מהעדויות שהגיעו אלינו נדמה כי להגנות אלה כמעט שאין זכר במפגש של רבים מילדי ירושלים המזרחית עם משטרת ישראל.
"כבעלי מקצוע המתמחים בזכויות ילדים וברווחתם אנו חשים שמחובתנו להתריע כי למפגשים מסוג זה עלולות להיות השלכות חמורות על נפשם והתנהגותם של הילדים והנערים הצעירים. חשש זה מקבל משנה תוקף נוכח עדותם של קטינים שנעצרו ונחקרו המדווחים על דפוסים פוסט-טראומתיים: סיוטים ונדודי שינה, הרטבת לילה ופחד מתמיד משוטרים וחיילים.
הוריהם מעידים על הידרדרות משמעותית בלימודים ועל דפוסי התנהגות מדאיגים כגון יחס אלים, מבוהל או אדיש לסביבה. מניסיוננו עולה כי ילדים ונערים החווים אירועים טראומתיים הופכים לעתים קרובות לבגירים פוגעניים. מאחר ומדובר במציאות חיים מתמשכת ההשלכות האפשריות להתנהלות המשטרתית הנוקשה, לעתים האלימה, על התפתחותם העתידית ועל חייהם כבגירים עשויות להיות קשות ומכאיבות. להם, לקרוביהם ולחברה כולה".