עד השנה קיבלו את הפרס היוקרתי 253 מדענים ואמנים מ – 23 מדינות, ובהם 18 זוכים מישראל (לרבות: פרופ. עדה יונת ופרופ. אברהם הרשקו, שזכו בהמשך בפרסי נובל). בין הזוכים בפרס וולף לאורך השנים הפיזיקאי הנודע פרופ' סטיבן הוקינג, המנצח זובין מהטה, הכנר אייזק שטרן, הצייר מארק שאגאל ועוד רבים וטובים, שאחראים לעיצובה של התרבות בת ימנו.
עד היום, אחד מכל שלושה ממקבלי פרס וולף זכה לאחר מכן גם בפרס נובל. (בתחומים המקבילים שבהם מחולקים שני הפרסים – רפואה, כימיה ופיסיקה). קרן וולף נוסדה ע"י ד"ר ריקארדו וולף, יהודי יליד גרמניה, שבין 1961- 1973 כיהן כשגריר קובה ישראל. בנוסף מעניקה הקרן מלגות ופרסים לסטודנטים ולחוקרים מצטיינים מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
מי בוחר את הזוכים? בכל תחום (מתמטיקה/רפואה/חקלאות וכיו"ב), מתכנסת מידי שנה ועדה בינ"ל, המורכבת מ-3 מומחים (ישראלי, אירופי ואמריקאי), בעלי שם בתחום. זהות השופטים נשמרת בסוד גם לאחר בחירת המועמדים.
פרס וולף ברפואה לשנת 2010 יוענק לפרופ' אקסל אולריך (Axel Ullrich ) מהמכון לביוכימיה ע"ש מקס פלאנק מינכן בגרמניה על מחקריו, המהווים פריצת דרך חשובה בחקר הסרטן, אשר הובילו לפיתוחן של תרופות חדשניות, ובהן 'הרצפטין' – תרופה המיועדת לטיפול בנשים עם סרטן שד. לדברי ועדת השופטים הבינ"ל לתחום הרפואה "פרופ' אולריך... הוא אחד ממספר מועט של מדענים בסיסיים, שלעבודתם הייתה השפעה לא רק במחקר בסיסי אלא גם עזר למיליוני חולים שסובלים ממחלות כרוניות שונות."
פרס וולף בחקלאות לשנת 2010 יוענק לפרופ' סר דיוויד בוֹלקוֹמב (Sir David Baulcombe) מאוניברסיטת קמברידג' באנגליה. פרופ' בוֹלקוֹמב, היה נשיא האגודה הבין-לאומית לביולוגיה מולקולארית של צמחים, הוא משמש כיום יועץ למכונים ותכניות לאומיות ובין-לאומיות רבות ובשנת 2009 קיבל תואר אצולה מידי מלכת אנגליה. את הפרס בחקלאות הוא יקבל על המחקר, שבו הראה כיצד צמחים מגנים על עצמם בפני מתקפת וירוסים, באמצעות מנגנון 'השתקת הגֶנים'. לדברי ועדת השופטים הבינ"ל לתחום החקלאות "הגילוי החלוצי של פרופסור בולקומב העוסק בבקרת גנים ע"י מולקולות קטנות של RNA מעכב, הינו בעל חשיבות בסיסית לא רק בחקלאות אלא גם ביתר ענפי הביולוגיה ובכללם רפואה".
פרס וולף במתמטיקה לשנת 2010 יוענק במשותף לשני חוקרים: לפרופ' שינג-טונג יאו Tung Yau Shing- מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב על "עבודתו באנליזה גיאומטרית אשר השפיעה עמוקות על שטחים רבים בגיאומטריה ובפיזיקה" ולפרופ' דניס סאליבן (Dennis Sullivan) מאוניברסיטת סטוני ברוק בארה"ב "על תרומתו הייחודית לטופולוגיה אלגברית ודינמיקה קונפורמית."
פרס וולף בפיסיקה לשנת 2010 יוענק במשותף לשלושה חוקרים: לפרופ' ג'ון פ' קלאוזר (John F. Clauser) ממכון המחקר ג"פ קלאוסר ושות' בארה"ב , לפרופ' אלן אספה (Alain Aspect) מהמכון לאופטיקה, קמפוס פוליטכני, בצרפת ולפרופ' אנטון ציילינגר (Anton Zeilinger) מאוניברסיטת וינה והמכון לאופטיקה קוונטית, האקדמיה למדע של אוסטריה. לפי החלטת ועדת השופטים הבינ"ל השלושה יקבלו יחד את הפרס "על ההישגים הקונספטואליים והעבודה הניסויית שתרמו ליסודות הפיסיקה הקוונטית, ובמיוחד על ניסויים שהלכו והשתכללו בבחינת הנכונות של אי-שוויונות בֶל או הרחבותיהם תוך כדי ניצול של מצבים קוונטים שזורים".
פרס וולף באדריכלות לשנת 2010 יוענק במשותף לשני חוקרים: פיטר אייזנמן (יליד ארה"ב, 1932) הינו "אדריכל חדשני ואיש חינוך, שקידם את תחום האדריכלות באמצעות טקסטים תיאורטיים ומבנים יוצאי דופן, בעלי חשיבות רבה ביותר. ההגדרה החדשה והביקורתית שהוא נתן לאדריכלות כשפה וכדרך חשיבה, השפיעה על דורות של אדריכלים ואנשי חינוך ברחבי העולם. אייזנמן הוא ללא ספק המנהיג החשוב ביותר בייסוד שיח בעל משמעות בין אדריכלים, תיאורטיקנים והיסטוריונים. העיצובים של אייזנמן, ושיטות ההוראה במהלך הקריירה שלו העמיקו במידה רבה את הידע בתחום הצורות והעקרונות הבסיסיים של אדריכלות קלאסית ומודרנית. התיאוריות הרבות שלו חוללו מהפך במבנה המשמעות באדריכלות. בעבודתו ובעבודות אחרות של אדריכלים רבים שאותם הוא ניתח, נעשו מבנים לעדויות לתהליכים היסטוריים ולאפשרויות עתידיות באדריכלות. היחסים בין אובייקט לסובייקט, צורה ופונקציה, בניין ונוף, אדריכלות וטבע, זכו לחשיבה יסודית מחודשת. הדרך הנועזת והמטרידה שבה משקף אייזנמן את ההרס והחורבן, במצבת הזיכרון בברלין ליהודים שנרצחו באירופה, מייצרת פרדיגמה חדשה למבני זיכרון, שמתמודדת עם הטרגדיה והאובדן בצורה בלתי נשכחת."
בין עבודותיו הבולטות של אייזנמן ניתן למצוא גם את מרכז התרבות של גליציה בספרד, מרכז וקסנר באוניברסיטת אוהיו בארה"ב ועוד.
הזוכה הנוסף בפרס וולף באדריכלות לשנת 2010 הוא דיוויד צ'יפרפילד (יליד בריטניה, 1953). בנימוקיה קבעה ועדת השיפוט כי צ'יפרפילד ,הגדיר באופן מקורי את השפה הטקטונית של האדריכלות, כביטוי עמוק ומעודן בפרויקטים בקנה מידה גדול וקטן כאחד. בחיפושו אחר אדריכלות על-זמנית, לעומת האדריכלות בת-החלוף שבאופנה, ובתשומת לבו הקפדנית הוא העניק איכות רבה ועידון לאינטרפרטציה העכשווית של האדריכלות הקלאסית. בנייניו של צ'יפרפילד מגלמים יכולת מיומנת של שילוב בין גישה רגישה ואחראית לפרויקטים בקנה מידה גדול וקטן לבין טיפול מדויק ופואטי ושליטה בפירוט בחומריות הבניין. הפרויקטים שלו מהווים עדות ברורה ליחסים משמעותיים בין תכנון אורבאני לתכנון אדריכלי. פתרונו של צ'יפרפילד לבנייה מחדש ולהרחבה של ה"מוזיאון החדש" (Neues Museum) בברלין, בולט כעבודה מופתית של תחכום ובהירות, המחייה מבנה תרבות בעל חשיבות עמוקה, שההיסטוריה התעלמה ממנו, ומאפשרת לו לקום מחדש מתוך האפר של עבר טרגי ביותר., בין עבודותיו הבולטות של דיוויד צ'יפרפילד ניתן למצוא גם את מוזיאון הנהר והחתירה על נהר התמזה בלונדוןמוזיאון הספרות המודרנית בעיר מרבך בגרמניה, ועוד.