העיתון החרדי 'משפחה' יפרסם מחר ראיון נדיר בהיקפו וראשון מסוגו עם יהונתן פולארד מתוך תא כלאו, תחת עיניו הבוחנות של ה-FBI וללא נוכחות צלם התראיין פולארד לכתב 'משפחה' חגי לובר
לא קל לך, רואים על פניך כי אתה סובל...
"שנים רבות של סבל בכמה בתי סוהר עם התנאים הקשים ביותר הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סוכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלוקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס, שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים.
"בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני, אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. מצבי הולך ומחמיר, והאמת היא שאינני יודע כמה זמן עוד נותר לי. אני רק מקווה ומתפלל בכל כוחי שלמען עם ישראל, כולנו נתעורר עכשיו... לפני שיהיה מאוחר מדי..."
זה נכון שזרקו אותך מהשגרירות הישראלית ישר לזרועות ה- FBI?
" זה היה הרבה יותר מזה", משיב יהונתן בגילוי לב מפתיע. "היה סיכום ברור ביני לבין מפעיליי כי אם חלילה 'יעלו עלי' אמלט לשגרירות. שם, בשטח הטריטוריאלי של ישראל, לא יקחו אותי השלטונות ומדינת ישראל כבר תטפל בסדרי עלייתי ארצה. כשהרגשנו באנשי ה-FBI ארך לי זמן רב 'להוריד' אותם ממני. הגעתי לשטח השגרירות. אנשי הביטחון הכירו אותי ופתחו לי, גם הפקידים בשגרירות הכירו אותי וקיבלו אותי מאוד יפה. חשתי כי אכן חזרתי הביתה, באתי למקום מבטחים.
"ואז, טלפנו אנשי השגרירות לישראל. רצו לדעת מה לעשות איתי, כיצד ממשיכים את סדרי העלייה לארץ. כשטלפנו לאן שצריך, הם היו המומים. נתנו להם הוראה 'לזרוק' אותי מהשגרירות. לאיש שליווה אותי, מאוד לא היה נעים. אני זוכר כמו היום כיצד הוא הגיע אלי, לא העז להביט בי, השפיל את עיניו לקרקע ואמר לי בזו הלשון: 'יהונתן, האמת היא שקיבלתי הוראה לבקשך לעזוב את השגרירות'. מכאן , כל השאר - היסטוריה".
לא התקוממת?
בוודאי שהתקוממתי, אמרתי לו אבל אתה יודע מה עשיתי בשביל מדינת ישראל. אני זוכר שהוא כבש פניו בקרקע ואמר לי: 'יהונתן, אני רק חייל וחייל צריך לעיתים למלא פקודות גם אם הוא אינו מבין אותן' ".
ואז...
"הבנתי אותו, כבר פניתי ללכת ואז הוא אמר לי: 'עצור רגע, אני חייב לבקש ממך בקשה שהיא בגדר חוצפה אך אין לי ברירה. ביקשו ממני גם לקחת ממך את דו"ח הריגול האחרון שהכנת לפני שאתה הולך'..."
אני מתאר לעצמי שאת זה כבר לא יכולת לשאת?
יהונתן מחייך את חיוכו מאיר הפנים ואומר: "האמת שברגע הראשון רציתי ללכת בטריקת דלת, כך זורקים אותי לכלבים אחרי כל מה שעשיתי? אבל אחרי זה עצרתי רגע וחשבתי לעצמי, מי בוגד בי? המפעילים שלי! את הדו"חות שלי צריך עם ישראל למטרות קיומו, האם בשל כעסי על המפעילים אמנע מהעם שלי את המידע הכל-כך חיוני הזה? באותו רגע, נותרתי עם הפקיד עוד כעשרים דקות להעביר לו את הדו"ח. רק אחרי זה יצאתי מהשגרירות היישר לידי ה- FBI".
מדינת ישראל בגדה בך, בעצם. איך אתה מרגיש עם זה?
"אספר לכם סיפור", משיב פולארד, "באחת הפעמים בא לבקרני ח"כ לשעבר אופיר פז-פינס איש מפלגת העבודה. דיברנו, התיידדנו, ולמרות שהשקפותיי הפוליטיות שונות כמרחק מזרח ממערב מהשקפותיו - נוצרה בינינו כימיה טובה. ברגע של גילוי לב אמר לי פז-פינס: 'האמת, אם היו עושים לי את מה שעשו לך לא הייתי מעז לחשוב אפילו על עליה לארץ ישראל אחרי שבגדו בי, כף רגלי לא הייתה דורכת בה'. הבטתי בו ואמרתי לו: 'אופיר, זה הרגע הכי נורא שהיה לי בכלא. אתה, מייצג את המנהיגות במדינת ישראל, חבר בית הנבחרים, ואם אתה מדבר כך, מה יגידו אחרים?'
"ואני אומר לכם, כאן ועכשיו, בדיוק את שאמרתי לו. בשום שלב בחיי לא חלמתי כי לא אעלה לארץ ישראל. אני אולי כועס על הנהגת המדינה, אך איני כועס על עם ישראל שלמענו הקרבתי את מה שהקרבתי. בכל 26 שנותיי כאן, לא הפסקתי להאמין ולקוות אף לרגע אחד כי בסופו של דבר ישחררו אותי ואעלה לארץ ישראל. ואני עדיין מאמין בזה, במיוחד בתקופה האחרונה אחרי ההתפתחויות החיוביות בדעת הקהל גם בישראל אבל בעיקר באמריקה...
"ואני רוצה שתדעו", אומר לפתע יהונתן, אחר הפוגה קצרצרה לנשימה. "בשום פנים אינני מוכן שיחליפו אותי תמורת מחבלים, או תמורת פושעים אחרים; אשתחרר - רק בחנינה מנשיא ארה"ב. עדיף לי להישאר בכלא מאשר לדעת שאת החופש שלי קניתי במחיר סיכון לעם ישראל", דברי יהונתן פולארד.
חשבת פעם, דמיינת אולי, מה תעשה כשתשתחרר בע"ה ותעלה לארץ?
עצם הצגת השאלה מציתה אור בעיניו. "בוודאי, איזו שאלה?! על זה אני חושב יומם ולילה, הייתי רוצה להיעלם, להיות אלמוני - כדי שלא יפריעו לי, להשתקע באחד מבתי המדרש בירושלים וללמוד תורה. לא זכיתי ללמוד תורה בחיים שלי, חזרתי בכלא בתשובה, קיבלתי לתא הכלא תפילין ואני מתפלל מידי יום. אני מקפיד על אוכל כשר. כמובן, שכזה אין בשפע בכלא - ועל כן אני מסתפק במועט שבמועט כדי שלא לגעל את פי במאכלות אסורים. כל מה שאני רוצה כשאחזור לארץ זה ללמוד תורה, ושוב ללמוד. לאחר מכן, הייתי רוצה לתרום לעם ישראל בתחום האנרגיה החילופית שמתחילים לחפש במקום הנפט ההולך ואוזל מהעולם, יש לי מה לתרום בזה ואני רוצה לעשות זאת".
למה שלטונות ארה"ב התייחסו אליך בצורה כזאת, ומדוע מדינת ישראל התנכרה אליך?
"יש לי דבר אחד לומר על כך: כל זה אומר שאנחנו בגלות ועלינו להתפלל כל הזמן שיבוא משיח צדקנו. מדינת ישראל פוחדת מהפריץ. אין לי מילים אחרות לומר".
מה תרצה למסור לעם בישראל, מה צריך לעשות למענך?
"להתפלל, ללמוד לזכותי. יש תפילה שחיבר הגר"מ אליהו זצ"ל שהיה אור לנשמתי; שביקוריו אצלי היו טל תחיה לעצמותיי. הוא חיבר תפילה ואני מבקש: אנא, אמרו אותה העתירו בעדי. דבר שני, לחץ על ממשלת ישראל, וכמה שיותר. עדיף שתלחצו על הממשלה מאשר תבואו לבקר אותי.
דבר שלישי, המכתבים. דברי הדואר שעם ישראל כותב לי ומגיעים אלי - מחזקים את רוחי, מחשלים את נשמתי ונותנים לי כוח להמשיך להחזיק ולחיות. אל תהססו, כתבו! ואולם, כתבו באנגלית - כי מכתבים הכתובים עברית, מודיעים לי שהם הגיעו אך איני מקבל אותם. גם אם אינכם יודעים אנגלית - בקשו שיתרגמו לכם. זה חשוב לי".
וכאן, הוא לא מהסס ומכתיב לנו את כתובתו בכלא:
Jonathan Pollard 09185-016
P.O.Box 1000
Butner, NC
U.S.A. 27509 - 1000