פרופ' דן שניט, יו"ר ועדת "שניט" בהתבטאות פומבית נדירה: "אחריות הורית משותפת לאחר גירושים - לא חלוקת זמן שווה בטיפול בילד, אלא מתן אפשרות לקשר אמיתי ומשמעותי בין שני ההורים והילד". בכנס שערך המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה הוסיף פרופ' שניט כי בגלל ריבוי אינטרסים, הוועדה כמעט שותקה לחלוטין. פרופ' וורשאק, אחד המומחים הגדולים בעולם בנושא, אמר: "לאמהות אין מונופול על הורות טובה ונכונה והאבות יכולים להיות הורים לא פחות טובים"
"אחריות הורית משותפת לאחר גירושים היא אינה חלוקת זמן שווה ומדוייקת בין ההורים בטיפול בילד, אלא אחריות שבאה לידי ביטוי במתן אפשרות לקשר אמיתי, משמעותי ואיכותי בין שני ההורים והילד", כך אמר פרופ' דן שניט, יו"ר "ועדת שניט" שהמלצותיה על ביטול מושגי ה"משמורת" ו"חזקת הגיל הרך" והחלפתן ב"הורות משותפת" אומצו על ידי שר המשפטים, בכנס שנערך בנושא היום באוניברסיטת חיפה, במסגרת ציון 20 שנים למרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטה.
לאורך כל דיוני הוועדה, ובעיקר לאחר פרסום הדוח שהמליץ על קביעת "הורות משותפת" במקרה של גירושים, הותקפו פרופ' שניט וחברי הוועדה על ידי גורמים שונים שהתנגדו לפרסומים. לאור זאת, פרופ' שניט כמעט ולא התבטא עד היום פומבית בנוגע לביקורת שהוטחה בוועדה ודבריו היום באוניברסיטת חיפה הם התבטאות נדירה שלו בנושא.
"הדוח הוא ניסיון להתמודד עם הבעיות העקרוניות של הסוגייה והוא לא יפתור את כל הבעיות בחברה הישראלית, לא את נושא השיוויון בין המינים ולא את בעיית דמי המזונות – זה לא ייעודו", אמר ואף הוסיף כי מכיוון שבוועדה היו נציגים של קבוצות אינטרס רבות, הם הגיעו למצב של כמעט ושיתוק מוחלט מבלי יכולת להמליץ כלל על המלצות.
ההתייחסות הראשונה של פרופ' שניט הייתה לטענה כי האמהות הן אלה שמגדישות את מירב הזמן לטיפול בבית ובילדים במהלך הנישואים, מה שהופך אותן ל"ההורה המשמעותי" בחייו של הילד. "אני מסכים עם כך שבמרבית המשפחות האם היא זו שמשקיעה את רוב הזמן במשק הבית, כולל הגידול הילדים, אבל זה לא אומר שבעקבות גירושין של ההורים ומעבר למסגרת חיים אחרת יש להמשיך ולשקף את המצב הישן במקום ליצור הזדמנות למציאות חדשה עבור הילד", ציין.
לדבריו, יש להתייחס בזהירות רבה בכל הקשור לשמיעת רצון הילד והתחשבות ברצון זה, מכיוון שבגיל צעיר למרבית הילדים אין עדיין את הבגרות להבין את מורכבות הנושא, כמו גם שמדובר בהכנסה של הילד לתוך הקונפליקט, מה שיכול להטיל אחריות רבה מידי על כתפיו, כמי שקובע את עתיד המשפחה.
הנואם המרכזי בכנס היה פרופ' ריצ'רד וורשק מאוניברסיטת טקסס, אחד המומחים הגדולים בעולם בתחום אחריות ההורים בעת גירושים, שחוקר את התחום למעלה מ-40 שנים. "לאמהות אין מונופול על הורות טובה ונכונה והאבות יכולים להיות הורים לא פחות טובים. טובתו של הילד היא חלוקת זמן משותפת ושווה ככל האפשר עם שני ההורים וששני ההורים יקחו חלק פעיל בהחלטות לגבי עתידו", אמר.
לדבריו של פרופ' וורשק (Warshak), הגישה השלטת עד לשנות ה-60 בארצות הברית – ובעולם כולו – לגבי מי ההורה שצריך לקבל את האחריות על הילדים במקרה של גירושין הייתה שקיימת עדיפות אוטומטית לטובת האם, "אולם, מחקר אחרי מחקר גילינו שהילדים עצמם אומרים שהם היו רוצים לבלות יותר זמן עם האבות. עוד גילינו שמי שבילה יותר זמן עם האב הראה התמודדות טובה יותר. כיום זה מדהים שהיינו זקוקים להוכחות מדעיות לכך שילדים זקוקים גם לאבות שלהם", אמר.
עוד הוא הוסיף כי בעקבות הממצאים, הגישה החלה להשתנות החל משנות ה-60 לגישה של הורות משותפת – חלוקה שווה ככל האפשר בין ההורים (מלבד במקרים של הורה לא נורמטיבי) ונתקלה מייד בהתנגדות מצד אלה שרצו להשאיר את המצב כמו שהוא.
"יש אנשים שרוצים פתרון פשוט למקרה סבוך", אמר והוסיף שכיום מרבית בתי המשפט בארצות הברית דוחים על הסף את ה"זכות האמהית" מכיוון שהיא לא חוקתית, בכך שהיא מפלה גברים, אבל גם עומדת בניגוד למידע המעודכן הקיים כיום.
פרופ' וורשק התייחס גם לטענה כי הורות משותפת פוגעת בילד מכיוון שהיא משאירה אותו חשוף לקונפליקט בין שני ההורים ואמר כי הבעיה היא לא בקונפליקט אלא בחשיפה לקונפליקט, וכי יש דרכים להוריד למינימום את החשיפה לקונפליקט, למשל, הורה אחד לוקח לגן או לבית הספר והשני מחזיר ועוד.
"הרצון להימנע מקונפליקט תיצור רק יותר קונפליקטים, מכיוון שההורה הכועס והמתוסכל שלא יקבל חזקה רק יגביר את הקונפליקט וינסה לעשות הכל כדי לזכות במשמורת יחידה", ציין.