מטרת ההתערבות החדשנית היא להתמודד עם תופעת "הסטיגמה העצמית" המהווה את אחד החסמים המרכזיים בהשתלבות בעלי מוגבלות נפשית בחברה. "קידום הנגישות עבור אנשים עם מוגבלויות מהווה את אחד האתגרים החברתיים של השנים האחרונות, אולם נושא הנגישות לאנשים עם מחלות נפשיות עדיין לא קיבל מספיק תשומת לב", אמר פרופ' דיויד רועה מאוניברסיטת חיפה, עורך המחקר

כלים
טיפול חדש וראשון מסוגו, פרי עבודה משותפת של חוקרים מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת ניו-יורק ואוניברסיטת אינדיאנה שבארה"ב מפחית את הסטיגמה העצמית של אנשים עם מוגבלות נפשית ומשפר את איכות חייהם- כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.

"כשם שכסא גלגלים וכתב ברייל הגבירו את אפשרותם של אנשים עם מוגבלויות תנועה וראיה להשתלב בחברה ובקהילה, כך יש צורך לאתר ולהסיר את החסמים המקשים על שילובם בקהילה של אנשים עם מוגבלות נפשית" אומר פרופ' רועה, ראש החוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה וראש צוות המחקר בישראל הכולל גם את ד"ר אילנית חסון-אוחיון, יערה זוסמן ואורן דרעי.

אחד הנושאים החשובים בשנים האחרונות בתחום השוויוניות לאנשים עם מוגבלויות הוא הנגשה של כלל הפעילויות הקיימות לאנשים ללא מוגבלות. אולם, בעוד שניתן לזהות בקלות יחסית את החסמים לאנשים עם מוגבלויות פיסיות, הרי שרב הקושי לזהות את החסמים של אנשים עם מוגבלות נפשית.

לדבריו של פרופ' רועה, ממחקרים קודמים התברר כי אחד החסמים המרכזיים הינו הסטיגמה השלילית של נפגעי הנפש, שהיא חזקה יותר מסטיגמות כלפי מוגבלויות אחרות ומובילה לדחייה חברתית והימנעות ושמירת מרחק חברתי ופיסי מהם. חסם נוסף שנובע מסטיגמה הוא סטיגמה עצמית: תהליך שבו האדם עם המגבלה הנפשית מאמץ ומפנים את העמדות החברתיות הסטיגמטיות המופנות כלפיו ומתחיל לחוות את עצמו באופן שלילי בהתאם לסטריאוטיפ החברתי. "אנשים עם מוגבלות נפשית בעלי סטיגמה עצמית גבוהה, למשל, ידווחו על דימוי וערך עצמי נמוך וכתוצאה מכך גם ימנעו מלקיחת חלק פעיל בתחומי החיים השונים כמו תעסוקה, דיור, וחיי חברה פעילים", ציין פרופ' רועה.

בניסיון לתת מענה לבעיה זו, פיתחו פרופ' רועה יחד עם פרופ' פיליפ יאנוס מאוניברסיטת ניו-יורק ופרופ' פול ליסקר מאוניברסיטת אינדיאנה באמצעות מענק מחקר של ה-NIH (ארגון הבריאות האמריקאי) טיפול בשם Narrative Enhancement Cognitive Behavioral Therapy (NECT) שמטרתה לאפשר לאנשים עם מוגבלות נפשית להתמודד עם החסם "הבלתי נראה" של הסטיגמה העצמית.

החוקרים העבירו מחקר חלוץ (פיילוט) של הטיפול בן 20 מפגשים בשלושה מוקדים: ניו-יורק, אינדיאנה וישראל. לאחר השלמת מחקר החלוץ, הוביל פרופ' רועה מחקר בישראל בו השלימו את הטיפול 22 אנשים עם מוגבלות נפשית (בעלי 40% נכות נפשיים לפחות). המחקר בדק את השפעות הטיפול בהשוואה ל-22 אנשים עם מוגבלות נפשית בעלי נתונים דומים אשר שימש כקבוצת ביקורת ולא השתתפו בטיפול. מהממצאים עולה כי האנשים שהשתתפו בטיפול הראו ירידה ברמת הסטיגמה העצמית ובמקביל עלייה במדדי איכות החיים, במדדי תקווה לעתיד ותחושת ערך עצמי. מראיונות העומק עולה כי בעקבות ההתערבות החדשנית הם ידעו יותר על המחלה שלהם, שיפרו את התפיסה שלהם לגבי מצבם ותפסו את עצמם כבעלי יכולת גבוהה יותר להשתלב בחברה ובקהילה .

"שיטת ההתערבות שפיתחנו מסייעת לאנשים עם מוגבלות נפשית להתמודד עם אחד מהחסמים המרכזיים העומדים בפניהם, הסטיגמה העצמית. אנו מקווים שנצליח להכשיר אנשי מקצוע נוספים בהתערבות ולהטמיע את השיטה בקרב המטפלים במרכזי שיקום ומרפאות בריאות הנפש הקהילתיים כדי לסייע בתהליכי ההחלמה וההשתלבות הקהילתית על אוכלוסיה גדולה ומשמעותית זו", סיכם פרופ' רועה.