בשנת 2002 חל מהפך בהתייחסות לטיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר . מחקר ה WHI דיווח למטפלים ולמטופלות שטיפול הורמונלי שניתן כדי למנוע את הירידה באיכות החיים בגיל זה , הוא מסוכן. הסכנה העיקרית, הייתה בן השאר, העלייה בסיכון לחלות בסרטן השד. הפחד מסרטן השד היה דרמטי ,וגרם לשטף של המלצות נגד השימוש בטיפול הורמונלי.
הורמונים הפכו ל"אוייב" – "סתיו" הגיע לטיפול שהיה כה יעיל לשיפור הבריאות ואיכות החיים של נשים בגיל המעבר. נשים ומטפלים הסכימו עם חיים בצל גלי חום, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ,ירידה בתפקוד המיני ותופעות רבות אחרות של גיל המעבר רק מהפחד בפני סרטן השד.
אולם, במשך השנים מאז 2002 התברכנו בנתונים רבים נוספים . נעשתה הסתכלות יותר מדוקדקת על תוצאותיו שהניבה מספר רב של מאמרי "תיקונים" , ופורסמו מחקרים רבים אחרים מארצות אחרות . כל זה האיר את המסקנות הקטלניות של 2002 באור אחר. התבררו מספר כללים שמאפשרים מתן טיפול כמעט ללא סיבוכים ועם תועלת רבה. למשל מסתבר שהתחלה מוקדמת של הטיפול, קרוב למועד הפסקת המחזור החודשי אינה מלווה כמעט בסיכון כל שהוא לתקופה של לפחות 5 שנות טיפול.
אחת המסקנות הנוספות היא שלסוג הטיפול ההורמונלי משמעות רבה. אצל הנשים שטופלו במחקר ה WHI בתכשיר שמכיל אסטרוגן ופרוגסטרון נמצאה אמנם עליה בשכיחות סרטן השד , אולם אלה שטופלו באסטרוגן בלבד הדגימו ירידה בשכיחות. התוצאות האלה שהתפרסמו ב 2004 לא זכו לתהודה כמעט בכלל . טיפול הורמונלי מכל סוג שהוא נחשב גורם לסרטן.
הדיווח האחרון התפרסם ב6 למרץ 2012 ע"י Anderson GL, et al המשך מעקב אחרי הנשים שטופלו במשך כ 5.5 שנים באסטרוגן בלבד הראה שאותה ירידה בשכיחות סרטן השד בטיפול באסטרוגן בלבד נשארה גם לאחר 11 שנה.
הממצאים חיזקו את העובדה שטיפול באסטרוגן בלבד לא רק שאינו סיכון אלא מהווה הגנה בפני המחלה.
בין 1993 ל 1998 ,10739 נשים לאחר המנופאוזה בגילאים 50-79 ,שעברו כריתת רחם ובעלות בריאות שד תקינה כפי שהודגמה בשיקוף ובממוגרפיה ,מ40 מרכזי בריאות בארה"ב, נבחרו באופן אקראי .חלקן קבלו אסטרוגן בכדורים (5310 נשים) וחלקן קבלו פלצבו (5429 נשים) .
המחקר הסתיים מוקדם מהמתוכנן ,בפברואר 2004, עקב אירועים חריגים של שבץ .
7645 נשים נתנו הסכמתן להמשך מעקב אחריהן גם לאחר הפסקת המחקר .מידע מתוך מעקב אחר קבוצה זו זמין מאז אוגוסט 2009 .המידע בחן את השפעה לטווח ארוך שיש לשימוש באסטרוגן על שכיחות סרטן שד פולשני, מאפייני הגידול ותמותה .
מחברי המאמר מצאו כי גם לאחר מעקב של 11.8 שנים, השימוש באסטרוגן לתקופה של 5.9 שנים היה קשור באופן משמעותי בפחות מקרים של סרטן שד פולשני בהשוואה לנשים שקבלו פלצבו - 0.27% לשנה לעומת 0.35% לשנה בקבוצת הביקורת. כלומר ב 23% פחות.
בנוסף, בניתוח של תת קבוצה נמצא, כי הירידה בסרטן שד הייתה מוגבלת לנשים שהיו ללא הסטוריה מוקדמת של מחלות שד או של היסטוריה משפחתית של סרטן השד.
לא רק התחלואה הייתה נמוכה משמעותית יותר בנשים שטופלו בהורמונים אלא גם התמותה מסרטן השד ומסיבות אחרות אצל החולות בסרטן השד הייתה באופן משמעותי נמוכה בקבוצה שטופלה באסטרוגן לעומת אלה שטופלו בפלצבו 0.009% לשנה לעומת 0.024% לשנה בקבוצת הביקורת שזו ירידה ב 63% .
צריך לציין שהנתונים החדשים לא מפתיעים. כבר ב 2011 הוצגו הנתונים ממחקר ה WHI לגבי טיפול באסטרוגן בלבד בכינוס יוקרתי בסן אנטוניו בארה"ב, כינוס שמיועד לאונקולוגים שעיסוקם העיקרי הוא סרטן השד. הנתונים שהוצגו שם הראו ירידה משמעותית של כ 30% בסיכון לסרטן השד בנשים שטופלו באסטרוגן בלבד, כלומר טיפול באסטרוגן בלבד לפי מחקר ה WHI מגן מסרטן השד , הגנה שנמשכת גם לאחר הפסקת הטיפול עד לפחות 11 שנה.
כנראה שהממצאים האלה אינם מניפולציה או טעות סטטיסטית. קיימות מספר תאוריות שמנסות להסביר את העובדה הזו.וניתן להסביר אותם ע"י הבנת הביולוגיה של מחלת הסרטן והקשר ההורמונלי.
המסקנה מהמחקר האחרון מתווספת לעובדות שמצטברות בשנים האחרונות על הטיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר. מצטברים כללים ונתונים שמאפשרים לתת טיפול לנשים אלה ללא סיכונים משמעותיים עם תועלת בריאותית רבה. לאיכות החיים והבריאות של קבוצת הנשים בגיל המעבר שמהווה כ 20% מאוכלוסיית העולם ונמצאת בתקופה היצירתית ביותר שלהם מגיעה התייחסות רצינית והוגנת.
הכותב הוא ד"ר גדעון קופרניק