האירוע יעסוק בסוג מיוחד במינו של זיכרון מזוועות מלחמת העולם השניה: זיכרונות משתי משפחות, אך בזקנתם. "הפיאטה", שהוא ציור השער של האירוע ומוצג לראשונה בתערוכה הנוכחית, מתייחס לחוויית ההצלה הכמעט אבסורדית של שני בנים משתי משפחות: האחת של דוד-רבא של נועם, יחיאל קופרמן, שנתפס בגניבת נורה מן המפעל בו עבד במחנה הריכוז סקרז'יסקו שבפולין. הקצין הגרמני פקד על הקאפו להורגו במכות.
הקאפו, שהיה ידיד ילדות של יחיאל, ניגש למלאכה בהיסוס, אך הדוד ביקש ממנו להכות בו בכל כוחו, כי אחרת הקצין הגרמני יהרוג אותו בו במקום. הקאפו היכה אותו קשות, פצע אותו בראשו וגרם לו לשברים בצלעות. יחיאל נשאר ללא הכרה, שרוע בשלג בטמפרטורה של מינוס עשר מעלות, במרחק שני קילומטרים מבקתות המגורים.
כעבור כשעה, חזר הקאפו בהיחבא למקום ונשא את יחיאל על כפיו אל המחנה. הקלגס סיכן את חייו כדי להציל את קורבנו. חוויית ההצלה השנייה היא של גונר פון שליפה, שגויס לוורמכט בהיותו בן 16, לקראת סוף המלחמה. הוא נשלח עם יחידה של מאתיים ילדים (הוא היה בין הבוגרים בקבוצה) לעצור את הטנקים הרוסיים במערב פולין. רק שניים מן הילדים נותרו בחיים. גונר הצעיר קיבל שלושה כדורים בראשו, אך נשאר בחיים הודות לכובע המגן שלו. איכר פולני (פרנץ, שמופיע בציור הנושא את שמו), שחי ליד שדה ההרג, הבחין שאחד הצעירים עדיין בחיים. על אף הכיבוש הגרמני האכזר בן חמש השנים, התייחס פרנץ לצעיר אך ורק כאל ילד פצוע ולא כאל חייל גרמני. הוא נשא אותו על כפיו, הסיר את מדיו (כדי שלא יזהו שמדובר בחייל גרמני), הביאו לבית החולים , ולאחר הניתוח החביא אותו בביתו.
"הפיאטה", למרות היותה איקונה נוצרית מובהקת, מעסיקה את נועם עומר כבר שנים. הוא מוצא את עצמו מצייר דמויות של אדם שנושא אדם אחר על כפיו, קוף שנושא קוף, או אפילו אדם שנושא דג. הציור הוא קידתו לכל אלה שנשאו על כפיים את הקורבן הסובל באשר הוא, גם אם אותו קורבן היה אמור להיות אוייבם בנפש. הציור התבסס על צילום של הפגנה של פעילים איסלמיים, בה נפגע אחד המפגינים בראשו ונישא על ידי שניים מחבריו.
בתערוכה יוצגו הדמויות הראשיות בשני הסיפורים המשפחתיים שתוארו. למשל, שתי האמהות (הגרמניה והיהודיה), מופיעות בסדרה של ציורים שמראים אותם בימים, או אף ברגעים, שלפני מותן. שתיהן מביטות אל המוות בצורות שונות ואף מנוגדות. דמות המציל הפולני ("פרנץ") מופיעה אף היא בתערוכה.
נועם עומר, המתמודד עם ליקויי למידה חמורים ועם קשיים ביצירת קשר בין-אישי וביכולת לקרוא "קודים חברתיים", סובל מהצפה חושית בלתי פוסקת המביאה לכך שהגבולות בינו לבין עולם הגירויים, מטשטשים. תופעה זו היא חלק מובהק מסגנונו הציורי, בו הדמות והרקע ניזונים זה מזה ומגדירים זה את זה. סגנון זה חובר באופן עמוק לנושא התערוכה. רגש החמלה הוא, למעשה, ביטוי לאובדן גבולות: סבל האחר הופך לסבל שלנו. החמלה מטשטשת את זהותנו האתנית, הלאומית, הדתית. הסיפורים שעומדים מאחורי הציור "פיאטה" הם סיפורים של הצלת האחר, תוך אבדן מסוים של הזהות והשיוך: איכר פולני מציל חייל גרמני ממוות, או קאפו שהיכה אסיר במחנה ריכוז באכזריות, מתגנב תוך סיכון חייו כדי להצילו ממוות. הקשר בין טשטוש הגבולות הקשור בבעייתו הנפשית-תפיסתית של נועם לבין אובדן הגבולות שבהיסחפות החמלה, בולט בציורים המרכיבים את התערוכה. בכך נועם מדגים בחווייתו ועשייתו עקרון עמוק של הפילוסופיה הבודהיסטית: החמלה באה מן ההבנה הרגשית שאנחנו לא יצורים נבדלים זה מזה, אלא אנחנו חלק אחד מן השני. הגבולות בינינו הם האשליה ולא המציאות.
יכולתו של נועם להזדהות עם דמויות נשיות באמנותו עוררה את עניין המבקרים כבר בתערוכה הראשונה "העולם". אחד המבקרים (עוזי צור – הארץ) שכתב על התערוכה נתן למאמרו את הכותרת: "גברי, נשי – ומה שביניהם". בתערוכה הנוכחית זוכות כמה דמויות נשיות להבלטה מיוחדת. נועם עומר עסוק זה זמן רב בדמותה של סבתו (סבתא סוניה). העיסוק שלו בדמות של סוניה נעשה מתוך התחושה שהיא מעין דמות גדולה מן החיים, ברגשותיה העזים ובמימדי סבלה. נועם נתון עכשיו בתהליך יצירה של סדרה שכותרתה: "דרך היסורים של סבתא סוניה". בסדרה יהיו שתים עשרה תחנות, כמו בדרך היסורים של ישו. כמה מן התחנות מוצגות בתערוכה הנוכחית ("הדרשה לדגים", "סוניה והמבקר" "מנוחה" "גלגול נשמות"). דמות נשית נוספת מוצגת כפי שהיא נראתה ברגעיה האחרונים: זאת גברת פון שליפה, דמות האם במשפחה הגרמניה שתהווה אחד המוקדים של התערוכה בגרמניה בשנה הקרובה. יצירה מרכזית בתערוכה, העוסקת בנשים, היא "שתי פנים לחווה" – ברישום פחם זה מוצגות שתי דמויות נשיות, אחת זקנה מופלגת בעלת הבעה מוחצנת, ואחת צעירה, ספק ביישנית בעירומה המופנם. רישום זה הוא מעין הרהור על הזמן, על הפגיעות, ועל העוז לאסוף את עצמנו בגאווה למרות תחלואינו. העובדה שגבר צעיר צייר אותו, מעוררת תהיות לגבי הגבולות המפרידים בין סוגים שונים של חווייה.
בתערוכה 10 עבודות: 1."פיאטה" 2."סוניה והמבקר" 3."דולפינים" 4."טווס" 5."קוף וַפרח" 6."נחמה" 7."סבתא וסבא: נישואי היטלר" 8."חמלה" 9."בעלת האוב" 10.ללא כותרת