מפקחי מינהל מקרקעי ישראל והסיירת הירוקה, בליווי כוחות של שוטרי משטרת ישראל ויחידת מתפ"א, ביצעו השבוע מבצע אכיפה מרוכז בנגב, באיזור חורה, ליקית ונבטים, במסגרתו נתפסו 1,800 דונם של אדמות מדינה שנתפסו ע"י פולשים. הפעילות התרכזה ב- 23 חלקות שונות ברחבי הנגב, שפולשים השתמשו בהן לחקלאות בלתי חוקית, ללא היתר.
מפקחי המינהל והסיירת הירוקה בסיוע יחידת מתפ"א של משטרת ישראל תפסו את הקרקע וחרשו את הגידולים כדי להשמידם, והחזירו את הקרקע למאגר הקרקעות הציבורי.
המבצע המשיך פעילות שהתבצעה בשבוע שעבר במסגרתה תפסו מפקחי המינהל כ- 1,500 דונם באזור רהט, ב- 12 חלקות שונות. בסך הכל נתפסו והוחזרו למאגר הקרקעות הציבורי במסגרת מבצעי האכיפה החודש למעלה מ- 3,300 דונם.
בנוסף הרסו מפקחי המינהל 11 מבנים בלתי חוקיים חדשים, שהוקמו ע"י פולשים באזור נחל דודאים ("אל עראקיב"). מפקחי המינהל הרסו בשנים האחרונות למעלה מ- 40 פעם מבנים בלתי חוקיים באיזור נחל דודאים, שהוקמו ע"י פולשים בדואים שטענותיהם נדחו בבתי המשפט – אך הם מוסיפים לחזור ולפלוש.
ישראל סקופ, ראש חטיבת השמירה על הקרקע במינהל מקרקעי ישראל, אומר: "חלק גדול מאדמות המדינה החקלאיות בנגב עומדות להשכרה עונתית לחקלאים בדואים, שיכולים לשכור אותן במחיר מגוחך, של 3₪ לדונם ל- 9 חודשים. אם הפולשים היו מגישים בקשה ולא מפירים את החוק, הם יכלו לקבל את הקרקעות במחיר מגוחך. במקום זאת הם העדיפו לעבור על החוק. פעולות החריש בנגב נועדו להעביר את המסר שעבירה על החוק איננה משתלמת".
תופעת הפלישות החקלאיות בנגב, המכונה "פלישה בעיבודים", נמצאת בירידה חדה מאז ביצעו במינהל מקרקעי ישראל מבצע אכיפה מרוכז לפני 5 שנים, במסגרתו נתפסו ונחרשו 12,000 דונם של קרקע חקלאית פיראטית. בשנים קודמות היה מדובר בתופעה שהקיפה עשרות אלפי דונמים כל שנה, אך בשנתיים האחרונות מעריכים במינהל מקרקעי ישראל כי היקף התופעה ירד משמעותית, לפחות מ- 6000 דונם בשנתיים האחרונות.
הסיבה לכך נעוצה בעלויות הסמליות בהן משכיר מינהל מקרקעי ישראל את הקרקע באופן חוקי ( 3₪ לדונם ל- 9 חודשים), מול מדיניות היד הקשה שמפעיל המינהל מול פולשים, במסגרתה נחרשות אדמות מדינה שנזרעו באופן לא חוקי ופיראטי ויבוליהם נהרסים, תוך גרימת נזק כלכלי כבד ביותר לפולשים.
כדי להגדיל את ההרתעה החל המינהל לנקוט בשנים האחרונות אף במדיניות מחמירה של תביעות כספיות, במסגרתה נתבעים פולשי קרקע להחזיר לקופת המדינה את מלוא ההוצאות שגרר פינויים, כולל עלויות כוח האדם, הפעלת הציוד המכני הנדסי, ועוד.