ד"ר סנדי קדר מנהל האגודה לצדק חלוקתי, מרצה בכיר לקניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וחבר בוועדת ספיבק –יונה, שהקימו ראשי המחאה החברתית, טען בנייר עמדה שהוגש לוועדת טרכטנברג, כי על מנת לפתור את מצוקות הדיור במדינת ישראל והידלדלות עתודות הקרקע הזמינות לבנייה, אשר גרמו, בין היתר, להתייקרות מחירי הדיור, יש לתקן את העיוותים הקיימים בהקצאת משאבי הציבור

כלים

לדבריו תיקון העיוותים עשוי לשמש בסיס לפתרון חלק ניכר מבעיות הדיור העולות במחאה החברתית וכמובן לשרת עקרונות של חברה מתוקנת וצודקת בחלוקת משאביה.

כך למשל לעמדת ד"ר קדר, על המדינה להשיב לחזקתה קרקעות שאינן מעובדות ועתידות לעבור שינויי ייעוד, המוחזקות על ידי מושבים חקלאים וחברות לעיבוד חקלאי דוגמת "מהדרין" ו-"יכין חק"ל", בפרט באזורי הביקוש ובצמוד לערים וזאת לצורך הגדלת היצע הדיור ובנייה למגורים.

חברות לעיבוד חקלאי מחזיקות בשטחי אדמה חקלאית בהיקפים אדירים באזורי הביקוש במרכז הארץ. כך למשל, על פי הערכות בידי החברות הגדולות לעיבוד חקלאי למעלה מ-40,000 דונם בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל (חברת יכין חק"ל למשל מחזיקה בחוזי חכירה שונים שטחים חקלאיים המגיעים לכ-12,000 דונם).

אי אכיפת חובת השבת הקרקע בעת שינוי ייעוד, כמוה כמתנה יקרת ערך מהמדינה לגורם פרטי, בסך מיליארדי ₪ על חשבון הקופה הציבורית המצומצמת.

השבת קרקע חקלאית, אשר, בין היתר, עתידה לעבור שינוי ייעוד באזורי הביקוש, תוכל לספק מספר רב של יחידות דיור שתמורת שיווקן תשולם לאוצר המדינה ולא תיכנס לכיסים פרטיים של בעלי הון או מיעוט בחברה הישראלית.

בנוסף, השבת קרקעות אלו למדינה תוכל להבטיח הגשמתן של מטרות ויעדים מעבר להיבט הכלכלי ושקילת שיקולים רלבנטיים נוספים, כך למשל, שילוב פתרונות של דיור בר השגה במסגרת הקצאת הקרקע במכרז.

בנוסף, לדברי ד"ר סנדי קדר המדינה זוכה לתמורה זעומה ואף מקוממת בגין הענקת משאבי טבע וסביבה, השייכים לכלל הציבור. כך יוצא כי משאבים ציבוריים מנוצלים על ידי גורמים פרטיים שעושים בהם שימוש להפקת רווחי עתק, בלי שהמדינה והקופה הציבורית מתוגמלות בהתאם. כך למשל, משאבי ים המלח, משאבי המים המינרלים ואתר החרמון.

משאבי ים המלח לדוגמא, מוחזקים ומנוצלים בידי חברת כימיקלים לישראל הנמצאת בידיים פרטיות, והמדינה זוכה לתשלום של אחוזים בודדים בגין השימוש במשאבים יקרים אלה אלה וניצולם.

דוגמא נוספת למשאב יקר ערך המנוהל בידי חברות פרטיות הינו משאב המים המינראליים, אשר מועבר לידי חברות המים המינרלים ללא מכרז וללא תמורה נאותה למדינה.

ותר החרמון השייך לכלל הציבור מצוי בחזקת מושב נווה אטי"ב, וחרף העובדה כי האתר הינו בבעלות ציבורית, הרי מושב נווה אטי"ב נהנה מהחזקת האתר ומהרווחים הכלכליים המופקים ממנו החל משנות ה- 80, זאת בהיעדר הסדרה חוקית של האחזקה בו, וללא תמורה הולמת למדינה.

ד"ר סנדי קדר אמר היום כי: "המדינה מפסידה כספים רבים בשל ניהול כושל של משאביה הציבוריים והנפגע העיקרי מכך הוא הציבור בכללותו, ובעיקר מעמד הביניים והשכבות הנמוכות בחברה הישראלית. מצב זה אינו מוסרי, אינו צודק ופוגע קשה בעקרונות של שוויון וצדק, להם מחויבת מדינת ישראל.

לממשלת ישראל ישנה סמכות לחולל שינוי תודעתי ותפיסתי ביחס למשאבים הצבורים, שנמסרים כיום בתמורה זעומה, להגדיל את חלקו של הציבור במשאבים אלו ולהעשיר את כלכלת המדינה. יש לדרוש כי הממשלה תהיה קשובה למחאת הציבור ותחולל את השינוי הנדרש ותגשים הזדמנות זו".