מאות אנשי תרבות ורוח ואזרחים מודאגים כתבו אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לדחות את הרעיון להעמיד לדין את השחקן מוחמד בכרי בשל סרטו "ג'נין ג'נין". בין החותמים על הפניה ליועץ ויינשטיין: ענת גוב, עדנה מזי"א, רני בלייר, אוהד נהרין, אורלי זילברשץ, נעה דר, שבי גביזון, אלון אופיר, הלל מיטלפונקט, סביון ליברכט, אופירה הניג, דוד גינתון, איריס לעאל, אורלי לובין, דינה ריקליס, צור שיזף, פרופ' אברהם עוז, טלי יצחקי ויעל רונן ועוד.
החותמים מזהירים כי כל פעולה מעין זאת – אשר בה, כך נמסר, שוקל היועץ המשפטי לנקוט - תהווה פגיעה קשה ובלתי מוצדקת לחלוטין בחופש הביטוי במדינת ישראל.
עוד נאמר במכתב: "ברצוננו להזכירך כי בית המשפט העליון דן בנושא זה מספר פעמים, במסגרות שונות, ובכל המקרים הגיע להחלטה שלא לנקוט כל פעולה נגד בכרי וסרטו. ענן התעמולה והטיעונים הרגשיים שנצברו סביב סרט זה מקשים להבחין בעובדות המוצקות: מוחמד בכרי הגיע לעיר ג'נין בתקופה מיד לאחר כיבושה מחדש בידי צה"ל בשנת 2002, אסף עדויות מצולמות מפי תושביה, ושיבץ אותן בסרט שהכין כדי להביאן בפני הציבור בישראל ובעולם.
אין כל הוכחה כי מי מהאנשים שעדויותיהם נכללו בסרט שיקר ביודעין – ואפילו אם עדויות יתגלו כשקריות, בודאי שאין הוכחה כי בכרי היה ער לשקריותן כאשר כלל אותן בסרטו.
אכן, אין ספק כי מוחמד בכרי לא הכין ולא התיימר להכין סרט "מאוזן" המבטא את עמדות כל הצדדים לגבי מה שהתרחש בעיר ג'נין בחודש אפריל 2002, אלא סרט המבטא ביודעין ובמפורש את עמדות הצד הפלסטיני, ולכל הצופה בסרט ברור וידוע כי בכך מדובר. אין ספק כי חיילים מסוימים שנלחמו בג'נין חולקים בצורה בוטה וחריפה על דרך הצגת הדברים בסרט.
אין ספק כי זכותם המלאה להביע את מחאתם על הצורה שהוצגו הדברים בסרטו של מוחמד בכרי ולנסות לפרסם ולקדם את גרסתם שלהם למאורעות - והם אכן עשו ועושים כך בהרחבה רבה. בשום אופן אין זו זכותם לנסות להשתיק ולמחוק את הגרסא הפלסטינית ולהפוך את גרסתם לגרסא המותרת היחידה ואין בלתה. מאד לא ראוי כי אתה, כממונה על שמירת החוק בישראל, תיתן יד לנסיונות כאלה.
ראוי להזכיר כי במדינת ישראל פורסמו ומתפרסמים בלי הרף - בסרטים, בספרים ובצורות רבות אחרות - תיאורים של קרבות ואירועים שונים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני המבטאים אך ורק את גרסתם של חיילי צה"ל שהשתתפו באותם אירועים, מבלי לתת שום מקום וביטוי לעמדתם וגרסתם של הפלסטינים שהיו שם. מן הסתם, ישנם מקרים לא מעטים בהם פלסטינים עשויים לראות סרטים וספרים שכאלה כמסולפים ביותר ואף כמוציאים את דיבתם של פלסטינים מסוימים ו/או של הפלסטינים כעם. ואולם לא ידוע כל מקרה בו הגיעו טענות כאלה לכדי משפט דיבה נגד עושי הסרט ו/או החיילים שעדויותיהם נכללו בו. רצוי מאד שגם בכיוון ההפוך לא יגיעו הדברים לכדי כך."