עוד הוסיף השר איתן כי: "מהדו"ח עולה דמותו של גלנט כמי שפעל במצח נחושה ובתכנון קר ותוך הפעלה פרוטקציוניסטית של גורמים שלטוניים להכשרת האינטרסים הפרטיים שלו, ולהשתלטות על קרקעות על חשבון האינטרס הציבורי. גלנט שיקר, היתמם ושם ללעג את חובת הציות לחוק. לא מדובר בטעויות, לא בתום לב ולא בהתרשלות. הגרוע מכל הוא שאין כל הבעת צער או חרטה וגלנט ממשיך לדבוק בהסברים שיקריים".
איתן תומך את דבריו במספר דוגמאות המגובות לדבריו בממצאי דו"ח מבקר המדינה:
גלנט פלש ביודעין ל- 28 דונם של קרקע חקלאית: גלנט טען בכזב כי הפלישה לשטח נעשתה עקב טעות בתום לב. מממצאי המבקר עולה כי לא מדובר בטעות ולא בתום לב: גלנט ביקש, לפני הפלישה, לשכור את השטח הנ"ל ולאחר שנענה בשלילה החליט לפלוש אליו. יתר על כן, לאחר שהתגלתה הפלישה והתבקש גלנט ע"י המנהל לפנות את השטח טען גלנט כי הוא עסוק ויענה תוך מספר שבועות. לו היה תום לב במעשיו, היה מחזיר גלנט את הקרקע לבעליה מייד. אולם רק לאחר שנתיים מהיום שנדרש להחזיר הקרקע טען בפעם הראשונה כי מדובר בטעות. גם אז סרב להחזיר את הקרקע והתמקח שנתיים נוספות בניסיון להשאיר אותה בחזקתו.
גלנט תכנן לספח שטחים ציבוריים לנחלתו: באשר לכוונת הזדון המוקדמת אומר המבקר: "...גלנט התכוון מלכתחילה לעשות שימוש קבוע בשטח ציבורי הפתוח. הוא התכוון מלכתחילה כי הכניסה לחלקה ולחנייה יהיו משטח הציבורי הפתוח, ובהתאם לכך מיקם את הבית ואת הכניסה הראשית אליו בשונה ממה שהותר לו בהיתר הבנייה המקורי...גלנט אישר כוונה זו בהזדמנויות שונות".
גלנט הטעה את ועדת טירקל: גלנט הציג לועדת טירקל את כביש הגישה שנסלל לביתו בשטח הציבורי הפתוח ככביש לגיטימי- "המושב החליט לפרוץ דרך שלא תפריע לשכנים ומשם הוא נוסע". מדברי המבקר עולה ביחס לכביש זה- "הועדה המחוזית דחתה את התוכנית שבה הוצעה הדרך הארוכה בשטח הציבורי הפתוח ופעם נוספת נתנה גושפנקא לכך שהפעולות והשימוש בשצ"פ היו בלתי לגיטימיים".
גלנט הטעה ביודעין את בג"צ והרשויות: גלנט טען בפני גורמי התכנון ובבג"צ כי הובטח לו שטח של 35 דונם לעיבוד חקלאי, והסתיר מהם את העובדה שחתם על הצהרה לפיה הוא מוותר על כל זכות בשטח זה. כפי שמציין המבקר, גלנט מסר לאגודה החקלאית בעמיקם הצהרה לפיה: "תחום 35 הדונם.. אינו שייך לו; אין ולא יהיו לו זכויות בשטח הזה. הוא יהיה מנוע מלעשות שימוש כלשהו בשטח ולא יטען כי מגיעות לו זכויות בו".
גלנט טען שעיבד אדמות טרשים שמעולם לא עובדו על-ידו: זאת, מתוך כוונה לקבל במרמה אישור לחוזה ארוך טווח עם המינהל. המבקר קובע: "..נוסח הבקשה לא עולה בקנה אחד עם דו"ח הפיקוח... וכי הוא מעולם לא עיבד את השטח".
גלנט חתם על תצהיר כוזב: מבקר המדינה אומר כי: " ממסמכים שבידנו עולה, כי האלוף גלנט ביקש היתר בנייה הכולל את החריגות שעשה במהלך הבנייה לאחר תום הבנייה, כדי להכשיר אותן בדיעבד. .. אין חולק, כי על התצהיר חתום האלוף גלנט, כמי שמאשר את נכונות העובדות בתצהיר, לאחר שהוזהר כחוק".
גלנט רתם פקידים ובעלי תפקידים לקדם ולהכשיר את ההשתלטות הבלתי חוקית על שטחים ציבוריים, והשחית את מידותיהם כדי לקדם את ענייניו: מדו"ח המבקר עולה כי גלנט הסתייע בממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, יגאל שחר, כדי לקדם בדרכים שונות את הכשרת הדרך שנסללה לביתו.
גלנט בטח בעצמו ובקשריו, וביטחונו לא נסדק כאשר פנתה אליו הממונה על אכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה. לדברי המבקר, פניית הממונה נתקלה "בסירוב תקיף, אשר נשען, בין היתר, על מאמצים בלתי נלאים שעושה הממונה על מחוז חיפה לצורך הכשרת העניין בדרכים שונות". הפרוטקציה יוצאת לאור, בדבריה של הממונה על אכיפת דיני מקרקעין שאומרת: "אני רחוקה מלהשתכנע מטענת השימוש בתום הלב של בני המשפחה. אני סבורה שמדובר בטענה מיתממת, ואני בספק אם יש מקום לנקיטת הפרוצדורה יוצאת הדופן שמוביל המחוז, שבעיקרה הפקעת שטחים מהציבור..". הממונה על המחוז, כפי שעולה מהדו"ח "פעל על פי האינטרס הפרטי של גלנט, להאריך את השימוש החורג, שלא אושר מעולם".
גלנט רתם לצרכיו הפרטיים הבלתי-חוקיים את היחידה המטכ"לית לאבטחת בכירים: על מנת להכשיר את כביש הגישה והחנייה הבלתי חוקיים שהקים, כדרך מילוט, הציג גלנט את הכביש הבלתי חוקי כדרך הגישה היחידה לביתו, והסתיר את העובדה שישנה דרך חוקית, חלופית, וחנייה חוקית, חלופית, בהן ניתן להשתמש. מפקד היחידה לאבטחת בכירים במטכ"ל הופיע בבית המשפט ובמוסדות התכנון בניסיון להכשיר את הדרך, במימון ציבורי, כשגלנט מסתיר את קיומן של חלופות חוקיות למילוט. המבקר חותם את טיפולו בפרשה, ברמז עבה כפיל לפיו לא היה כלל צורך בדרך מילוט כלשהי; שכן למרות שדרך המילוט הראשונה נחסמה מכוח החוק, "בשנת 2010 היחידה לאבטחת בכירים לא ביקשה דרך מילוט לביתו של גלנט".