מגוון התפקידים שגילמה בתיאטרון מצביע על רוחב היריעה האדיר ועל יכולותיה הפנומנליות של דודינה: החל מתפקידים במחזות קלאסיים ועד למחזות מודרניים ועיבודים לטקסטים ספרותיים קאנוניים, בהם "שלוש אחיות" של צ'כוב, "העבד" של בשביס זינגר, "אדם בן כלב" מאת יורם קניוק, ועוד רבות. בכולן זכתה (ועודנה זוכה!) דודינה לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל.
פעילותה הנרחבת אינה מתמצה על במות התיאטרון: במהלך שנותיה בארץ השתתפה דודינה במספר רב של סרטים, בהם ארבעה זוכי פרס אופיר לקולנוע: "קלרה הקדושה", "קרקס פלשתינה", "החברים של יאנה" ו־"האסונות של נינה". גם הקריירה הטלוויזיונית שלה פרחה והביאה לפרסומה בקרב קהל צופים נרחב ומגוון. בין היתר היא גילמה תפקידים שונים בסדרות הטלוויזיה "פרנקו וספקטור", "בת־ים ניו־ יורק", "מרחק נגיעה" ועוד.
פעילותה הענפה של דודינה זיכתה אותה במהלך השנים במספר פרסים חשובים ומרכזיים בתחום המשחק. בהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל־אביב; פרס שחקנית השנה בתיאטרון, ופרס קלצ'קין לתיאטרון. גם תפקידיה הקולנועיים זיכו אותה בהכרה ובפרסים, בהם פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה, על גילום דמותה "של השחקנית חנה">של השחקנית חנה רובינא בסרט "היה או לא היה", העוסק בפרשת אהבתם "של רובינא ואלכסנדר">של רובינא ואלכסנדר פן. אחת מנקודות השיא בדרכה "של דודינה אל">של דודינה אל לב הקונצנזוס הישראלי היא ללא ספק בהיבחרהּ להדליק אחת מ־12 המשואות בהר הרצל ביום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל.