זמן קריאה: 7 דקותשיתוף:

ארדואן ניצל את הבמה הבינלאומית של COP31 כדי להאשים את ישראל ברצח עם ובהרס סביבתי ברצועה. משרד החוץ בירושלים כינה אותו "דיקטטור", ומשרד החוץ הטורקי השיב באש. מאחורי חילופי הדברים מסתתר משבר עמוק יותר: לטענת אנקרה, הסכם שארם א-שייח' לסיום המלחמה בעזה קורס, והטורקים מבקשים להפוך לקול המוביל של המחנה הערבי-מוסלמי

ארדואן ורעייתו אמינה עם הנשיא דונלד טראמפ ורעייתו מלניה בחדר הסגלגל, 2019. וושינגטון היא אחת המתווכות בהסכם עזה שאנקרה טוענת כי אינו מקוים | צילום: הבית הלבן (Official White House Photo), נחלת הכלל, באמצעות ויקישיתוף
ארדואן ורעייתו אמינה עם הנשיא דונלד טראמפ ורעייתו מלניה בחדר הסגלגל, 2019. וושינגטון היא אחת המתווכות בהסכם עזה שאנקרה טוענת כי אינו מקוים | צילום: הבית הלבן (Official White House Photo), נחלת הכלל, באמצעות ויקישיתוף

אנטליה, עיר הנופש של חוף הים התיכון הטורקי, הייתה אמורה להיות השבוע במה לדיונים על פליטות פחמן, יערות ומימון אקלימי. אבל כשנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, עלה לפתוח את פסגת המנהיגים של ועידת האקלים של האו"ם, COP31, היה ברור לכל מי שעוקב אחרי הרטוריקה שלו בשנים האחרונות שעזה לא תישאר מחוץ לאולם. וכך אכן היה. תוך דקות ספורות הפך נאום שנועד לעסוק במשבר האקלים לכתב אישום נגד ישראל, ובתוך שעות התפתח עימות דיפלומטי פומבי, חריף במיוחד גם במונחים של היחסים העכורים בין שתי המדינות.

מה אמר ארדואן

לפי הדיווחים בתקשורת הטורקית והערבית, ארדואן חיבר בנאומו בין שני הנושאים בצורה מכוונת. הוא האשים את ישראל ב"רצח עם" ובהרס סביבתי ברצועת עזה, ומנה את מה שהגדיר נזקים אקולוגיים של המלחמה: עצי זית שנעקרו, מים וקרקע מזוהמים וערים שהפכו לתלי חורבות. הוא טען כי ישראל מונעת את הכנסתם של מבנים יבילים (קרוואנים) לעקורים בדיוק בעונה שבה הגשמים וההצפות מכים באוהלים, ודרש להסיר את ההגבלות על הכנסת הסיוע ההומניטרי.

"כטורקיה, אנו נמשיך לעמוד לצד כל המדוכאים שהם מטרה למדיניות התוקפנית של ישראל, ובראשם הפלסטינים"
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, לפי הדיווח באתר הטורקי "תקווים"

בעיתונות הקרובה לממשלה תוארו דבריו כחשיפה של "הטבח השיטתי" שמבצעת ישראל ברצועה. הנאום לא נולד בחלל ריק: עוד לפני הפתיחה הודיע שר הסביבה הטורקי, מוראת קורום, כי אנקרה לא הזמינה את ממשלת ישראל לפסגת המנהיגים. לדבריו, מדינות רשאיות להשתתף במשא ומתן האקלימי במסגרת האו"ם, אך הדרג המדיני הישראלי לא היה רצוי בטקס הרשמי שבו טורקיה היא המארחת. כלומר, עוד לפני שארדואן פתח את פיו, הפכה הוועידה לכלי בידי אנקרה לסמן את ישראל כמי שמחוץ ל"משפחת העמים".

התגובה הישראלית: "הדיקטטור ארדואן"

משרד החוץ הישראלי לא המתין. בהודעה שפורסמה ברשתות החברתיות ותורגמה בהרחבה בכלי התקשורת הטורקיים והערביים נכתב:

"שוב, הדיקטטור ארדואן מנצל פורום בינלאומי כדי להפיץ את קמפיין השקרים האנטי-ישראלי שלו"
מהודעת משרד החוץ הישראלי

ההודעה הוסיפה כי חמאס, שמנהיגיו מתארחים בטורקיה, הוא האחראי להרס ברצועה, משום שהוא שפתח במלחמה במתקפת השבעה באוקטובר, וכי על הארגון להתפרק מנשקו לפני שיתחיל שיקום כלשהו. הבחירה במילה "דיקטטור" אינה מקרית. בירושלים מבינים היטב שזו הנקודה הרגישה ביותר בתדמית הבינלאומית של ארדואן, שמנהל בשנים האחרונות מאבק עיקש נגד האופוזיציה בבית. הפעלת התווית הזו דווקא בכנס שבו טורקיה מבקשת להציג את עצמה כמארחת אחראית של הקהילה הבינלאומית נועדה לפגוע במקום שכואב.

אנקרה משיבה: "השמצות שפלות וחצופות"

ב-11 בנובמבר פרסם משרד החוץ הטורקי הודעה כתובה, שבה כונו הדברים הישראליים "השמצות שפלות וחצופות". לפי ההודעה, מדובר ב"דוגמה נוספת" ל"ניסיונות העקרים" של בכירים ישראלים "להסתיר את האמת". בתרגום לערבית שפרסמו אתרים בירדן ובמפרץ הופיע הנוסח "השמצות מתועבות ומחפירות", והודגש כי נאום הפתיחה של ארדואן רק חשף את "המדיניות הדכאנית השיטתית" של ישראל.

גם דובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, הצטרף למתקפה. ברשתות החברתיות כתב כי ארדואן אמר שוב "את מה שמצפון האנושות, הצדק והחוק מחייבים" מול מה שכינה "רשת רצח העם" הישראלית:

"רשת הטבח שההיסטוריה והצדק צריכים לשפוט לא תוכל להסתיר את פשעיה בשקרים האלה"
עומר צ'ליק, דובר מפלגת AKP

ראוי לשים לב לשפה: במשך שנים נזהרה אנקרה הרשמית, לפחות ברמת משרד החוץ, מלאמץ את הרטוריקה הלוהטת של הנשיא. היום הפער הזה כמעט נעלם. ההודעות הרשמיות של משרד החוץ הטורקי והציוצים של בכירי המפלגה נשמעים כמעט זהים, וזה סימן לכך שהקו הנוקשה מול ישראל הוא כבר מדיניות מדינה, לא רק סגנון אישי.

הרקע: "ההסכם לא מקוים"

כדי להבין למה ארדואן בחר להסלים דווקא עכשיו, צריך לחזור שבוע אחורה, לאיסטנבול. ב-6 בנובמבר, בפתיחת פורום TRT World העשירי, נשא ארדואן נאום שזכה לסיקור נרחב ביורוניוז בערבית ובאל-ג'זירה. הוא הזהיר שהפסקת האש בעזה, שטורקיה סייעה להשיג ולחתום עליה, "אינה מיושמת בשטח", וכי ההבנות שאנקרה הייתה שותפה להן לא הפכו להתחייבויות ממשיות. לדבריו, התעלמות מהתחייבויות בינלאומיות "מערערת את השלום ומזינה סכסוך ושנאה".

ארדואן תקף באותו נאום גם את מה שכינה "טרור המתנחלים" בגדה המערבית, שלדבריו נעשה "חצוף יותר" ונועד לעקור פלסטינים בכוח. הוא ציין יותר מ-3,000 תקיפות והפרות בחודש אוקטובר לבדו, והאשים את התקשורת הבינלאומית ב"סטנדרט כפול" כלפי ישראל. "המוסדות שתפקידם לשמור על הביטחון והשלום רק צופים במתרחש בעזה", אמר, וקבע כי המערכת הבינלאומית נמצאת ב"משבר מבני עמוק".

עשן מיתמר מעל מגדל מגורים ברצועת עזה, אוקטובר 2023. לפי הערכת ראש המודיעין הטורקי, כ-65% מהמבנים והתשתיות ברצועה נהרסו. צילום: סוכנות הידיעות WAFA (APAimages), רישיון CC BY-SA 3.0, באמצעות ויקישיתוף
עשן מיתמר מעל מגדל מגורים ברצועת עזה, אוקטובר 2023. לפי הערכת ראש המודיעין הטורקי, כ-65% מהמבנים והתשתיות ברצועה נהרסו. צילום: סוכנות הידיעות WAFA (APAimages), רישיון CC BY-SA 3.0, באמצעות ויקישיתוף

קאלן פורש את הנתונים

את העבודה המפורטת השאיר ארדואן לראש ארגון המודיעין הטורקי (MIT), איברהים קאלן, שנאם באותו יום ופרש את עמדת אנקרה בנתונים. לדבריו, הסכם שארם א-שייח' מ-10 באוקטובר 2025, שתווכו בו טורקיה, קטאר, מצרים וארצות הברית, קבע הפסקת פעולות צבאיות, שחרור חטופים ואסירים והכנסה של 500 עד 600 משאיות סיוע ביום. ההסכם כלל גם נסיגה ישראלית, הקמת מנהלה פלסטינית, פריסת כוח ביטחון בינלאומי ותחילת שיקום.

לפי קאלן, רוב הסעיפים לא בוצעו. הוא טען כי יותר מ-1,800 פלסטינים נהרגו מאז החתימה, אף שכל החטופים הישראלים הוחזרו. לדבריו, ישראל עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה, והגדלת היקף הסיוע שסוכמה לא התממשה. הוועדה הפלסטינית הלאומית שאמורה לנהל את הרצועה עדיין יושבת בקהיר וממתינה לאישורים, הכוח הבינלאומי לא הצליח להיפרס באזור החיץ, והשיקום לא החל, אף שלפי הערכתו כ-65% מהמבנים והתשתיות נהרסו.

הנקודה החשובה ביותר בדבריו, מבחינה פוליטית, נגעה לחמאס. קאלן אמר כי הארגון הסכים שלא להשתתף בגוף השלטוני בעזה ולהתפרק מנשקו, ותיאר זאת כ"ויתור פוליטי" וכ"התפתחות היסטורית", שלא נענתה בצעדים ישראליים מקבילים:

"המשך הכיבוש מאיים בגלים חדשים של קיצוניות ואלימות"
איברהים קאלן, ראש ארגון המודיעין הטורקי

קאלן חזר על תמיכת טורקיה בפתרון שתי המדינות, עם מדינה פלסטינית בקווי 1967 ומזרח ירושלים כבירתה. כאן בדיוק נמצא לב המחלוקת עם ירושלים: ישראל, כפי שעולה מתגובת משרד החוץ שלה, מתנה את השיקום בפירוק חמאס מנשקו. אנקרה טוענת שחמאס כבר התחייב לכך, ושהכדור נמצא במגרש הישראלי. כל צד מציג את עצמו כמי שממלא את חלקו בהסכם ואת הצד השני כמי שמפר אותו, וטורקיה, שהייתה בין חותמות הערבות, משתמשת במעמד הזה כמנוף.

הזירה הרחבה: סוריה, אזרבייג'ן ונפט

העימות סביב עזה הוא רק שכבה אחת במערכת יחסים מתוחה בהרבה. בסוריה פועלים כוחות טורקיים וישראליים בסמיכות, וארדואן עצמו האשים בעבר את ישראל ב"ערעור יציבותה" של סוריה. מחקר שפרסם השבוע מרכז המחקרים של אל-ג'זירה מזכיר כי אזרבייג'ן, בעלת בריתה הקרובה ביותר של טורקיה, אירחה בעבר שיחות טכניות בין אנקרה לירושלים כדי למנוע חיכוך בין הפעילות הצבאית של שתי המדינות בשטח סוריה. לפי המחקר, אזרבייג'ן מספקת כ-46% מיבוא הנפט הגולמי של ישראל, והאספקה הגיעה ב-2025 לכ-94 אלף חביות ביום, עלייה של יותר מ-31% לעומת השנה הקודמת, וזאת למרות ההגבלות המסחריות שהטילה טורקיה על ישראל.

הנתון הזה ממחיש את המורכבות: ארדואן יכול להטיף מעל כל במה נגד ישראל, אבל הנפט שמזין את המשק הישראלי ממשיך לזרום דרך הצינור שעובר בשטח טורקיה, מבאקו לג'ייהאן. רק לפני ימים אחדים, ב-8 בנובמבר, צולם ארדואן לצד נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב בשושה. בבאקו מקפידים לשמור על ערוצים פתוחים לשני הצדדים, ויועץ הנשיא חיכמת חאג'ייב הדגיש לא אחת כי גם טורקיה וגם ישראל סומכות על אזרבייג'ן.

ניתוח: למה עכשיו

יש שלוש סיבות שבגללן ארדואן מעלה את עוצמת הטון דווקא בשבועות האלה. הראשונה היא תחושת התסכול באנקרה מכך שהסכם עזה, שבו השקיעה טורקיה הון דיפלומטי רב, נתקע. טורקיה ביקשה להיות שותפה בכוח הבינלאומי ובשיקום, וכל עוד אלה לא יוצאים לדרך היא מוצאת את עצמה בצד, בלי השפעה של ממש בשטח.

הסיבה השנייה היא הבמה. COP31 היא אחת הוועידות הבינלאומיות הגדולות שטורקיה אירחה אי פעם, וארדואן מבקש להציג את ארצו כמעצמה אזורית בעלת מצפון, שמדברת בשם "הדרום הגלובלי" ובשם העולם המוסלמי. חיבור המלחמה בעזה למשבר האקלים, דרך עצי זית עקורים ומי תהום מזוהמים, הוא ניסיון לתרגם את המסר הפוליטי לשפה שמדברת גם אל קהלים מערביים, ירוקים וליברליים.

הסיבה השלישית היא פנימית. ארדואן נמצא במאבק ממושך מול האופוזיציה, והעמדה הנוקשה מול ישראל היא אחד הנושאים הבודדים שזוכים בטורקיה לתמיכה רחבה, מעבר לגבולות המחנה הפוליטי. כשמשרד החוץ הישראלי קורא לו "דיקטטור", הוא בעצם מספק לו תחמושת: נשיא שמותקף מבחוץ מתלכד עם הציבור בבית. לישראל, מנגד, יש אינטרס ברור להציג את טורקיה כמי שמארחת את הנהגת חמאס ולכן אינה מתווכת הוגנת. הניסיון הישראלי לנתק את אנקרה מתפקידה כ"ערבה" להסכם הוא חלק מהמאבק על מי יעצב את "היום שאחרי" בעזה.

מה הלאה

בטווח הקרוב קשה לראות התמתנות. ההודעות של שני משרדי החוץ מעידות שהערוצים הפומביים נעולים, וכל במה בינלאומית, מהאו"ם ועד ועידות אזוריות, תהפוך לזירה נוספת. השאלה הגדולה היא אם וושינגטון, שותפה מרכזית להסכם שארם א-שייח' ובעלת קשר אישי הדוק לארדואן, תפעיל לחץ על שני הצדדים כדי להניע את השלב הבא, ובראשו פריסת הכוח הבינלאומי ותחילת השיקום. בלי התקדמות כזו, אנקרה תמשיך להשתמש בכל במה כדי להאשים את ישראל בכישלון, וירושלים תמשיך להשיב במתקפות אישיות על הנשיא הטורקי.

בינתיים, באנטליה, מה שהיה אמור להיות פסגה על עתיד כדור הארץ הזכיר לכולם שבמזרח התיכון, גם שיחה על אקלים מתנהלת בצל ההריסות של עזה.

The Butterfly Button