אנטליה, עיר הנופש שעל חוף הים התיכון, הייתה אמורה להיות השבוע זירה לדיונים על פליטות פחמן, מימון אקלימי ועתיד כדור הארץ. בפועל היא הפכה לחזית הבולטת ביותר במלחמה הדיפלומטית המתמשכת בין אנקרה לירושלים. מה שהתחיל בהחלטה טכנית לכאורה של המדינה המארחת - לא לשלוח הזמנה לישראל לפסגת המנהיגים של ועידת האקלים COP31 - התגלגל בתוך ימים להתכתשות פומבית בין משרדי החוץ, לכינויי גנאי אישיים ולהצהרות מצד בכירי הממשל הטורקי, שכל אחת מהן חריפה מקודמתה.
"לא שלחנו הזמנה"
את הצעד הראשון חשף ביום שני, 9 בנובמבר, שר הסביבה, העיור ושינויי האקלים הטורקי מוראט קורום, המשמש גם נשיא הוועידה. בראיון לערוץ NTV אמר קורום, כפי שדיווח אתר אל-ג'זירה:
"בתור המדינה המארחת, לא שלחנו הזמנה לישראל להשתתף בפסגת המנהיגים"
אמר מוראט קורום, שר הסביבה, העיור ושינויי האקלים הטורקי ונשיא ועידת האקלים
הוא הבהיר כי ההחלטה חלה על פסגת המנהיגים בלבד, ולא על משא ומתן האקלים של האו"ם, שבו רשאיות כל המדינות להשתתף. לצד זאת הוסיף משפט שהפך לסיסמת השבוע באנקרה: "לא ניתן להשיג צדק אקלימי בהיעדר שלום".
הסמליות לא נעצרה בהזמנות. האולם הגדול ביותר במתחם הוועידה, המכיל 6,250 מושבים, נקרא "עזה". קורום הדגיש כי עמדת טורקיה כלפי הממשלה בישראל "לא תשתנה". הוועידה נפתחה ב-9 בנובמבר ותימשך עד 20 בנובמבר, כלומר הזירה תישאר פתוחה עוד שבוע לפחות. במקביל לדיוני האקלים נפגש סגן נשיא טורקיה ג'ודת יילמאז עם ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפא, ושוחח עמו על הפסקת האש, הסיוע ההומניטרי ושיקום הרצועה.
נאום הפתיחה והתגובה הישראלית
ארדואן עצמו עלה לבמה בנאום הפתיחה של הוועידה, ולפי ההודעה הרשמית של משרד החוץ הטורקי, הוקיע את מה שכינה "הזוועות השיטתיות" של ישראל בעזה. ראש מנהלת התקשורת בנשיאות, בורהאנטין דוראן, פירט מאוחר יותר כי הנשיא הצביע בנאומו על הרס "עצי זית בני מאות שנים", על זיהום מקורות המים ועל ערים שהפכו לעיי חורבות, ותיאר את מצב הרצועה כ"רצח עם ואסון אקולוגי".
התגובה מירושלים הגיעה במהירות ובחריפות חריגה גם ביחסים המעורערים ממילא. לפי הנוסח שפורסם בתקשורת הטורקית ובערוץ RT בערבית, משרד החוץ הישראלי הצהיר:
"שוב, הדיקטטור ארדואן משתמש בפורום בינלאומי כדי לקדם את מסע השקרים שלו נגד ישראל"
מתוך הודעת משרד החוץ הישראלי
בהודעה נטען עוד כי חמאס הוא האחראי להרס בעזה, כי הוא פתח במלחמה במתקפת 7 באוקטובר 2023 והציב את תשתיותיו הצבאיות בלב אוכלוסייה אזרחית, וכי טורקיה מארחת את בכירי הארגון. השורה המעשית החשובה ביותר בהודעה הייתה אחרת: לפי ירושלים, שיקום הרצועה צריך להמתין לפירוק חמאס מנשקו.
אנקרה מחזירה אש
ב-11 בנובמבר בערב פרסם משרד החוץ הטורקי הודעה כתובה, ובה תקף את "ההשמצות הנבזות והחצופות של משרד החוץ הישראלי נגד כבוד נשיאנו". לפי ההודעה, שצוטטה בעיתון "תקוים", הדברים "מהווים דוגמה נוספת למאמציהם העקרים של המנהיגים הישראליים להסתיר את האמת". אנקרה הוסיפה כי "תמשיך לעמוד לצד כל המדוכאים", ובראשם הפלסטינים.
דובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, הצטרף במילים חריפות עוד יותר:
"רשת הטבח שההיסטוריה והצדק צריכים לשפוט לא תוכל להסתיר את פשעיה בשקרים האלה"
אמר עומר צ'ליק, דובר מפלגת AKP
ביום שישי, 13 בנובמבר, הגיע תורו של בורהאנטין דוראן, שכתב ברשת החברתית הטורקית NSosyal כי הצהרות משרד החוץ הישראלי הן "חסרות רמה וחצופות", ו"סימן נוסף למבוי הסתום הפוליטי והמוסרי שאליו נקלעה" ההנהגה הישראלית.
הדפוס מוכר: ארדואן תוקף, ירושלים משיבה בהתקפה אישית, ואנקרה מגייסת את כל מנגנוני הממשל - משרד החוץ, המפלגה ומנהלת התקשורת - לגל תגובות מתואם. אבל הפעם יש לסבב הקשר רחב יותר, והוא חשוב מהעלבונות עצמם.
הרקע: הסכם שנתקע
כדי להבין את זעם אנקרה צריך לחזור שבוע אחורה, לפורום TRT World העשירי שנערך באיסטנבול. שם, לפי דיווח יורוניוז בערבית מ-6 בנובמבר, הזהיר ארדואן כי ההבנות שטורקיה סייעה להשיג "לא תורגמו למחויבויות של ממש בשטח". הוא תקף את המוסדות הבינלאומיים שלטענתו רק "צופים" במתרחש בעזה, הגדיר את המערכת הבינלאומית כנתונה ב"משבר מבני עמוק", והזהיר מפני "טרור המתנחלים" בגדה המערבית - יותר מ-3,000 תקיפות והפרות באוקטובר לבדו, לפי נתוניו.
את המספרים הקשים יותר הציג ראש המודיעין הטורקי, איברהים קאלן, האיש שהיה מעורב באופן אישי במגעים. לדבריו, ההסכם שנחתם בשארם א-שייח' ב-10 באוקטובר 2025, בתיווך טורקיה, קטר, מצרים וארצות הברית, כלל כניסה של 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, חילופי חטופים ואסירים, נסיגה ישראלית, מינהל פלסטיני, כוח ביטחון בינלאומי ושיקום. לטענתו, רוב ההתחייבויות לא מומשו: יותר מ-1,800 פלסטינים נהרגו מאז החתימה, אף שכל החטופים הישראלים הוחזרו; ישראל עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה; וכ-65% מהמבנים והתשתיות הרוסים, בעוד השיקום טרם החל.
קאלן הוסיף כי הוועדה הלאומית לניהול עזה עדיין יושבת בקהיר וממתינה לאישורים, וכי כוח הביטחון הבינלאומי לא הצליח להתפרס באזור החיץ בשל המשך התקיפות. מנגד, הדגיש, חמאס הסכים שלא להשתתף בוועדה המנהלת את הרצועה ולפרק את נשקו - צעד שהגדיר "ויתור פוליטי והתפתחות היסטורית".
"המשך הכיבוש מאיים להצמיח גלים חדשים של קיצוניות ואלימות"
הזהיר איברהים קאלן, ראש המודיעין הטורקי
שני נרטיבים על אותו הסכם
כאן נמצא לב המחלוקת. בעיני אנקרה, חמאס עשה את שלו - החזיר את החטופים והסכים לוויתורים מהותיים - וישראל היא שמעכבת את השלבים הבאים. בעיני ירושלים, כפי שעולה מהודעת משרד החוץ, השיקום מותנה בפירוק מוחלט של חמאס, ואין לדבר על שלב הבא לפני שזה יקרה. הוויכוח על "מי הפר" הוא בפועל ויכוח על סדר הפעולות, וטורקיה, כאחת המדינות הערבות להסכם, רואה עצמה צד שנפגע מכך באופן ישיר.
זו גם הסיבה שהמתקפה של ארדואן מגיעה דווקא מבמת האקלים. ההצגה של עזה כ"אסון אקולוגי" מאפשרת לאנקרה להכניס את הסוגיה לסדר היום של אירוע שבו משתתפים מנהיגים מכל העולם, ולמסגר את ישראל כמי שמודרת לא רק מטעמים פוליטיים אלא גם מטעמים "סביבתיים". מבחינת ארדואן, מדובר בהפגנת כוח של מדינה מארחת שמכתיבה את הנרטיב.
החזית הלבנונית: השחקן הבא בגבול הצפון?
ובעוד העיניים נשואות לאנטליה, נפתח ערוץ נוסף שעשוי להתברר כמשמעותי יותר לישראל בטווח הארוך. לפי דיווח של העיתון הלבנוני "אל-אח'באר", שצוטט ביום שישי בסוכנות "סמא" הפלסטינית, בילאל ארדואן, בנו של הנשיא, נפגש עם נשיא לבנון והדגיש את "הצורך בנסיגה מלאה של הכיבוש הישראלי מדרום לבנון". לפי מקורות שצוטטו בדיווח, אנקרה "מוכנה להיות נוכחת בדרום לבנון בשלב שאחרי יוניפי"ל" - בתנאי שתושג מסגרת מוסכמת לכוח בינלאומי בגבול לבנון-ישראל. טורקיה הציעה גם סיוע כספי או שיקום של כפר שלם, והבטיחה סיוע נוסף בתחומי הרווחה והחינוך.
יש להתייחס לדיווח בזהירות: מדובר במידע ממקור שני, והנכונות הטורקית מותנית. ובכל זאת, עצם העלאת האפשרות של נוכחות טורקית על הגבול הצפוני של ישראל, במקביל למעורבות הטורקית בסוריה ולשאיפתה לקחת חלק בכוח הבינלאומי בעזה, משרטטת תמונה ברורה: אנקרה מבקשת לעצמה מקום ליד כל שולחן שבו נקבע עתיד הגבולות של ישראל.
מה הלאה
בטווח המיידי, ועידת האקלים באנטליה תימשך עד 20 בנובמבר, וקשה להאמין שהטון ירד. כל נאום של בכיר טורקי צפוי לכלול התייחסות לעזה, וכל התייחסות כזו מזמינה תגובה ישראלית. בטווח הארוך יותר, השאלה היא האם טורקיה תצליח לתרגם את הרטוריקה למנוף: לחץ על וושינגטון, שהייתה שותפה לתיווך בשארם א-שייח', לדחוף את ישראל לשלבים הבאים של ההסכם, ונוכחות פיזית בזירות שמקיפות את ישראל - מעזה ועד לבנון.
מה שברור כבר עכשיו הוא שהיחסים בין המדינות הגיעו לנקודה שבה כינוי "דיקטטור" מצד משרד חוץ רשמי ו"רשת טבח" מצד מפלגת השלטון הם כבר לא חריגה אלא שגרה. ובשגרה הזאת, כל במה בינלאומית - גם כזו שנועדה לדון בעתיד האקלים - הופכת לשדה קרב.
