פסגה עם מסר פוליטי מובנה
מי שהגיע השבוע לאנטליה כדי לדבר על פליטות פחמן, על מימון אקלים ועל עליית מפלס הים, גילה מהר מאוד שהמארחת הטורקית בנתה לפסגה גם תסריט פוליטי ברור. ועידת האקלים של האו"ם, COP31, נפתחה ביום שני בעיר הנופש שבדרום טורקיה ותימשך עד 20 בנובמבר. כבר ביום הפתיחה הודיע שר הסביבה, העיור ושינוי האקלים הטורקי, מוראט קורום, המכהן גם כנשיא הוועידה, כי ישראל לא תוזמן לפסגת המנהיגים.
"כמדינה מארחת, לא שלחנו הזמנה לישראל להשתתף בפסגת המנהיגים"
אמר מוראט קורום, שר הסביבה, העיור ושינוי האקלים של טורקיה ונשיא ועידת COP31, בראיון לערוץ הטורקי NTV
הראיון צוטט באל-ג'זירה בערבית ובסוכנות אנאדולו. ההחלטה, כך הובהר, חלה על פסגת המנהיגים בלבד ולא על משא ומתן האקלים של האו"ם עצמו, שבו רשאית כל מדינה משתתפת להציג את עמדותיה. אבל המסר הפוליטי עבר: ישראל אינה רצויה בשולחן הראשי.
קורום לא הסתיר את הנימוק. לדבריו, טורקיה "לא תשתוק" מול מה שהגדיר רצח עם בעזה.
"נדבר כאן על אקלים ועל צדק אקלימי, אבל צדק אקלימי אינו יכול להתקיים בהיעדר שלום"
אמר קורום, והוסיף כי עמדתה של אנקרה כלפי ממשלת ישראל לא תשתנה בגלל הוועידה
הסמליות נבנתה גם בתוך מתחם הכנסים עצמו. האולם הגדול ביותר, שמכיל 6,250 מושבים, נקרא "עזה". לפי הדיווחים, יוצגו בו תערוכות אמנות על סבלם של ילדי הרצועה ויצירות של אמנים פלסטינים. "העמדה הפוליטית שלנו ברורה", אמר קורום, "והיא תימשך לאורך כל הוועידה".
ארדואן על הבמה: "האכזריות הזו חייבת להיפסק"
ביום רביעי, 11 בנובמבר, עלה הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לנאום הפתיחה של פסגת המנהיגים. לפי העיתון הטורקי "סבאח", המקורב לנשיאות, ארדואן הקדיש חלק ניכר מדבריו לרצועת עזה, ושזר את השיח הסביבתי בשיח המלחמה. הוא טען כי עזה עברה לא רק רצח עם אלא גם "רצח עם סביבתי", ותיאר עצי זית בני מאות שנים שנכרתו. "היום נטענו עצי זית", אמר, במחווה שנועדה להתכתב עם נושא הוועידה.
"האכזריות הזו חייבת להיגמר, וחייבים לגמור אותה"
הצהיר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בנאום הפתיחה של פסגת המנהיגים
ארדואן תיאר גם אוהלים ומחסות ברצועה שהוצפו בגשמים העזים, והאשים את ישראל בחסימת סיוע: "אנחנו רוצים לשלוח מכולות, אבל זה לא מותר".
הבחירה בבמה אינה מקרית. פסגת אקלים של האו"ם מושכת ראשי מדינות, שרים ועיתונאים מכל העולם, ועבור ארדואן זו הזדמנות להציב את טורקיה כקול המרכזי של "הדרום הגלובלי" בסוגיה הפלסטינית, דווקא בפורום שאינו מוגדר כפוליטי. מה שבאירועים אחרים היה נשמע כנאום נוסף, נשמע באנטליה כהכרזה שטורקיה מוכנה להשתמש בכל כלי בינלאומי שבידיה, כולל אירוח ועידת או"ם, כדי לבודד את ישראל.
התגובה הישראלית והמענה הטורקי
משרד החוץ הישראלי הגיב לנאום בהודעה חריפה נגד ארדואן. התקשורת הטורקית לא ציטטה את נוסח ההודעה הישראלית, אך התגובה של אנקרה הגיעה עוד באותו ערב, ובטון שאינו משאיר מקום לפרשנות.
במשרד החוץ הטורקי כינו את דברי ירושלים "השמצות שפלות וחצופות" נגד הנשיא, ואמרו כי הן "דוגמה נוספת" ל"מאמצים העקרים" של בכירים ישראלים "להסתיר את האמת". לפי ההודעה, שפורסמה במלואה ב"סבאח", ארדואן "שב והעלה לסדר היום העולמי את מדיניות הדיכוי השיטתית של ישראל". ההודעה נחתמה במשפט שהפך לנוסחה קבועה בהודעות הטורקיות: "כטורקיה, נמשיך לעמוד לצד כל המדוכאים שמדיניותה התוקפנית של ישראל מכוונת נגדם, ובראשם הפלסטינים".
חילופי הדברים הללו אינם חדשים, אבל העיתוי חשוב. הם מגיעים בשבוע שבו טורקיה מנצלת את מעמדה כמארחת של אירוע בינלאומי גדול, ולא כמבקרת מן הצד. זהו הבדל מהותי: אנקרה לא רק אומרת, היא גם קובעת מי יושב בחדר.
הרקע: הסכם שארם א-שייח' שלא מתממש
כדי להבין את הטון באנטליה צריך לחזור שבוע אחורה, לאיסטנבול. ב-6 בנובמבר, בפתיחת "פורום TRT World 2026", הזהיר ארדואן כי הסכם הפסקת האש בעזה אינו מיושם.
"לצערנו, הסכם השלום בעזה אינו מיושם"
אמר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, לפי CNN Türk
הוא תקף את המערכת הבינלאומית, שלדבריו "הניפה את דגל פשיטת הרגל", והאשים את התקשורת הבינלאומית ואת מועצת הביטחון של האו"ם במוסר כפול. "לישראל נותנים יחס מועדף", אמר, במשפט שהפך לכותרת בתקשורת הטורקית.
ארדואן הרחיב גם לגדה המערבית. לדבריו, באוקטובר לבדו נרשמו יותר מ-3,000 תקיפות והפרות של מתנחלים, ב"טרור מתנחלים" שמטרתו, כדבריו, לדחוק את הפלסטינים מאדמתם.
באותו פורום נשמע גם קולו של ראש המודיעין הטורקי, איברהים קאלן, אחד האנשים המעורבים ביותר בתיווך מול חמאס. לפי יורוניוז בערבית, קאלן פירט את מסגרת ההסכם שנחתם בשארם א-שייח' ב-10 באוקטובר 2025, בתיווך טורקיה, קטאר, מצרים וארצות הברית: הפסקת הפעולות הצבאיות ושחרור עצורים ואסירים, כניסה של 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, נסיגה ישראלית, ממשל פלסטיני ברצועה, כוח ביטחון בינלאומי ושיקום.
לטענת קאלן, רוב ההתחייבויות לא בוצעו. ישראל, לדבריו, עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה; הגידול המוסכם בסיוע לא התרחש; הוועדה הלאומית שאמורה לנהל את עזה ממתינה בקהיר לאישורים ולערבויות ביטחוניות; והכוח הבינלאומי שיועד לאזור החיץ לא הצליח להתפרס בשל המשך התקיפות. השיקום, אמר, טרם החל, וכ-65% מהמבנים והתשתיות ברצועה הרוסים.
הנתון החריף ביותר שהציג נוגע לנפגעים: לדבריו, יותר מ-1,800 פלסטינים נהרגו בתקיפות ישראליות מאז חתימת ההסכם, וזאת אף שכל החטופים הישראלים הוחזרו. קאלן הוסיף כי חמאס הסכים שלא להשתתף בשלטון ברצועה והסכים להתפרק מנשקו, צעד שהגדיר "ויתור פוליטי" ו"התפתחות היסטורית", בעוד ישראל, לטענתו, לא נקטה צעדים מקבילים. הוא הזהיר כי המשך הכיבוש צפוי להוליד גלי קיצוניות ואלימות חדשים, וחזר על עמדת אנקרה: מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים.
חשוב לציין: הנתונים הללו מובאים כפי שהוצגו על ידי הבכירים הטורקים, ולא אומתו באופן עצמאי. אבל עבור מי שמנסה להבין את ההיגיון הטורקי, הם המפה. אנקרה רואה את עצמה כאחת הערבות להסכם, ולכן כל יום שבו ההסכם לא מתממש נרשם אצלה גם כפגיעה ביוקרתה.
הזווית הפלסטינית: אנטליה כבמה לרשות
במקביל לבידוד ישראל, דאגה טורקיה להעניק במה לרשות הפלסטינית. ביום שלישי נפגש סגן הנשיא הטורקי, ג'בדט ילמז, עם ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפא בשולי הפסגה. השניים דנו, לפי הדיווח באל-ג'זירה, בייצוב הפסקת האש בעזה, בזרימת הסיוע ובשיקום. ילמז הבטיח כי טורקיה תמשיך לתמוך במדינה פלסטינית ריבונית על בסיס פתרון שתי המדינות.
המהלך הזה מלמד משהו על האסטרטגיה הטורקית. אנקרה אינה מסתפקת בקשר עם חמאס, שבו היא נתפסת כמתווכת מפתח, אלא מבקשת להציג עצמה גם כשותפה של הרשות ושל המסגרת הבינלאומית המקובלת. כך היא משלבת בין שני כובעים: מגינה של הפלסטינים בשיח הפופולרי בעולם המוסלמי, ושחקנית אחראית בעיני אירופה והמפרץ.
ניתוח: מה טורקיה מרוויחה, ומה זה אומר לישראל
מבט מהשטח, דרך התקשורת הטורקית והערבית, מעלה כמה מסקנות. הראשונה: אין כאן התפרצות רגעית. מנאום איסטנבול ועד במת אנטליה, הקו הטורקי עקבי. ארדואן, קאלן, קורום וילמז מדברים באותו קול, וכל אחד מהם מכסה זירה אחרת: הנשיא את הרטוריקה, ראש המודיעין את הפרטים המבצעיים של ההסכם, שר הסביבה את הסמליות של הוועידה וסגן הנשיא את הדיפלומטיה מול הרשות.
השנייה: טורקיה עוברת מהצהרות לצעדים. אי-הזמנת ישראל לפסגת מנהיגים של ועידת או"ם היא צעד מעשי, גם אם מוגבל. היא קובעת תקדים של שימוש במעמד המארחת ככלי לחץ, ומסמנת לשחקנים אחרים באזור שאפשר לשלם מחיר תדמיתי נמוך יחסית על הדרה של ישראל מאירועים בינלאומיים.
השלישית: הגשר בין אקלים לעזה אינו קישוט. ארדואן ניסח את המלחמה במונחים של "רצח עם סביבתי", עצי זית שנכרתו ומחסות מוצפים. זו מסגרת שנועדה לדבר אל קהל שאינו בהכרח עוסק במזרח התיכון: ארגוני סביבה, פעילי אקלים ומדינות מתפתחות. מדובר בניסיון להרחיב את חזית הלחץ על ישראל אל מחוץ לזירה הפוליטית המסורתית.
ומה זה אומר לישראל? בטווח הקצר, מדובר בעוד סבב חריף בין שתי מדינות שהיחסים ביניהן נמצאים בשפל ממושך. בטווח הארוך, אנקרה מבהירה כי תמשיך למדוד את ישראל לפי יישום ההסכם בעזה, ותמשיך להשתמש בכל במה בינלאומית שתעמוד לרשותה. כל עוד ההסכם תקוע, ונתונים כמו 60% שליטה ו-1,800 הרוגים יחזרו על עצמם בכל נאום, קשה לראות כיצד ייפתח פתח לשיפור.
סיכום
פסגת האקלים באנטליה הייתה אמורה לעסוק בעתיד כדור הארץ. בפועל, היא הפכה לעוד חזית במאבק הדיפלומטי של טורקיה נגד ישראל. אולם בשם "עזה", מנהיגים בלי נציג ישראלי, נאום שחיבר בין עצי זית לרצח עם, ועימות פומבי בין משרדי החוץ, כל אלה יוצרים תמונה אחת: ארדואן אינו מחכה שהזירה הבינלאומית תפעל. הוא מעצב אותה בעצמו, ובשבוע הקרוב, עד סיום הוועידה ב-20 בנובמבר, נראה שהמסר הזה רק ילך ויתחדד.
