"הסכם השלום לעזה, שגם אנחנו תרמנו לחתימתו, לצערנו אינו מיושם" — אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה.
במשפט הזה פתח ארדואן ביום שישי, 6 בנובמבר 2026, את החלק המדיני של נאומו בפורום TRT World העשירי באיסטנבול. אחר כך הגיע המשפט שהפך לכותרת הראשית בכל אתרי החדשות בטורקיה: "İsrail'e iltimas geçiliyor", כלומר "מעניקים לישראל פרוטקציה". בטורקית יש לביטוי הזה גוון חריף במיוחד. הוא מתאר יחס מועדף ולא הוגן, מישהו שזוכה להגנה מלמעלה ועוקף את הכללים שחלים על כל השאר.
רקע: שנה להסכם שלא נולד
ההסכם שעליו דיבר ארדואן נחתם ב-10 באוקטובר 2025 בשארם א־שייח׳ שבמצרים, בתיווך אמריקני ובהשתתפות מצרים, קטאר וטורקיה. על הנייר הוא כלל כמעט כל מה שנדרש כדי לסיים את המלחמה: הפסקת הפעולות הצבאיות, שחרור כל החטופים הישראלים ואסירים פלסטינים, כניסה של 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, נסיגה ישראלית הדרגתית, הקמת מנהל פלסטיני טכנוקרטי, פריסת כוח ייצוב בינלאומי ותחילת שיקום הרצועה.
אנקרה הציגה את מעורבותה כהישג דיפלומטי מהשורה הראשונה. ארדואן עצמו השתתף בפסגת שארם א־שייח׳ שבה הוצג ההסכם, ובממשלה הטורקית תיארו את ההסכם כהוכחה לכך שטורקיה חזרה להיות שחקנית מרכזית במזרח התיכון. עכשיו, יותר משנה אחר כך, אותה טורקיה מודיעה בפומבי שההסכם קיים רק על הנייר.
"רצח העם הגדול ביותר של העת המודרנית"
ארדואן לא הסתפק בביקורת מדינית. לפי הדיווח של סוכנות אנאדולו שפורסם באתר סבאח, הוא הציג נתונים: 75 אלף הרוגים ו-176 אלף פצועים מאז אוקטובר 2023.
"בעזה התרחש רצח העם הגדול ביותר של העת המודרנית" — אמר רג'פ טאיפ ארדואן.
לדבריו, זהו מספר הרוגים "קרוב לפי עשרה" מזה של טבח סרברניצה. הוא ציין במיוחד את מספר העיתונאים שנהרגו ברצועה, יותר מ-270, וכינה את הנתון "בולט ומביש ביותר", כך לפי הנוסח הערבי שפרסם אתר החדשות של אוניברסיטת א-נג'אח.
גם בשנה האחרונה, אחרי שההסכם כבר נחתם, נמשכו ההרג וההרס. ארדואן אמר שבמהלכה נהרגו כ-1,500 "מאחינו" ונפצעו כ-5,500 פלסטינים. "כניסת הסיוע ההומניטרי עדיין נחסמת", אמר, והוסיף כי יותר משני מיליון אזרחים חיים באוהלים מאולתרים, ערב חורף נוסף.
הנשיא הטורקי כיוון את חיציו גם למוסדות הבינלאומיים. "הם יושבים, מדברים ומתפזרים", אמר על הגופים שאמורים לשמור על השלום. לדבריו הם "עומדים כצופים מן הצד מול מה שקורה בעזה". הוא תקף גם ארגונים "שמכנים את עצמם עצמאיים" ובכל זאת, לדבריו, ממשיכים להעניק לישראל יחס מועדף. בתוך כל זה שילב ארדואן גם אבחנה רחבה יותר על מצב העולם: "משבר מבני, שבו הישן גוסס והחדש עוד לא נולד".
הגדה המערבית: "טרור המתנחלים"
החלק השני של הנאום עסק בגדה המערבית, ושם הטון היה חריף אפילו יותר.
"טרור המתנחלים הופך מדי יום לחצוף יותר, תחת מבטו האדיש של העולם המודרני" — אמר ארדואן.
לדבריו, רק בחודש אוקטובר תועדו יותר מ-3,000 תקיפות והפרות נגד פלסטינים בגדה. באתר א-נג'אח הובאו דבריו שלפיהם מטרת הטרור הזה היא "עקירה כפויה של הפלסטינים מאדמתם".
הוא הביא שתי דוגמאות קונקרטיות. האחת, משלחת בינלאומית של חברי פרלמנט, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים שנמנעה ממנה הכניסה לגדה לפני כשבועיים. השנייה, תקיפה של צלמת עיתונות אמריקנית, היידי לוין, ב-16 באוקטובר בכפר אבו פלאח שממזרח לרמאללה, בזמן שתיעדה את מסיק הזיתים. ארדואן הציג את המקרה כהוכחה לכך שאפילו עיתונאים מערביים כבר אינם מוגנים, ושהעולם בכל זאת "שותק".
קאלן פותח את המחברת: סעיף אחר סעיף
אם ארדואן סיפק את הרטוריקה, את הנתונים היבשים סיפק איברהים קאלן, ראש שירות הביון הלאומי (MIT) ואחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא. קאלן, שהיה מעורב אישית במגעים שהובילו להסכם, פירט לפי הדיווח באל-ג'זירה הערבית מה בדיוק לא קרה. מאז החתימה נהרגו יותר מ-1,800 פלסטינים בתקיפות ישראליות, וזאת למרות שכל החטופים הישראלים הוחזרו.
לפי קאלן, ישראל עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה. הגידול המובטח בהיקף הסיוע לא מומש. הוועדה הלאומית שאמורה לנהל את עזה עדיין יושבת בקהיר, וממתינה לאישורים ולערבויות ביטחוניות. כוח הייצוב הבינלאומי לא הצליח להיפרס באזור החיץ בגלל המשך התקיפות הישראליות. השיקום לא החל, אף שלפי הערכתו כ-65% מהמבנים והתשתיות ברצועה נהרסו.
קאלן הדגיש נקודה שבאנקרה רואים בה מפתח: לדבריו, חמאס הסכים שלא להשתתף בממשל בעזה והסכים גם לפירוק מנשקו. קאלן הגדיר זאת "ויתור פוליטי", וטען שישראל לא נקטה צעדים מקבילים. במילים אחרות, לפי הגרסה הטורקית הצד הפלסטיני כבר שילם, ועכשיו תורו של הצד השני. טורקיה, כך נמסר, ממשיכה לדחוף לפתרון שתי המדינות על בסיס קווי 1967, עם מזרח ירושלים כבירה.
ניתוח: למה עכשיו, ומה אנקרה רוצה
ההופעה הכפולה של ארדואן וקאלן באותו יום לא הייתה מקרית. בטורקיה נהוג לחלק את התפקידים כך: הנשיא מדבר אל הרחוב המוסלמי ואל הקהל הפנימי, וראש המודיעין מדבר אל השגרירויות. השילוב הזה מייצר מסר דו־שכבתי. כלפי פנים, ארדואן ממשיך לבסס את מעמדו כקול החריף ביותר נגד ישראל בעולם האסלאמי. כלפי חוץ, ובעיקר כלפי וושינגטון, קאלן מציג "תיק" מסודר ומנומק, שאפשר להניח על השולחן במשא ומתן.
הרקע האזורי מחדד את הדברים. לפני שבועיים וחצי, ב-20 באוקטובר, הזהיר ארדואן מפני "טבעת אש" שמקיפה את טורקיה, והאשים את נתניהו ברצון לערער את יציבות סוריה. סוריה היא הזירה שבה האינטרסים של אנקרה וירושלים מתנגשים באופן הישיר ביותר. טורקיה רואה בממשל החדש בדמשק בעל ברית אסטרטגי, ואילו ישראל ממשיכה לפעול צבאית בדרום המדינה. מנקודת המבט הטורקית, הסכם עזה שאינו מיושם והפעילות הישראלית בסוריה הם שני חלקים של אותה תמונה: ישראל פועלת בלי מגבלות, והעולם, כלשונו של ארדואן, "מעניק לה פרוטקציה".
יש כאן גם מסר ישיר לממשל האמריקני. טורקיה הייתה בין הערבות להסכם, וכוח הייצוב הבינלאומי, שבו ביקשה אנקרה לקחת חלק, תקוע. ההאשמה ש"מעניקים לישראל פרוטקציה" מופנית אמנם אל "המערכת הבינלאומית", אבל בבירות האזור קשה שלא לשמוע בה גם פנייה אל מי שאמור לאכוף את ההסכם. השאלה היא אם אנקרה תסתפק בהצהרות, או שתתרגם אותן לצעדים: לחץ בפורומים בינלאומיים, הקשחה נוספת של הנתק המסחרי עם ישראל, או ניסיון לבנות קואליציה אזורית שתדרוש מוושינגטון לאכוף את שלב ב׳ של ההסכם.
סיכום
ארדואן לא חידש דבר בעצם ההתנגדות לישראל, זו קו קבוע במדיניותו כבר שנים. מה שחדש הוא הניסוח: טורקיה, אחת החותמות על הסכם שארם א־שייח׳, מודיעה בפומבי ובצורה מתואמת שההסכם נכשל, ומניחה את האחריות לכישלון על ישראל ועל מי שמגבה אותה. בשנה הקרובה, כשהדיון על עתיד עזה, על כוח הייצוב ועל השיקום יחזור לשולחן, אנקרה תגיע אליו עם רשימה כתובה של סעיפים שלא קוימו. בירושלים כדאי להתייחס אליה ברצינות. לא בגלל הרטוריקה של ארדואן, אלא בגלל הנתונים שקאלן כבר הניח על השולחן.
