מהגנה על צנעא להתקפה על ינבוע
ביום שני בערב עלה דובר הכוחות החות'יים, יחיא סריע, לשידור בערוץ "אלמסירה" והקריא הודעה שסימנה את רף ההסלמה החדש. לדבריו, בתוך 48 שעות ביצעו כוחותיו "שישה מבצעים" בעומק סעודיה באמצעות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים. רשימת היעדים שהציג היתה ארוכה ומפורטת: מתקני ארמקו בעיר הנמל ינבוע לחופי הים האדום, שדה הנפט שייבה שבמזרח הממלכה, שדה התעופה הבינלאומי ע"ש המלך ח'אלד בריאד, שדה התעופה הבינלאומי באבהא, בסיס חיל האוויר ע"ש המלך ח'אלד ליד ח'מיס משיט, אתרי מכ"ם בג'בל אל-חוסן ובג'בל אל-רחמה, מחנה של כוח משימה ימי סעודי ומכ"ם בביר עסכר במחוז נג'ראן.
סריע הציג את המתקפות כתגובה. לפי דבריו, צנעא ומחוזות נוספים בשליטת החות'ים ספגו "יותר מ-200" תקיפות אוויריות וטיליות סעודיות באותן 48 שעות, ו"יותר מ-2,700" תקיפות מאז תחילת סבב ההסלמה הנוכחי – מספרים שלא ניתן לאמת באופן בלתי תלוי. הוא הבטיח להמשיך ולתקוף "ריכוזים צבאיים" בתוך סעודיה "עד להפסקת המבצעים נגד תימן ולהסרת המצור" על האזורים שבשליטת תנועתו.
לצד ההודעה הצבאית, סוכנות הידיעות "סבא" בגרסתה החות'ית ציטטה "מקור צבאי" שחידש את האזהרה לחברות התעופה הזרות: המרחב האווירי הסעודי, כך נמסר, הוא "غير آمنة" – "אינו בטוח" – למעט השמיים מעל מכה ואל-מדינה. המקור לא פירט כיצד בכוונת החות'ים לאכוף את האזהרה, אך עצם ניסוחה, כהחרגה של שתי הערים הקדושות בלבד, נועד להפוך את כל יתר הממלכה למרחב מאוים.
רקע: מהפוגה שקרסה למלחמה פתוחה
המלחמה בתימן החלה בספטמבר 2014, כשהחות'ים כבשו את צנעא ומחוזות נוספים בצפון, והתרחבה במרץ 2015 עם כניסת הקואליציה בהובלת סעודיה. באפריל 2022 נכנסה לתוקף הפוגה שהביאה רגיעה יחסית וניהול שיחות עקיפות בין ריאד לצנעא. התמונה החלה להתהפך בקיץ: ביולי האחרון הכריזו החות'ים על "מצור ימי" על נמלי סעודיה בים האדום ותקפו מכליות הקשורות לממלכה, והקרבות בשטח הפכו לרחבים ביותר מאז ההפוגה. בספטמבר השתלטו החות'ים על עמדות מפתח בחודיידה ובתעז, ובכללן העיר אל-מח'א, והגיעו עד האי מיון הצופה על מצר באב אל-מנדב – צוואר הבקבוק שדרכו עובר חלק ניכר מהסחר העולמי בין אסיה לאירופה.
בתחילת אוקטובר עברה ההסלמה שלב: בין 5 באוקטובר לאמצע החודש נפגעו חמישה שדות תעופה סעודיים בעשר מתקפות, לפי דיווחי אל-ג'זירה, שגבו 20 הרוגים ומאות פצועים. הקשה מכולן היתה המתקפה על שדה התעופה הבינלאומי ע"ש המלך ח'אלד בריאד ב-10 באוקטובר, שבה נהרגו 12 עד 13 בני אדם לפי דיווחים שונים, מאות נפצעו, והטיסות הושבתו ליותר משבוע. הקבינט הסעודי הודיע כי החות'ים "ישלמו" על הפגיעה בשדות התעופה, ובהם אלה של מכה ואל-מדינה, והקואליציה תקפה בתגובה את תחנת הנפט המרכזית "סבאחה" בצנעא – לאחר שהזהירה אזרחים להתפנות ממנה – ואת מתחם חברת הנפט התימנית.
המומחה הצבאי תא"ל חסן ג'וני הסביר באל-ג'זירה כי ריאד "החליטה לדחוף את המבצע עד כמה שניתן" לאחר שהחות'ים פגעו ביעדים אזרחיים וכלכליים חשובים בממלכה. לדבריו, היעדים הסעודיים הם שניים: פגיעה בתשתית הכלכלית של החות'ים, כמו תחנת סבאחה, לצד יכולותיהם הצבאיות; ותמיכה בכוחות הממשלה התימנית בהחזרת שטחים, ובראשם תעז. ג'וני הזהיר כי "התוצאה תיקבע ביכולתה של ריאד ליירט" את מטחי הכטב"מים והטילים הגדולים שהוא צופה. סריע, מצידו, הזהיר כי כל תקיפה על צנעא תיענה ב"תגובה קשה ומכאיבה" בריאד, וקרא לתושבים הסמוכים למתקני ארמקו להתפנות.
שבוע של טילים ומיירטים
ההודעה של סריע לא נותרה בגדר הצהרה. ביום שני בערב דיווחה רשות התעופה האזרחית הסעודית על "פציעתם של 3 בני אדם ונזק חומרי כתוצאה מהפגזה שכוונה לשדות התעופה של נג'ראן וג'אזאן". ביום שלישי, 20 באוקטובר, הופעלה בריאד מערכת ההתרעה הלאומית, כתבי סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחו על שני פיצוצים בעיר, ודובר הקואליציה, אל"ם תורכי אל-מאלכי, הודיע ב-X כי "ההגנות האוויריות יירטו את הטיל והשמידו אותו". באותו יום הודיעה הקואליציה גם על יירוט טיל בליסטי שנורה לעבר ח'מיס משיט, ובהצהרה שצוטטה בערוץ "אל-אח'באריה" קבעה כי "הבירה הכבושה צנעא ומחוזות סעדה ועמראן הם מקורות האיומים הטיליים החות'יים", והתחייבה: "אנו ממשיכים לנטרל את איום הטילים הבליסטיים וטילי קרקע-קרקע ולהשמיד את מקורותיהם".
יום רביעי היה קטלני יותר בצד הסעודי: הרשויות דיווחו על ארבעה הרוגים – שניים מרסיסים בעת סיכול מתקפת כטב"ם על מתקן ארמקו במחוז המזרחי, ושניים במתקפה על שדה התעופה הבינלאומי ע"ש המלך פהד בדמאם. הקואליציה הודיעה על השמדת שבעה כטב"מים באותו יום, שישה מהם מעל אל-מדינה והמחוז המזרחי. ביום חמישי, 22 באוקטובר, פרסם אל-מאלכי סדרת הודעות: ארבעה כטב"מים יורטו מעל המחוז המזרחי עם שחר, אחד מעל ריאד, ארבעה נוספים מעל ריאד ואל-מדינה, ובערב – "יירוט והשמדה של טיל בליסטי ששיגרה המיליציה החות'ית לעבר נג'ראן". בסך הכל: תשעה כטב"מים וטיל בליסטי ביממה אחת, בארבעה אזורים שונים של הממלכה, מהמפרץ הפרסי במזרח ועד הגבול התימני בדרום.
הנתונים הללו מספרים את הסיפור האמיתי של השבוע: לא הצלחה חות'ית חד-פעמית, אלא שחיקה שיטתית. כל יירוט מוצלח נדרש להתקיים גם למחרת, והחות'ים – שבעבר ריכזו את מאמציהם בדרום הממלכה – מפזרים כעת את המטחים על פני אלפי קילומטרים, מינבוע שבמערב ועד שייבה שבמזרח, ומעמיסים על מערך ההגנה האווירית הסעודי עומס שהעלות שלו גבוהה בהרבה מעלות הכטב"מים עצמם. האזהרה בדבר מרחב אווירי "לא בטוח" היא הנדבך השני של אותה אסטרטגיה: גם בלי לפגוע במטוס נוסעים, די בכך שחברות תעופה בינלאומיות יסיטו נתיבים או יקצצו טיסות כדי להפוך את הממלכה ליעד פחות אטרקטיבי להשקעות ולתיירות – בדיוק הנכסים שעליהם בנויה "חזון 2030".
החזית הקרקעית: "פג'ר אל-ימן" ומחנה הטירונים בשבווה
במקביל למלחמת הטילים, הודיע ביום שני ראש מועצת ההנהגה הנשיאותית התימנית, רשאד אל-עלימי, על השקת מבצע מורחב בשם "פג'ר אל-ימן" ("שחר תימן"), שמטרתו המוצהרת היא "השבת מוסדות המדינה, שחרור הבירה צנעא וסיום ההפיכה". דובר הכוחות הממשלתיים, מאג'ד אל-נזילי, טען כי בוצעו 1,164 תקיפות ביממה אחת באמצעות מטוסי קרב, כטב"מים, ארטילריה ומשגרי רקטות, וכי לחות'ים נגרמו 558 נפגעים ו-135 כלי רכב צבאיים הושמדו או הושבתו. הקואליציה הוסיפה כי השמידה 127 מחסני נשק ומשטחי שיגור של החות'ים בתוך תימן. הכוחות הממשלתיים הודיעו גם על כיבוש מחדש של אל-מח'א ואזור באב אל-מנדב – טענה שהחות'ים הכחישו – וביום שלישי הודיעו כוחות "דרע אל-וטן" (מגן המולדת) כי "השלימו את השליטה על הפסגה הגבוהה ביותר במחוז ג'בל חבשי במחוז תעז", דרומית-מערבית לעיר. אל-ג'זירה דיווחה כי הכוחות הממשלתיים מנסים לפרוץ את המצור הממושך על תעז, בעוד הקרבות נמשכים גם בגזרת אל-שקב מדרום לעיר, במאריב ובחוף המערבי.
המחיר הכבד ביותר נגבה דווקא הרחק מהחזית. ביום שני פגעו שלושה טילים בליסטיים חות'יים, לפי רויטרס, במרכז ההכשרה ע"ש אחמד אל-סלימאני במחנה אל-עלם שבנפת ג'רדאן במחוז שבווה, שבו אומנו מגויסים חדשים לכוחות ביטחון הפנים. השלטון המקומי בשבווה הודיע כי מספר ההרוגים עלה ל-53 ויותר מ-200 נפצעו. סריע טען כי הבסיס מופעל בידי קצינים סעודים וכי בין ההרוגים היו גם קצינים סעודים – טענה שלא אומתה. בתקשורת החות'ית דווח באותם ימים על שמונה תקיפות אוויריות בנפת סחאר שבסעדה, על הפגזות בנפת הגבול שדא ועל שלושה הרוגים באל-ד'אהר.
בצד ההומניטרי, נציבות הפליטים של האו"ם מסרה כי יותר מ-250 אלף בני אדם נעקרו מבתיהם בתוך תימן בין 1 באוגוסט ל-17 באוקטובר, ודוברה מת'יו סולטמארש הביע בג'נבה דאגה מהתרחבות הלחימה.
מי יישחק ראשון?
בניגוד לסבבים קודמים, שבהם סעודיה חיפשה דרך לרדת מהעץ באמצעות מתווכים עומאניים, הפעם ריאד נראית מחויבת למהלך. היא פתחה חזית אווירית מול צנעא, מחזיקה ברשותה שותף קרקעי שמריץ מבצע בעל שם ויעד מוצהר, ומנסה לנצל את העובדה שהחות'ים נמצאים במתיחות גם מול כוחות אחרים באזור כדי לשחוק אותם. החות'ים, מצידם, משיבים בכלי שהוכיח את עצמו בעבר: הצבת תג מחיר כלכלי שהממלכה מתקשה לספוג – שדות תעופה מושבתים, מתקני ארמקו תחת אזהרת פינוי ומרחב אווירי שהוכרז "לא בטוח".
השאלה הפתוחה היא לא מי יזכה בניצחון צבאי – ספק אם מישהו מהצדדים מאמין בכך – אלא מי יתעייף קודם. אם מערך ההגנה האווירית הסעודי ימשיך ליירט כפי שעשה ביום חמישי, והכוחות הממשלתיים יצליחו לממש את ההישגים בתעז ובבאב אל-מנדב, ייתכן שהחות'ים ימצאו עצמם במצב שבו המחיר שהם משלמים בבית גבוה מהנזק שהם גורמים בממלכה. אם לעומת זאת כטב"ם אחד יחמוק ויפגע במטוס נוסעים או במתקן נפט מרכזי, ההחרגה של מכה ואל-מדינה תהפוך לפרט שולי בסיפור גדול בהרבה – סיפור שבו הים האדום, באב אל-מנדב ושמי המפרץ כולם הופכים לזירת לחימה אחת. השבוע האחרון מלמד שהשעון של שני הצדדים כבר רץ.
