הראיון שהדליק את המפרץ
הדברים נאמרו ביום ראשון בערב, 19 במהר לפי הלוח האיראני, בראיון לטלוויזיה הממלכתית. לפי התמליל שפרסם רדיו פרדא, אמר מוחסן רזאאי: "אם תפרוץ שוב מלחמה, כבלים רבים, מרכזי נתונים ומתקני בינה מלאכותית" – ולדבריו מדובר בנכסים "ששוויים באזור עולה על 2 טריליון דולר" – יהפכו למטרה.
"נקדם את פני האויב בתוכנית רחבה ומקיפה הרבה יותר"
אמר מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן
העיתונות הערבית אימצה את הכותרת בתוך שעות. האתר הסעודי עאג'ל הדגיש כי רזאאי כלל ברשימה גם "מתקני בינה מלאכותית ואתרים חיוניים אחרים באזור", וסוכנות ספוטניק בערבית הגדירה את הדברים כאזהרה מפני פגיעה ב"כבלים ומרכזי נתונים באזור במקרה של חידוש הקרבות". באתר הפקיסטני דיילי פקיסטן נכתב כי רזאאי רמז במיוחד ל"מתקנים אסטרטגיים באמירויות ובאזורים הסמוכים להורמוז", אף שלא נקב בשמות אתרים ספציפיים, ואף ציין כי "נכסים אמריקניים מרכזיים באזור טרם הותקפו".
באתרי הטכנולוגיה האיראניים, כמו דיג'יאתו וזומית, הכותרות היו יבשות יותר אך לא פחות מאיימות: "מרכזי הנתונים ומרכזי הבינה המלאכותית יהיו בטווח של איראן במלחמה הבאה". סוכנות דפא-פרס, המזוהה עם המערכת הביטחונית, בחרה לשלב את האיום עם מסר אידיאולוגי מוכר – "סופה של אמריקה הוא פח האשפה של ההיסטוריה".
רקע: 226 ימים של מלחמה, 117 ימים של מזכר הבנות
כדי להבין את העיתוי צריך לחזור לנתונים היבשים. לפי ספירת אל-ג'זירה, זהו היום ה-226 מאז פרצה המלחמה בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית, ב-28 בפברואר, עם התקיפות האמריקניות והישראליות על יעדים בתוך איראן, והיום ה-117 מאז נחתם מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהרן. הפסקת האש הזמנית שהושגה ביוני קרסה, והמצור הימי האמריקני חודש ב-14 ביולי. מאז, לפי פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום), הוחזרו 135 ספינות סחר על עקביהן וארבע ספינות הושבתו – האחרונה שבהן, ספינת משא בדגל פנמה, נפגעה בשבת במפרץ עומאן ממטוס קרב אמריקני שהשבית את מנועה.
באמצע ספטמבר הגישה איראן הצעה לחידוש השיט בהורמוז, ואף הציגה מעל במת העצרת הכללית של האו"ם יוזמה מקיפה הכוללת לוח זמנים של שבעה ימים לחידוש התנועה – בתנאי שדרישותיה יתקבלו. התשובה האמריקנית הגיעה לפני כשבועיים, דרך המתווכים: קטאר, פקיסטן ולפי רזאאי גם עיראק.
"הכדור נמצא במגרש של הבית הלבן"
את הדיון על התשובה האמריקנית מציג רזאאי כעניין כמעט טכני. לפי היומון הפלסטיני אל-קודס, הוא אמר כי ארצות הברית הסכימה ל"חלק מהנקודות" בהצעה האיראנית, אך השאירה "סוגיות מהותיות אחרות" עמומות, ודרש "הבהרות מדויקות ומפורטות יותר". לדבריו, איראן עברה את שלב ה"המתנה" ליוזמות אמריקניות ואת שלב התגובה המסורתית להן.
"הצגנו לאמריקנים שבעה תנאים, והמצר לא ייפתח בפניהם עד שימולאו. הכדור נמצא עכשיו במגרש של הבית הלבן"
אמר מוחסן רזאאי בראיון לטלוויזיה הממלכתית האיראנית
שבעת התנאים עצמם לא פורסמו במלואם באף אחד מהמקורות, וטהרן מקפידה להציג אותם כ"חבילה אחת" שאין לפרק. מה שכן ידוע הוא מוקד המחלוקת: וושינגטון מבקשת לקשור את פתיחת הורמוז לתיק הגרעין במסלול משא ומתן אחד, ואילו איראן דורשת שהשלב הראשון יוגבל לאבטחת השיט והיציבות במצר – נתיב שדרכו עובר כ-20% ממסחר האנרגיה העולמי. דובר משרד החוץ, איסמאעיל בקאאי, נקט קו זהיר יותר: טהרן טרם גיבשה עמדה סופית, והתשובה "תועבר בערוצים הדיפלומטיים הרשמיים עם השלמת הבדיקה".
רזאאי גם טען כי שלושה סבבי שיחות כבר התקיימו, ובכל פעם, לדבריו, נטשו האמריקנים את השולחן ויצאו לתקיפה. זה בדיוק הנרטיב שמשמש את טהרן כדי להצדיק את האיום החדש: אם המשא ומתן הוא רק הקדמה למכה הבאה, צריך לדאוג שהמכה הבאה תעלה ביוקר.
מנפט לביטים: למה דווקא כבלים ומרכזי נתונים?
האיום על התשתית הדיגיטלית אינו נולד השבוע. כבר במאי, כך דיווח האתר הסעודי אילאף בהסתמך על CNN בערבית, דנו מחוקקים בטהרן בהצעה לגבות "דמי מעבר" מחברות התקשורת שהכבלים שלהן חוצים את הורמוז, ולהעניק לחברות איראניות מונופול על תיקון ותחזוקה במים האזוריים. בכתבה הוזכרו בשמן ענקיות הטכנולוגיה גוגל, מיקרוסופט, מטא ואמזון, ושני כבלים – Falcon ו-Gulf Bridge International – שלפי נתוני TeleGeography עוברים ישירות במים האיראניים. ההשוואה שהציעו אז בטהרן הייתה "המודל המצרי" – תעלת סואץ, שמכניסה מאות מיליוני דולרים בשנה מדמי כבלים.
המומחים שצוטטו אז היו ספקניים. הסנקציות האמריקניות אוסרות על החברות לשלם לאיראן, ולכן, כך נכתב, האיום היה בעיקר הפגנת כוח. הכלכלנית דינה אספנדיארי מ-Bloomberg Economics הסבירה שהמטרה היא להעלות את המחיר הכלכלי של כל עימות צבאי עם איראן. ועם זאת, באותה כתבה הוזכר כי בתקנות משמרות המהפכה יש רמזים לאפשרות של פגיעה פיזית, וכי לרשות הכוחות עומדים צוללני קרב, צוללות קטנות וכלים תת-ימיים בלתי מאוישים.
ההבדל בין מאי לאוקטובר הוא בדובר ובהקשר. אז היה זה פרלמנט שמדבר על אגרות; עכשיו זה מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר, שמדבר על השמדה – באותו שבוע שבו דווח, לפי איראן אינטרנשיונל, על ניסויים בעשרות טילים בליסטיים וכטב"מים של משמרות המהפכה. ובעוד שרשת הכבלים בהורמוז עצמה מהווה פחות מאחוז אחד מרוחב הפס הבינלאומי העולמי, מרכזי הנתונים ומתחמי הבינה המלאכותית שנבנים באמירויות ובסעודיה הם הלב של אסטרטגיית הגיוון הכלכלי של המפרץ. במילים אחרות, טהרן לא מאיימת על האינטרנט של העולם – היא מאיימת על עתידן הכלכלי של שכנותיה.
"חמש או שש ספינות בכל לילה"
באותו ראיון חשף רזאאי גם את החזית שכבר פעילה. לטענתו, ארצות הברית, בסיוע הכוחות המזוינים של האמירויות וסעודיה, מעבירה חלק מהנפט בלילות דרך צינור לפוג'ירה, ואז "טוענת שהמצר פתוח". הוא האשים אנשים במים העומאניים בהשתתפות בהברחה, נקב בשמו של מפקד סנטקום, וטען כי כוחות איראניים פוגעים ב"חמש או שש" ספינות המבריחות נפט מדי לילה, כבר כמה חודשים. טענות אלה לא אומתו באופן עצמאי. מה שכן מאומת: ביום ראשון דיווח המרכז הבריטי למבצעי סחר ימי (UKMTO) כי מכלית נפגעה מקליע לא מזוהה בעת יציאתה מהורמוז; הצוות לא נפגע.
מנגד, נתוני ניטור השיט מצביעים על כך שמיליוני חביות עברו בהורמוז בשבועות האחרונים בסיוע צבאי אמריקני, ושהיצוא דרך המצר ודרך צינורות העוקפים אותו חזר לרמות שקדמו ל"מלחמת 40 הימים". זו, כנראה, הנקודה הרגישה ביותר עבור טהרן: הקלף של הורמוז, שהיה נכס ההרתעה המרכזי שלה, נשחק. כשהנפט מוצא דרך עוקפת, צריך לאיים על משהו אחר.
גם מועצה ל"מלחמה כלכלית"
רזאאי לא הסתפק בתשתיות. לפי דיילי פקיסטן, הוא חשף כי טהרן שוקלת להקים מועצה ל"מלחמה כלכלית", ואמר שממשל טראמפ "ייאלץ להבין" את מחיר העימות הכלכלי. ברקע, טראמפ עצמו אמר ב-9 באוקטובר שהמלחמה עם איראן תסתיים בקרוב ושאיראן חייבת לקבל את דרישות וושינגטון או ש"לא תתקיים עוד", ולפי הניו יורק טיימס, כפי שצוטט ב"עאג'ל", ביקש מהפנטגון להכין תוכניות למבצע אינטנסיבי של כשלושה ימים. בירושלים קיים ראש הממשלה התייעצויות ביטחוניות בעניין איראן, אך לפי ערוץ 13, כפי שצוטט בעיתונות הערבית, ההחלטה על חידוש הפעולה הצבאית "טרם הוכרעה".
ניתוח: הרתעה במחיר של שכנים
האיום של רזאאי משרת שלוש מטרות בבת אחת. כלפי וושינגטון, הוא מבקש להפוך את "המבצע של שלושה ימים" להימור אזורי שמחירו נמדד בטריליונים. כלפי בירות המפרץ, ובעיקר אבו דאבי וריאד, הוא מעביר מסר ישיר: מי שמאפשר לעקוף את הורמוז ומארח את התשתית הדיגיטלית של אמריקה – הופך לחלק מהמערכה. וכלפי פנים, מול ציבור שחווה מצור, ריאל קורס ומחסור בתרופות, הוא משרטט תמונה של מדינה שעדיין מחזיקה בקלפים.
אבל יש גם מחיר. סעודיה, שספגה בשבועות האחרונים מתקפות חות'יות על נמלי התעופה שלה, ושמשרד החוץ האיראני הביע בעניינה "דאגה עמוקה", עלולה לקרוא את האיום כהוכחה שאין טעם להמשיך לשמור על ערוצי ההידברות עם טהרן. והאמירויות, שהשקיעו מיליארדים בהפיכתן למרכז אזורי לבינה מלאכותית, קיבלו עכשיו הודעה רשמית שהן ברשימת המטרות.
בסופו של דבר, הראיון של רזאאי הוא תמונת מצב של הרפובליקה האסלאמית באוקטובר 2026: משטר שמנהל משא ומתן ומאיים באותה נשימה, שמתעקש על "שבעה תנאים" כשהוא עצמו לא מפרסם אותם, ושמגלה שהנשק האפקטיבי ביותר שנותר בידיו אינו עוד הנפט שהוא לא מצליח למכור – אלא הפחד של שכנותיה לאבד את מה שהן בונות. השאלה אם מדובר באיום אמיתי או במנוף משא ומתן תוכרע, כנראה, רק אם וכאשר "המבצע של שלושה ימים" יעבור מהשולחן בפנטגון לשמי המפרץ.
